מסתבר שאחד המדרשים לפרשה זו היא המקור הקדום ביותר לקיומה של ציון בר מצווה בגיל 13. מבט על יחסי עשיו ויעקב גם ילמד אותנו על הכיוונים השונים אליהם המתבגר יכול ועלול לפנות.

למה התורה מציינת שלשרה היו "שני חיי שרה"? ואיך זה קשור למה שנכתב על אברהם בסוף ימים שהוא "בא בימים"? על שרשרת הדורות ושרשרת הימים שנקראים, חיים. 

כולנו רוצים להיות מקובלים, להרגיש שייכים. השאלה מאיזה כיוון אנחנו ניגשים לאתגר החברתי הזה ובאיזה שלב בסולם אנחנו משתמשים וגם כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשביל זה?

אנחנו רק בפרשה השלישית מתחילת פרויקט בר המצווה ונועם כבר עשה לי מעשה "לך לך": הוא הבטיח, התחייב אבל בפועל שם קצוץ. זה כואב, זה מעצבן וזה מערער אותי. מכירים את ההרגשה כששמים עליכם קצוץ?!?!? זה צורב ושורף מבפנים!!!

מכירים את זה שמשהו או מישהו הם גם הבעיה וגם עצם הפתרון? לא? נשמע מוזר וסותר, נכון? בשני מקרים לפחות בתורה, אלוהים מגיע למסקנה שהבעיה היא גם הפתרון ונוכח להשלים עם טבעו וייחודיותו של המין האנושי. ככה בדיוק, אני מרגיש לפעמים בקשר לגיל ההתבגרות של נועם. 

בשבת נתחיל מחדש את הקריאה בתורה. כמה סמלי וברור להתחיל פרויקט חדש. אחרי "דרכיה דרכי נועם" ו"לומדים א.י.ת.י", אני מנצל את בר המצווה המתקרב של נועם כדי להתחיל שוב, מבראשית. מסע לערכים. בואו גם. 

נכון, לא כל אחד "בא לנו טוב בעיניים" ולכן היחס המשתנה שלנו כלפיו. בחיים בכלל, זה יכול לעבור איכשהו (סנוב). בעבודה, אהה…סביל (הפעם לא סנוב, אלא "אצילי"). במשפחה פנימה – זה הרסני. נקודה. 

מה שמפגש בין שני מבטים יכול לחולל…

פעם מזמן, בימים הראשונים ההם, היינו מוכנים לעשות הכל בשבילו/ה/ם. עם השנים, איבדנו את זה. זה קשה, זה מעיק. שכחנו כבר למה לי ובשביל מי? שינוי פריים (Frame) יאפשר לחזור לימי הראשוניות הכל כך עוצמתיים ההם. 

פרשת השבוע זועקת חוסר תקשורת משוועת ועל הצורך בדמות סמכותית ומגשרת שתעשה סדר ותושיב את הצדדים לשבת, לדבר ולמצוא פתרונות יצירתיים לקונפליקטים שעלו מהשטח. 

עבד אברהם, נשלח למשימה לא פשוטה – מציאת כלה ליצחק. איך המשימה תצליח? בעזרת סודה כמובן.

מקריאת הפרשה של השבת הקרובה עם איתי, התוודעתי כמה הוא דומה לי בשתי תכונות מרכזיות – הצדקה והמשפט. ובכל זאת, משהו אחד שאמר לי זעזע אותי לגמרי. 

תחושת המסוגלות שלנו מרקיעה שחקים כשאנחנו קודם כל מנסים לעשות דברים לבד. אחרי זה, אם צריך, פונים לעזרה נוספת.  

כשמישהו צועד כנגד הזרם, ניתן לומר כי הוא בודד. אני חושב דווקא שמי שזקוק לאישור תדיר מהחברה על דרכו, הוא הבודד. 

בריאת העולם נוצרה במילים מדויקות של אלוהים ונוצר עולם מופלא. כשהמעיט בדיבור, הדברים התחילו להשתבש. על כוחו של הסבר לתשובה הנצחית: למה??

והנה הגענו לפרשה האחרונה בספר בראשית, "ויחי", וזו מעלה בי את החשיבות והצורך בהורה שיהווה מגדלור חינוכי, ערכי ומוסרי לילדיו. 

על מנת לבקוע קונפליקט, על המגשר להעביר את הצדדים תהליך פנימי משמעותי שבסופו הורדה וניפוץ מחיצות. יחסי יוסף ואחיו מגיעים לשיאם.

מתוך ניסיון עיקש לפרש את פרשת השבוע, שכחתי את המטרה העיקרית של הפרויקט הזה: לתת מקום למה הפרשות מעלות מתוכי. *שיעור בהנחיית קבוצות*.

במרכז הפרשנות שלי לפרשת השבוע עומדת תמר. הדמויות הראשיות מתעדות לה גורל מסוים. היא מחליטה לבחור בו בעצמה.

יחסי אחים. החוויות הטובות והפחות טובות גם יחד הופכים את היחסים איתם למשמעותיים. הקשיים שבדרך וההתגברות עליהם הופכים אותנו למי שאנחנו היום – עצמנו.

קנאה יכולה להעביר אדם על דעתו אבל גם יכולה לאפשר לו לצמוח ולהתפתח. הבחירה בידינו.

בפרשה זו הדגש שלי יהיה על קצרי התקשורת וטעויותיהם של יצחק ורבקה כהורים אשר הובילו להתדרדרות היחסים של בניהם, יעקב ועשו – מבלי לגרוע את אחריותם של הבנים עצמם.

כשאתה יודע מה אתה רוצה ויודע להביע זאת במדויק – הדרך להצלחה הרבה יותר פשוטה.

ישיבת עבודה: המנכ"ל אומר משהו, כל המנהלים עושים פרצוף חמוץ אבל מקבלים את הדין בהכנעה. אמיצים בלבד יעזו לשאול שאלות, ספקות, השלכות ומחירים הכרוכים ביישום אותה החלטה. *הטלת ספק בסמכות* כזה הוא אברהם אבינו.

 פרשת השבוע מדברת על הגשמת הייעוד שלנו בחיים.

כדי לנהל תקשורת אפקטיבית, על בני האדם לקחת אחריות על התקשורת. *משמעות התקשורת היא בתגובה המתקבלת*

פרשת בראשית מדברת על אחד הערכים המרכזיים שאנחנו ההורים רוצים להטמיע אצל הילדים שלנו. *אחריות*