פרשת בראשית: ערך האחריות / "דרך ארץ קדמה לתורה", פרויקט ערכים לבר מצווה

הידעתם שהחטא של אדם וחווה היה בכלל באכילת תפו"א? לא מאמינים? חבל.

כל עוד הוא ילד, אנחנו ההורים נושאים באחריות ובעונשין של מעשיו. עם הגיעו למצוות, הנער עצמו הופך להיות אחראי עליהם. הוא בר דעת במידה מספקת לקבל אחריות. אין פרשה מתאימה מבראשית לדבר על אחריות.

אז כאמור, התחלתי בפרויקט פירוש חדש לחומש והפעם, בסימן בר המצווה של נועם. קבענו שבכל שבוע אנחנו נקרא ביחד בפרשה, נדון בה, נעלה שאלות ותהיות, נדלה את הערכים העולים מן הפרשה ונראה כיצד אלו באים לידי ביטוי אם בכלל בחייו של נועם. מה הן הנקודות העיקריות אותן הוא לוקח ומאמץ מתוך הפרשה.

הנושא המרכזי של הפרשה הראשונה בתורה הנה אחריות, ערך שנועם ציין כערך חשוב ומרכזי בחייו.

תקציר הפרשה: הפרשה מחולקת לארבעה חלקים, כשבכל חלק האחריות באה לידי ביטוי. בריאת העולם, חטא אדם וחווה, סיפור קין והבל, פירוט שושלת האדם עד נח ולקראת הסוף אלוהים מחליט לחסל את כל האנושות והפרשה מסתיימת במילים "ונח מצא חן בעיני ה'".

תובנות ופלפול הדדי על נושאי הפרשה

מה יש לך להגיד על החטא של אדם וחווה?

הבקשה של אלוהים הייתה לא אנושית ונגד טבע האדם. זה טבעי שאם ישימו לך איסור, יגידו לך את זה לא – אתה תרצה אותו עוד יותר. אם אסור לגעת בעץ ולאכול ממנו, למה הוא בכלל נברא? אלוהים ברא אדם, לא אלוהים.
מצד שני, גם אם יש לך פיתויים ומשהו שאתה ממש רוצה וסמכות אמרה לך לא/כן או כל הנחיה אחרת – צריך להקשיב לו כי יש לזה סיבה. אולי לא מובנת לך כרגע אבל סיבה. למה להסתכן?
ובכלל – לדעתי הם אכלו תפו"א לוהט ולא תפוח. היה להם חם אז הם זרקו אותו אחד לשני כי זה רותח! (לא הבנתם? בהמשך יגיע ההסבר).

אבל הנה עובדה שהיא לא מתה? הקשיתי עליו .
אבל אם הייתה אוכלת ומתה? אני לא יודע אם זה שווה את הסיכון….

בוא נראה אם כן. מה קורה כשהם אוכלים? "ונפקחו עינכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". הם קיבלה דעת. עדיין לא שווה את הסיכון?

דבר ראשון, אני חושב שזה לא נכון. גם היום יש אנשים שלא יודעים בין טוב ורע. זה טוב ורע לפי מה שאתה חושב. זה לא באמת. דבר שני, היא יכלה למות. היית לוקח סיכון אבא?

אני לא יודע אם אני, יואב, הייתי לוקח את הסיכון אבל טוב שיש מי שלוקח סיכונים למען החברה ומקדם אותה. תמיד יש את ההוא במשפחה שאומר להורים את מה ששאר האחים חוששים לומר. אני חושב שחווה עשתה שירות לאנושות.

זה נכון. העולם הרבה יותר מעניין ומגוון עם האפשרות להפעיל שיקול דעת, להבדיל בין טוב לרע. אני אשקול ואחליט איך לפעול. עכשיו יש לי כמה אפשרויות ולא רק אחת. אבל לפני החטא הם לא ידעו להבדיל ביניהם ולכן האיסור הראשון לא הגיוני וסותר את המטרה שאלוהים הציב לעצמו.

ועכשיו לערך המרכזי בפרשה: אחריות.

אחריות בבריאת העולם

ניתן לראות את האחריות של אלוהים בסוף כל יום. "וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב" (למשל בפרק א', כ"א, כ"ה). הוא בורא בשלבים את עולם, עושה הערכה בסוף יום ולמחרת מתקדם ובורא דברים אחרים. לבסוף "וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה-ט֖וֹב מְאֹ֑ד" (שם, ל"א). עליהם משתית אלוהים את האדם לרדות בכל הבריאה.

unsplash-logoJenny Smith

אחריות בסיפור של אדם וחווה

האחריות מגיעה פה ביג טיים ומוציאה את נועם מכליו. מילא אי לקיחת אחריות. מדי פעם כולנו חוטאים בזה אבל זריקת אחריות אחד על השני? זה יותר מדי עבור נועם. תכלס.
זריקת האחריות באה לידי ביטוי בזה שאדם מאשים את חווה והיא בתורה את הנחש.
"הם בכלל לא ענו על השאלה ששאלו אותם. אתה עשית, תיקח אחריות. שניכם אכלתם. יכולתם לשאול, להתווכח, לדון על זה. אמרו לכם לא ולא שמתם סימן שאלה. בעצם הסכמתם. לא זורקים אחריות על מישהו אחר.
זה כמו שאמא תמיד מספרת לי: "כשמישהו לא יודע להתמודד עם מצב רגשי מסוים, זה כמו תפוח אדמה לוהט. הוא זורק אותו הלאה כי חם לו בידיים. אל תעביר הלאה. תקרר אותו ותתמודד איתו". הם לא הצליחו לעשות את זה. הם זרקו את התפוח אדמה הלוהט, האחריות, אחד לשני. הם לא ידעו איך להתמודד עם האשמה וההשלכה של המעשה השלילי שלהם. במקום להודות בטעות ולקחת אחריות הם מעבירים אותה הלאה".

בראשית, פרק ג':
{י} וַיֹּ֕אמֶר אֶת-קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָֽאִירָ֛א כִּֽי-עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵֽחָבֵֽא:
{יא} וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן-הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל-מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ:
{יב} וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה-לִּ֥י מִן-הָעֵ֖ץ וָֽאֹכֵֽל:
{יג} וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָֽאִשָּׁ֖ה מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָֽאֹכֵֽל:

Apple, Gold, Paradise/ Engin_Akyurt at Pixabay

אחריות בסיפור של קין והבל

"סיפור מאוד אנושי אבל קיצוני. אם אתה מקנא זה בסדר אם לא אוהבים את העבודה שלך אתה צריך לעשות אותה יותר טוב. תשפר את עצמך. אתה לא לוקח אחריות על טיב המנחה שלך וזורק את האשמה על מישהו אחר".

Abel Cain The-First-Mourning/Feniks2010 at Pixabay

איפה אתה פוגש את האחריות בחיים שלך?

קודם כל אני הבכור וזה בא עם אחריות לאח הקטן שלי. בנוסף, עכשיו אני בחטיבה ואני צריך לקחת יותר אחריות בקשר ללימודים שלי. נגמר היסודי. אבל מה ששמתי לב זה שמעבר לערך שתמיד לימדתם אותי לקחת אחריות על המעשים שלי, גם הטובים וגם הרעים ויהי מה – לזרוק אחריות על מישהו אחר, זה כבר מחרפן.

המנחה שלך לא מספיק טובה? תשפר אותה ואולי אלוהים יבחר בה בפעם הבאה! אכלת מהתפוח? תגידי שזאת את/ה! אל תאשים/י מישהו אחר שהוא לא קשור לסיפור וגם אם קשור שיגיע תורו וישאלו אותו הוא יענה, בתקווה כדי שגם הוא ייקח אחריות.

אם לא ניקח אחריות, אנחנו ניכנס ללופ של האשמות הדדיות ואז לעולם לא יהיה סדר . כשאני מפסיק להאשים מישהו אחר, אני נשאר עם עצמי וזו הזדמנות לבדוק את עצמי. המושג הוא "לקחת אחריות", לוקחים אחריות ולא מקבלים אותה. צריך לפעול כדי להביא אותה לידי ביטוי.

לקחת אחריות על הלימודים שלי זה אומר אומר להכין יותר שיעורי בית כי אם אני לא אעשה את זה – לא אופתע אם לא אצליח במבחן ואוי אני לא מבין את השאלה הזו. הייתה לי הזדמנות ללמוד, לשאול אם לא הבנתי ולתרגל אבל לא עשיתי את זה.

המסר שלי לעצמי ולקוראים הוא: אל תזרקו אחריות על אחרים. קחו אותה. היא לא תיפול עליכם משמיים.