" לומדים אית"י " / פרשת "בראשית" – *כשמסבירים לי, אני מבין*

בריאת העולם נוצרה במילים מדויקות של אלוהים ונוצר עולם מופלא. כשהמעיט בדיבור, הדברים התחילו להשתבש. על כוחו של הסבר לתשובה הנצחית: למה??

בריאת העולם: זה היה מהיר. אני חשבתי שאקרא את הסיפור ושנסתכל על התמונות ורק בסוף נסכם ונדבר על מה שקראנו. טעיתי. כבר בעמוד השני השאלה הכל כך עמוקה נפלה עלי כרעם ביום בהיר. היא באה לאחר המשפט הבא:

בראשית, פרק א',ג'

ואיתי שאל: "אם הוא אלוהים, למה הוא לא ברא ישר את כל העולם? ולמה בדיבור? 

טוב מה עונים עכשיו? למזלי איתי ישר קפץ וענה: "הוא ברא במילים כי אלוהים הוא כמו  רוח. בגלל זה הוא לא יכול לברוא. אם הוא יחזיק ביד כפית, היא תיפול. הוא יכול לעבור בין הקירות. זה מגניב!". זה חסך ממני לחפור לו על מקור מילות הקסם "אברא כדברא", על כוחו של דיבור,  מדויק, ברור ומובן, רצוי לכל. תכף נבין למה נקודה זו דווקא הייתה חשובה והיה כדאי להתעכב עליה יותר.

אדם וחוה: למה צריך את חוה אני שואל? כדי לעשות ילדים אולי?! (טון מתנשא). אז שאלוהים יברא עוד אנשים, אבל עוד לפני הילדים – למה בכל זאת צריך עוד מישהו ? אני מקשה עליו. "כדי שלא יהיה לאדם משמעם, שיהיה לו עם מי לדבר". אני מקשה עוד קצת: אז שידבר עם אלוהים. אלוהים לא עובד. ניסיתי. אני מדבר אליו לפעמים אבל הוא לא עונה לי. מפה לשם דיברנו על אלוהים שנמצא בכל אחד מאיתנו ושלפעמים התשובה מאלוהים מגיעה בכל מיני דרכים ושאולי אנחנו אלו שצריכים למצוא את התשובות מתוך עצמנו, מתוך הכוחות והמשאבים שלנו.

הנחש והתפוח. איתי מהרהר ואומר: "אם אלוהים היה מבקש ממני לא לאכול לא הייתי אוכל ולא מקשיב לנחש".  למה? שאלתי. ואיתי ענה: "כי הוא אלוהים". (אוטומטית המשפט הזה מעלה לי מחשבות על ריצוי. האם הילד שלי הוא ילד מרצה עד שכשדמות סמכות אומרת משהו הוא מייד מיישם מבלי לשאול למה ומדוע? האם זה אומר שבכל פעם שאני מבקש ממנו משהו והוא עושה זה כדי לרצות אותי?). אני מחליט לבחון את זה לפני שאני קופץ למסקנות.

אני: איתי, למה אלוהים אומר לאדם וחווה לא לאכול מהתפוחים שעל העץ?
איתי: כי….. אה…. (חצי דקה עוברת)…. רגע! הוא לא אמר ולא הסביר. אלוהים לא בסדר.
אני: לא בסדר?
איתי: כן! עונה לי איתי. כשאתם אומרים לי שאסור לי לעשות דברים או כשאתם רוצים שאעשה משהו אתם מסבירים לי למה. כמו שאתם אומרים לי לא לעלות על המעקה של המרפסת בגלל שזה מסוכן. צריך להסביר למה. אולי אם אדם וחווה היו יודעים למה אסור להם לאכול את התפוח הם לא היו אוכלים…. ובגלל שהם לא הבינו הם הקשיבו לנחש.  

אנחת רווחה. 

להיות כמו אלוהים עצמו

איתי פתאום נזכר בפעם אחת שאמא הסבירה לנועם שהמוח שלנו לא יודע להבחין בשלילה וזאת דרך דמיון מודרך: דמיינו חדר בן 4 קירות צבעוניים, אחד ירוק, קיר אחד סגול, אחד כחול והאחרון צהוב ועל החיה שעומדת במרכז החדר שממש אסור בשום פנים ואופן לחשוב עליה. אסור אסור אסור! אסור לחשוב על הפיל הוורוד, בשום פנים ואופן! (נכון, דמיינתם פיל? אז כזה). כלומר, המוח שלנו לא קולט לא אלא רק כן. 

 קין והבל: את האמת, הסיפור הזה המם וזעזע אותו. איתי יכל להבין את קין, יכל להבין איך זה מרגיש לקנא במישהו אבל בשום פנים ואופן איתי לא יכל לדמיין רצח והרג של מישהו (במקרה הזה אח שלך) רק בגלל שבחרו את המנחה שלו. "בחיים לא הייתי הורג את נועם. הוא אח שלי! אפשר לכעוס, אפשר אפילו להרביץ, אבל אסור להרוג! זה אח שלי! "אלוהים היה צריך לבחור את שתי המתנות, או פשוט להגיד שהוא מעדיף בשר ובכלל אלוהים יכל לעצור אותו לפני שרצח."

ככה זה מתחיל: "אבל זה לא פייר!!"

הנושא שחזר על עצמו לאורך כל הפרשה היא שכאשר הדברים היו ברורים לאלוהים עצמו, בבריאת העולם, הדברים תקתקו להפליא. אלוהים פתאום צריך להתמודד עם יצר בראו, האדם, זה כבר יותר מורכב. הרבה יותר מורכב מבריאת העולם מסתבר… 
כשציווה לא לאכול מעץ הדעת או כשהעדיף את המנחה של הבל בלי מתן הסבר רציונלי מאחורי כוונתו המקורית – הדברים התחילו להשתבש.
אדם וחוה לא קיבלו הסברים ולכן הסקרנות גברה עליהם והם אכלו מהתפוח; קין מקנא שבחרו את המנחה של הבל ורוצח אותו. כשאנחנו מסבירים, לעצמנו או לילדים שלנו מה כן (אל תאכלו מעץ הדעת כי הפירות רקובים, תהייה של איתי; או אני אוהב בשר ולכן מעדיף את המנחה של הבל אבל הפירות שהבאת לי ממש יפים אשים אותה עכשיו בקערה), ככה הדברים ברורים יותר, ויחד איתו פוחת הסיכוי לבעיות תקשורת ומשברים.

קרה לכם שקיבלתם הוראות בלי הסברים או הנחיות לא ברורות? בגלל זה פעלתם בצורה מסוימת שהתבררה כלא נכונה בסוף. שתפו אותי.

כתיבת תגובה