קצת עלי

ברוכים הבאים,

אז מי אני? שמי יואב כהן-מלמד, יליד 1979. נשוי באושר לאישה מדהימה, אפרת, ואב לשני בנים מקסימים נועם ואיתי. עובד באוניברסיטה העברית, מגשר ומנחה קבוצות.

באופן כללי, אני אוהב לבלות עם ילדיי ואשתי, כל יום, כל היום. ובזמן הנותר…פשוט לקרוא ולקרוא ולקרוא….במקור אני ירושלמי, כעת מתגורר במודיעין. את כל הילדות שלי העברתי בצרפת (עד הבר-מצווה). בעל תואר שני בלימודי אירופה (European Studies) ותואר ראשון ביחסים בינלאומיים.

אני נמצא עם ילדיי כל יום אחר הצהריים (מפזר בבוקר ואוסף בצהריים ב-16:00). אשתי ה"קרייריסטית" כפי שאנשים קוראים לזה. אנחנו לא אוהבים להשתמש במושג הזה משום שגם אני עובד וגם לי יש קריירה. אז בואו נגיד שהיא עובדת יותר שעות. זה הכל. השיקול מי נשאר עם הילדים היה שיקול כלכלי נטו. אין זה גורע כהוא זה מהדמות ההורית שלה בבית. היא עמוד התווך של הבית, היסוד עליו בנויה המשפחה.

המוטו שלי בחיים הוא, כדברי סקרלט אוהרה (ויואן ליי מ"חלף עם הרוח"), בסוף הסרט כאשר קלארק גייבל עזב אותה:Tomorrow is Another Day

"מחר יום חדש": כמה שקשה יש מה לעשות, תמיד ניתן לתקן…בקיצור להיות אופטימיים.

למה תחתית החבית? טוב זה סיפור ארוך. מרוב שהוא ארוך אני כבר לא זוכר למה. אולם מדובר בשמו הקודם של בלוג שפתחתי אי שם ב-2007. את השם בחר חברי הטוב, שחר. הסיבה לשם כבר נשכחה מאיתנו (טוב נו, מזדקנים).

ובכל זאת, אני מחשיב עצמי אדם יסודי, מדקדק בפרטים, מעמיק ומנסה למצוא הסבר, מהות, סיבה, רעיון והזדמנות בכל דבר…כלומר לנסות ולהגיע לתחתית החבית. זו הנימה הרצינית. בנימה ההורית,  היותך הורה מביא אותך למצבים שלא חלמת עליהם ולכן כאשר אתה שומע "טוק טוק" בראש יכול להיות אחד משניים: או שיש לך כאב ראש או שמא הגעת לתחתית החבית (ולתחתית כוחותיך). מי מהשניים? בידך התשובה!

מקווה שתמצאו את עצמכם כאן, ואם אכן מצאתם, מוזמנים בכל עת להירשם לעדכונים שוטפים במייל.