איך ייתכן ובני ישראל נכנסו בעיניים עצומות לים? מה גורם לנו להאמין בצורה עיוורת בבני הזוג שלנו? איך בונים אמון בין בני זוג ומה הדבר שהכי חשוב לעשות אם חלילה הוא נפגע?

בפרשה זו הדגש שלי יהיה על קצרי התקשורת וטעויותיהם של יצחק ורבקה כהורים אשר הובילו להתדרדרות היחסים של בניהם, יעקב ועשו – מבלי לגרוע את אחריותם של הבנים עצמם.

בהכשרתי כמגשר עיינתי לא אחת בהסכמי זוגיות בין בני/בנות זוג חד מיניים. בהיעדר אפשרות להינשא ברבנות, ברית זוגיות היא הדרך היחידה שלהם לעגן את זוגיותם. התובנה שהדהדה במוחי פעם אחר פעם היא – הלוואי עלינו.

החיים היום מאוד עמוסים. אנחנו מנסים לג'נגל בין כל המטלות והסידורים. אנחנו זקוקים לחיים מאוזנים. הנה 5 פעולות שיאזנו לכם את החיים. חבר קרוב נתן לי את נוסחת הפלא: "נוסחת 20 הדקות".

תקשורת מהווה את הבסיס ליחסים. כשאין תקשורת טובה – נוצרות אי הבנות ותסכול. תקשורת היא כלי חשוב בזוגיות, אולם לא היחיד. יש עוד מספר "תבלינים" להוסיף למתכון. בתיאבון!   **פוסט אורח.

תובנות והרהורים על 20 שנות חברות עם החצי השני שלי. יש גם טיפים, בלי יומרה. לנו זה עובד.

ברכת יום הולדת לחצי השני זה 20 שנה. זהירות, דביק!

בצער רב וביגון קודר אני מודיע על לכתה של זו שמלווה אותי 12 שנה. היא תמיד הייתה שם בשבילי. רוב הזמן שקטה אבל לעיתים ידעה להרעיש, if you know what i mean 🙄

" יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה"/ תהילים, צ', י' היום אני חוגג יום הולדת 35. הגעתי כבר למחצית הדרך. כיצד מסכמים 35 שנה של עשייה ולמידה? לא פשוט בכלל…