“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "עקב" – *על החשיבות של תנועה מתמדת*

כשעומדים במקום, המוח מתחיל לעבוד נון סטופ. חששות ופחדים עלולים לשתק אותנו. דרושה תנועה מתמדת, יעילה ומרעננת שתעניק לנו את יכולות להתמודד איתם.

תקציר הפרשה: העם בהמתנה לפני הכניסה לארץ. משה ממשיך בנאומו המסכם ומזכיר לעם את חשיבות האמון באל על מנת להפיג להם את החששות לפני הכניסה לארץ. משה מזהיר מפני גבהות לב העלולה לפגוע באמונה, כתוצאה משפע גשמי: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', חטא שעלול להוביל לגלות. משה מזכיר את חטא העגל ושבירת לוחות הברית וחטא תאוות הבשר. לבסוף מוזכר חלקה השני של קריאת שמע.

שם פרשת השבוע "עקב" (Ekev), כלומר אם תשמרו על החוקים שלי…אז… בהמשך רשום מה יקרה במידה ולא.

דברים, פרק ז':

{יב}: וְהָיָ֣ה | עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת-הַבְּרִית֙ וְאֶת-הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ:
{יט} וְהָיָ֗ה אִם-שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַֽעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּֽחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַֽעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּֽאבֵדֽוּן:
{כ} כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהֹוָה֙ מַֽאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּֽאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (פ)

רש"י מפרש: "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, תשמעון". זאת אומרת, שאם נשים לב ונקפיד דווקא על המצוות שאנחנו נוהגים להתעלם מהן, בהיותן קלות ושכיחות (דש בעקביו), אז תתמלא לנו ההבטחה האלוהית. כלומר מידת האמונה ושביעות הרצון של אלוהים היא לאו דווקא מהמצוות "הגדולות", אלא דווקא מהקטנות והפשוטות יותר.

תמיד ריתק אותי משחק המילים שפרשנים עושים על מנת לכוון למסר מסוים (פחות, כשזה מגיע לגימטריה). אם ככה, אז מאחר והתורה לא מנוקדת וניתן לקרוא את Ekev כ- Akev, השינוי הזה יוביל אותי לדרך ההסתכלות אחרת על הפרשה. כל הדברים הטובים והרעים לא יקרו לי רק כי אם/אם לא…אז אלא כתוצאה ישירה של עד כמה אני אפעל לכיוון ביומיום, דרך הרגליים שלי.

המילה עקב מזכירה לי את יעקב. עשו תפס את יעקב בעקב כאשר הם רבו בבטן מי ייצא ראשון (מיעו זה בשבילך😉 ) ומאז הם היו במאבק מתמיד. המילה עקב גם הזכירה לי סיפור שאהבתי מאוד כילד קטן והוא הסיפור של אכילס מהמיתולוגיה היוונית. הוא היה חזק ובלתי פגיע מאחר ואמו משחה אותו באש וחלק אומרים במים. היא תפסה אותו בעקב ועל כן העקב נותר פגיע. לבסוף מת מחץ שפגעה בו בדיוק בפוני (כאילו בעקב).

אבל למה מוזכרת העקב? היה מצופה שידברו על אוזניים (תשמעון) או איברים נוספים הקשורים לביצוע פעולה-מצוות (ידיים?). מה המשמעות של העקב עבורנו? העקב מוזכרת לראשונה בספר בראשית, לאחר חטא עץ הדעת בידי אדם וחווה והנחש. אלוהים גוער בהם.

בראשית, פרק ג':

{טו} וְאֵיבָ֣ה | אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַֽרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשֽׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב: 

הנחש, הזוחל על האדמה, מתחבא מאחורי סלעים ואינו נראה. ביכולתו לתקוף את האדם והאזור הנגיש לו ביותר הוא העקב. הקרב על העקב הוא כל כך עתיק ומשמעותי. האדם והנחש במאבק מתמיד. מכאן באה לי התובנה: חשיבותה של תנועה מתמדת ולו בכדי שלא יכיש אותי נחש. לעמידה במקום יכולות להיות מעלות טובות (עצירה, חשיבה והתבוננות) אבל לאורך זמן, השלכות הרסניות של התנוונות.

מקור: Duncan Sanchez

בחזרה לפירוש רש"י. ביצוע פעולות קטנות, מינוריות בדרך להשגת המטרה, היעד, האתר, הייעוד, ההרצאה, המצגת…עובר דרך פעולות קטנות. "עקב לצד אגודל", הוא ביטוי מוכר בשפה העברית. ביטוי יפה שמבטא את התנועה קדימה, גם אם במתינות, בזהירות, לא משתגע, בודק דופק כל כמה זמן, אבל אני מתקדם. היתקעות במקום, כניעה לפחדים וחששות ולחשוב רק ב"ענק" מוביל את רובנו לשיתוק ועמידה במקום.

העקב מחזיק את כל הגוף, את כל קומת האדם. אני לא רואה אותו כאיבר חשוב יותר מאחרים אבל כן כאיבר משלים, מאסף, סוגר, כזה שהיינו מציירים אותו אחרון כילדים. כמבצע ומוציא לפועל של האיבר הצפוני לו ביותר, המוח. כשיש תכלית והעקב פוסע לכיוון התכלית, יש הלימה. כשהם הולכים בכיוונים שונים ומנוגדים, מתחילה הרגשה של אי נוחות, של משהו לא שלם, פייק. אולי הם ייפגשו בסוף אבל זה יקרה אחרי הרבה מאמץ והמון משאבים מיותרים.

זו לא כוונת המם הזה אבל נזכרתי בו

ההתחלה קשה ומאתגרת, לא פשוטה. כל התחלה. המון חששות והמון פחדים. איך ניגשים לפרויקט כל כך גדול ומפחיד? מפרקים אותו לחתיכות קטנות ומתחילים. פשוט מתחילים. צעד קטן, כל הזמן לנוע קדימה. זה כמו מצבר: לעתים צריך כבלים כדי להתניע והתנועה היא זו שממלא אותו. או כמו אופניים: תזכרו כשהילדים שלכם למדו לרכב על האופניים, מה אמרנו להם? ראש ישר ולדווש, כל הזמן. איך שהיו מורידים את הראש והפסיקו לדווש הם התרסקו ונפלו. אפשר לרכב לאט או מהר, בכל אופן אתה בתנועה.

מקור: Gaelle Marcel

היה לי מרצה באוניברסיטה שכל משפט שני שלו היה "תוך כדי תנועה". לקח לי זמן להבין את המשפט הזה. אתה שואל אותו שאלה והוא עונה לך "אענה לך תוך כדי תנועה. בהתחלה זה חירפן, תענה לי! אבל אז באמת התשובות הגיעו בזמן ובמקום הנכון. תוך כדי תנועה, העניינים מסתדרים איכשהו, תשובות מתקבלות, חששות נמוגים, חדשים עולים אבל שוב, אנחנו על הגלגל כבר ומדוושים, או שאנחנו צועדים עקב לצד אגודל. יש את כל הזמן לבדוק את עצמנו.

אז התנועה קדימה לא קוראת לנו לזרוק את פחדים, החששות והשאלות הצידה (כמו שעמידה במקום מאפשרת התבוננות עמוקה). זה שם, זה קיים וזה טבעי לחלוטין. אז מה עושים עם ההרגשה הזו? מאמינים בעצמנו. אבל איך מקבלים ודאות ומתחזקים באמונה הזו כשהמציאות שלנו רצופת ניסיונות? אפשר למצוא את זה בפרשה באמצעות הפסוקים הבאים:

דברים, פרק ז':

{יז} כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהֽוֹרִישָֽׁם:
{כא} לֹ֥א תַֽעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא: 

אם תגיע למצב שתאמר בלבבך שאין לך יכולת להתגבר על כל החסמים, החששות שלך, יש לזכור, "כִּי-ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ". יש לך תמיד את כוח ההתגברות, אצלך פנימה. שם התשובות, שם המצפן. דרך גלי ההתבוננות תוכל לנקות את רעשי הרקע ולזקק ולבאר את הדרך לחיים שלך.

דיווש או הליכה נעימה לכולם!

---

מקור והשראה לפוסט: http://wikivort.co.il/pdf_all_parasha.php?parasha=49