כל שנה אותו סיפור. תמיד באותה תקופה, אני רב איתה. תמיד אותן שאלות, תמיד אותן טענות. לאחר לבטים קשים וייסורים פנימיים, אני תמיד בוחר באחת אחרת. מאותו סוג אבל קצת אחר. אולי אצלה זה יהיה שונה וארגיש שלם יותר עם עצמי.

הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך הגותי-אקדמי בצורה כל כך נינוחה וקלילה. הספר נקרא כסיפור או כשיחה. לא שיחה בין הקורא לספר אלא כשיחה בין שני הכותבים- עמוס עוז ובתו.

  היהודים היו הראשונים, אבל אחרים צמחו הנצרות והאיסלאם אשר הכריזו כי הן-הן הממשיכות והמחזיקות את הלפיד. פולמוסים רבים ונהרות של דם נשפכו במאבק הזה והיהודים נהפכו למודל לחיקוי ובה בעת ליעד לשנאה שלא נודעה כמותה. אז איזו דת צודקת?