עבד אברהם, נשלח למשימה לא פשוטה – מציאת כלה ליצחק. איך המשימה תצליח? בעזרת סודה כמובן.

הניצחון האלוהי של ברצלונה השבוע הוכיח מעבר לכל ספק, שאין דבר כזה בלתי אפשרי. רוצה להשיג משהו? תאמין ועשה זאת בעצמך. מודל השראה.

אתמול, הופעתי לראשונה מול קהל של אבות ודיברתי אבהות. הנה הטקסט המלא

הבן שלי לומד כמעט הכל לבד. הרגשתי הורה מזניח עד שהבנתי שזה המפתח להצלחה בחיים. גם לנו.  שיעור בנחישות ולמידה עצמית.

מחקר שהתפרסם לאחרונה גורס כי אנשים צעירים, משכילים ונקיים נמצאים בסיכון מוגבר לאסתמה. אני מוחה על זה בתוקף.

היום הוא יום טהור. יום בו אתה משיל כל קליפה וציניות הקיימות בך ומתחבר לכאב שבפנים. יום של עצירה, הקשבה, יום של חשבון נפש.

אתם רבים ומתווכחים עם הילדים 200 פעמים ביום ולמחרת שוב זה קורה? מרימים את העיניים לשמיים ומתפללים לנס? כנראה שמשהו פה לא עובד. היו אתם הנס.

יום האישה הבינלאומי חל היום. האם יש עדיין צורך ביום הזה? הדעות חלוקות. כל עוד יש הטרדות ופגיעות מיניות בנשים, כנראה שכן. האם הפוגעים הם רשעים מוחלטים וכיצד מחנכים גברים לא להטריד מינית? מספר תובנות לכבוד יום האישה הבינלאומי.

כשהילד שלך חולה, גם אתה חולה. כשכואב לו, גם לך כואב. זו תמצית ההורות.

שוב דבר לא מכין אותך לרגע שאתה מגלה שהבן שלך ממזר. גם אם היו לכך סימנים מקדימים, העדפת להדחיק. כשזה מתגלה, אתה חוטף את זה לפנים.

ושוב זה קורה: "המצב הביטחוני". הטירוף של החודש האחרון מוציא אותי מדעתי. פיגועים, סכינים, הרג, דם ותוך דקות הכל עולה לרשתות החברתיות – די!!

כבעל תואר ראשון ביחב"ל ותואר שני בלימודי אירופה, מדינות ועמים תמיד עניינו אותי מאוד. לכן טבעי הוא שילדיי יידעו את הדגלים של כל 200 המדינות בעולם ומנהגיהם של כל עמי הארצות (לא באמת). קבענו את יום שישי כיום "מדינה" ובה פעילות וארוחה הקשורה למדינה שנבחרה.

אמנם באיחור אופנתי, אבל הנה הקיץ שעבר עלינו. קיץ מלא בההההמממוווןןןן פעילויות, בבית ומחוצה לו. זה הקיץ המהנה, הפורה, המשמעותי ומוצק תוכן שהיה לנו זה שנים. בסופו של דבר, הכל קשור לתכנון מראש.

כן, קצת הרבה באיחור. היה זה קיץ מהנה ביותר, גדוש בעשרות פעילויות. אלו הפעילויות מחוץ לבית.   באולינג אין כמו להתחיל את הקיץ בסטייל. "סטייל", הכוונה לניצחון שלי בבאולינג. בלתי מנוצח. זה נחמד, לוקח בדיוק שעה ועולה 150 ש"ח בלבד!!! סופרלנד קצת פחדתי שהמתקנים יהיו גדולים מדי עבור איתי אבל כבר הספקתי לשכוח כי ישנם…

החופש הגדול אומנם נגמר עוד מעט, אבל השאלה הגדולה שמעסיקה ילדים והורים רבים – "מה עושים היום?" – רלוונטית בכל רגע נתון. הילדים בחופש, ההורים בדרך כלל לא. מה שגורם לג'ינגול מתמיד בין הרצון לשמח את הילדים וליהנות איתם בפעילויות הקיץ השונות לבין השגרה ההורית של בית עבודה. לא פלא שבסוף החודשיים הללו כמות ההורים…

נועם כבר בן 9. בשנת הלימודים הבאה, הוא כבר יחזור לבד הביתה. די מפחיד….

אני אבא ורק בן 9! נועם חוגג היום יומולדת 9. ברכה אישית. מזל טוב תינוק יפה שלי.

מדמעות לחגיגות. זו תמצית ההוויה הישראלית, בעיקר בעשרת הימים האחרונים: הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות.

הנה חלפה עוד שנה מדהימה עם שלל חוויות ממך. היום אתה בן 4. "ילד של אהבה", אנחנו קוראים לך. ילד שאוהב לתת ולקבל אינסוף נשיקות וחיבוקים וכמובן "גיבור על שלנו". ברכה אישית לכבוד יום הולדתך, גיבור יפה שלי.

לכולנו יש צרכים. למי אין? בעוד שלמחצית האוכלוסייה זה מובן מאליו וטבעי וכל האפשרויות פתוחות בפניה, מסתבר שלמחצית השנייה זה לא רלוונטי בכלל. טוב כנראה שאין "צורך". מי הם בכלל? ומי סופר אותם?

לאחר כל נסיעה לחו"ל אני נאנח ואומר לעצמי שלא יזיק לנו לגלות את אותה חדווה, סקרנות והתלהבות מחו"ל (נופיה ואוצרותיה) גם כאן בארץ. איזה נפלא יהיה אם ניקח תרמיל (ומקל), מפות ופלאפון ונחווה את הארץ היפה שלנו – כתיירים. לאחרונה, זה קרה!

ביום שישי האחרון, חולקו תעודות בבתי הספר. נועם קיבל, בנוסף לתעודה הרגילה גם תעודת הצטיינות. גאווה ללא ספק אבל יחד עם זאת כבר כמה ימים שאני מהרהר בתגובה "הנכונה" מצידי: האם לעשות מזה שואו? להמשיך לעודד אותו למצוינות? האם זה לא ילחיץ אותו? איך זה ישפיע על אחיו הקטן? הנה 2 גישות אליהן נחשפתי ברשת. מהי…

לבלוגים ולרשתות החברתיות הכוח לשנות מציאות. חבריי ואנוכי הוכחנו זאת בקמפיין נגד לסימילאק ועכשיו אנחנו מוכיחים זאת שוב באמצעות קמפיין הסרת הרמפה "לאם ולתינוק". נו מור!!!

אני לא אוהב סטראוטיפים, בעיקר אלו העושים הבחנה בין נשים לגברים. זה מקומם אותי. אבל אני כן מוכן להסכים עם הטיעון שגברים בעצם ילדים שלעולם לא התבגרו. אז, למספר רגעים אנחנו מרגישים שוב ילדים. כמו פעם, עם אבא שלנו. 

חנוכה הוא חג של אור, סופגניות טעימות בכל מיני טעמים וגם חג שנהוג לתת דמי חנוכה. מהיכן הגיע הנוהג והאם הוא עוד נחוץ כיום? ומה ניתן להפיק מנוהל זה לשאר ימות השנה?

מילואים. ניתן לספור על פחות מיד אחת את מספר הפעמים שקראו לי למילואים יחד עם ימי המילואים המצטברים שעשיתי בפועל. ביד אחת! איני יודע לאן אני מסופח, מה הטלפון של משרד הקישור, מי המפקדת, מי הפקידה. נאדה. חבריי, המשרתים, מקנאים בי על כך. האמת, שגם אני, בהם.

אני בן זוג ואבא מחבק. אוהב לנשק ולחבק המון. כזה אני. במהלך היום יוצא לי להביע את אהבתי למשפחתי בהמון דרכים: נשיקה של בוקר לאשתי, נשיקת בוקר טוב לילדים, חיבוקים של פרידה לפני הפיזור שלהם – והלב מתמלא באנרגיות לכל היום. אז למה בעצם זה עושה לנו טוב? מה החשיבות של חיבוק בשבילנו?

סבתא שלי נפטרה ביום שני, השבוע. התבקשתי להספיד בשם הנכדים. בתחילה דחיתי את ההצעה. לבסוף, נענתי. כתבתי את הסיבה לכך שאני לא יכול לדבר בשם כולם. על הדרך, יצא לי מסר משמעותי בעיניי, לכל הנכדים, הורים וסבתות באשר הם.

 פרידה. אחת התחושות הכואבות והטראומטיות לאדם. ריק שנפער פתאום בחלל הגוף שקשה עד בלתי אפשרי למלא אותו חזרה באבחה אחת. ואז באות השאלות: "האם האנשים הקרובים והמשמעותיים אלי יחזרו?  ואם כן מתי? האם ישאירו אותי כאן?". ולאחר מכן ההכרה בקושי: "אני לבד! קשה לי!!!".

התיקים מוכנים. הספרים והמחברות עטופים. הקלמר מאובזר. בקבוקי המים וקופסאות האוכל ממתינים ובעוד פחות מ-48 שעות, ייגמר החופש הגדול (גם כן חופש היה לנו…). החזרה לבית הספר תמיד מלווה בהתרגשות ובלא מעט חששות. האומנם כולנו מרגישים כך? 

" יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה"/ תהילים, צ', י' היום אני חוגג יום הולדת 35. הגעתי כבר למחצית הדרך. כיצד מסכמים 35 שנה של עשייה ולמידה? לא פשוט בכלל…

מיליוני שנות אבולוציה חלפו מאז שיצאנו מהמים – אולם עדיין יש אושר עמוק, בסיסי וקדמון במשחקי מים. מקום שבו ההורים (בעיקר האבא במקרה שלנו) והילדים נמצאים באותה רמה של "אינפנטיליות" .

אחד הדברים היפים שיש לילדים ובכמויות גדולות זה יצירתיות. צריך וחובה לעודד אותה כמה שיותר. כבר חצי קיץ חלף וטרם נסענו לים. אם אי אפשר ללכת לים, אי אפשר להשתזף ואי אפשר לאסוף צדפים- מה עושים?

הקיץ מעלה אסוציאצה של חופש; שמש קופחת; ארטיקים מטפטפים; ים בריכה… בפועל קיבלנו חופש בבית; מציאות קופחת; טילים מטפטפים; ים דאגות וחרדות ובריכה של דמעות על חיילנו. כשנשארים תקועים בבית- זו הזדמנות מצויינת להתכונן לשנה הקרובה לכן קנינו לנועם חוברת קיץ ולאיתי מנוי לאתר לימודי.

חודש וחצי של טירוף. הימים אינם ימים כתיקונם. הרוחות סוערות ברשתות החברתיות. מלחמה. הרוגים. פצועים. דייי! אני לא עומד בזה יותר! עד כה, שום מבצע צבאי לא הוציא אותי מאיפוס. ואז הגיע מבצע "צוק איתן"…

יום שישי. סופ"ש. חופש גדול. בחוץ מבצע צבאי+ רכב במוסך= תקועים בבית. מה עושים?

"לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?"/התפסן בשדה השיפון, ג'יי די סלינג'ר "אבא, מה עושה החנות גלידה בזמן החורף?"/ איתי כהן-מלמד אנשים יעידו שהגלידה האהובה עליהם "היא הכי טעימה בעולם! בדוק!". בדיוק כמו פלאפל. אין לי מושג מי צודק אבל העובדה היא שבשנים האחרונות, אני מוצא את עצמי קונה גלידה באמצע החורף והנה לי תשובה לשאלה של איתי.

קחו נשימה ארוכה…ואז תנשפו: אאההה החופש הגדול הגיע! (הכוונה לא הייתה לצעקה! אלא להוצאת אוויר…נו באמת?!). עכשיו תפעילו את השיר הבא: אני מניח כי לא חשבנו שנגיע לסוף שנת הלימודים ולתחילת הקיץ עם חטיפת שלושת הנערים, רצח הנער הערבי משועפט ועימותים בקרב האוכלוסייה הערבית, ומבצע צבאי בעזה וגשם של טילים הנוחתים עלינו, אזעקות,  ממדי"ם…. ובכל…

כבר שלושה שבועות ישנו אי שקט במדינה. שוב הקיץ מופיע והטמפרטורות עולות וכוונתי לא רק למדחום שתלוי לכם בחדר הילדים. הכוונה שלי היא לטמפרטורה הלאומית. לפני כמעט חודש נחטפו ונרצחו בדם קר שלושת הנערים מהישיבה בגוש עציון. 18 ימים של המתנה מורטת עצבים הסתיימו ביום שני שעבר עם מציאת גופותיהם. לפני שנתחיל, שימעו את השיר היפה…

מסתבר שאיינשטיין צדק ותורת היחסות שלו רלוונטית מתמיד. הכל יחסי בחיים. כנראה שהחוויה הקודמת לא נכנסה עמוק מספיק ולכן שוב נקלעתי למצב בו אני צריך להוכיח מדוע הגודל כן (!) קובע