טוב שאין לי בת. עדיין. תודה. יש לי שני בנים לכן לא עלה הצורך בלחנך אותה "אחרת". את בניי איני מגדל כ"בנים" מובהקים. יש להם כדורים, מכוניות ושאר צעצועים "של בנים" וגם עגלות ובובות ובגדים ומטבח. רק מלכתוב את ההבדל כביכול בין צעצועים "גבריים" ל"נשיים" אני מתגרד כולי. מי הגדיר שהמטבח והבובות הם משחקים…

פעם, פרסומת הייתה צריכה להיות גאונית ומתוחכמת ממש על מנת שנגדיר אותה כ"שטיפת מוח" לתת מודע שלנו. אלו היו ימי ילדותנו, עם שני ערוצי טלוויזיה ושניים שלושה עיתונים מרכזיים. כיום, הילדים שלנו נחשפים למאות פרסומות ביום מבלי להתאמץ: בעשרות ערוצים טלוויזיה, ברשת, בעיתונים, במגזינים, בשלטי חוצות, על טלוויזיות ענקיות בצמתים, בקופות בסופר, בטאבלט, בפלאפון…איפה לא?

האם ועד כמה הסבים והסבתות- ההורים שלנו- מתערבים בחינוך ילדנו?

מי לא זוכר את המשפט האלמותי הזה? הוא עלה במוחי כאשר איתי (3.5) שאל אותי "איפה הראש של התרנגולת?" כשאכלנו עוף שלם בראש השנה. יוסטון וויי הב א פרובלם!!!