“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "מטות-מסעי" – *אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים, רק לא לשכוח את האמת שלנו בדרך*

מפרשת השבוע אני למד ש"אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים", כדברי ד"ר סוס. בדרך המסע, רצוי לא לשכוח את עצמנו ושתמיד ניתן לתקן ויהי מה.

השבת, הפרשנות שלי לפרשת השבוע תהיה קצת שונה. הוחמאתי ונתבקשתי לכתוב דרשה לבר מצווה של בן של מכרה, רועי שמו.
פוסט זה מוקדש לו ונכתב במיוחד עבורו.

השבת, אנחנו קוראים את 2 הפרשות האחרונות לספר במדבר, "מטות" ו"מסעי". זהו, עם ישראל סיים את יציאתו מעבדות לחירות, סיים את המסע הארוך והמפרך במדבר, והוא נמצא בישורת האחרונה לפני הכניסה לארץ. עם הכניסה, תתבטא חירותו האמיתית והוא יהפוך לילד גדול. בדיוק כמוך רועי. מה זהו? אז זהו שלא, זה רק מתחיל….החיים עוד לפניך אבל לאט לאט הסביבה תתחיל להתייחס אליך כאל ילד גדול יותר, בוגר יותר ויעמדו בפניך אתגרים אישיים וחברתיים מרתקים מצד אחד אולם מצד שני לא פשוטים.

אני מקדיש לך רועי, את 13 שעות ההשקעה על הפרשה (כמניין שנותיך) פלוס מינוס.  בוא נראה את הטיפים שמצאתי בפרשה שלך שיכלו לשמש לך ככלים לחיים שעוד מצופים לך.

בלי נדר, אני נשבע לך בספר חבקוק!  – פרשת מטות

פרשת "מטות" עוסקת בהפרת נדרים, מלחמת מדין, חלוקת הארץ לשבטי ראובן גד וחצי שבט המנשה. בפרשת הנדרים מופיע הפסוק הבא:

במדבר פרק ל':

ב: אִישׁ֩ כִּֽי-יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ-הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל-נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל-הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה: 

בחברה שלנו, קיימים משפטים וביטויים רבים שמדגישים את חשיבות הפסוק: מילה זו מילה; מילה של גבר; האק (עם התנועה!). העמידה במילה היא אחד העקרונות הבסיסיים החשובים ביותר בכל אינטראקציה אנושית, היא הבסיס לקיום סדר חברתי ואנושי ובבסיסה עיקרון חשוב ביותר שבלעדיו, כאוס מוחלט יסרור בחברה והוא האמון. האדם מקבל על עצמו התחייבות, מחויבות, כלפי הצד השני – אם זה חבר או בן/בת זוג.

פרשנים רבים ניסו להסביר את פירוש המילים "לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ". בין השאר ניתן למצוא את הפירושים הבאים שכתבה גליה אלמליח הרמן, בבלוג נוגט אסטרטגיות:

רש"י– אזהרה לאדם שיתייחס לדבריו ולמוצא פיו כקדושה – "לֹא יַחֵל"- מלשון לא יעשה דיבורו חולין.

• אבן עזרא – הביטוי "לֹא יַחֵל" הינו מלשון מחילה, שאם אדם התחייב, לא ימחל לעצמו וינסה לפטור את עצמו מההתחייבות.
• חזקיני – … לא יעכב או יבטל דיבורו.

גליה מציעה פירוש משלה ומציעה שנפרש את – "לֹא יַחֵל" – מלשון לא ימתיק. בערבית המילה "חְלוּ" – פירושה ממתק (-כמו חלווה). לעיתים קורה כי לאחר שאדם הבטיח הבטחה, הוא נבהל כי הבין שנטל על עצמו חובה מאתגרת למדי, וכתוצאה הוא מנסה להמתיק את הבטחתו ע"י תירוצים כגון: 'לא התכוונתי' / 'זה היה בצחוק' / 'לא חשבתי עד הסוף' וכו'.

עכשיו תורי להוסיף – לא יחל נשמע לי כמו לא להתחיל כלומר השבועה והנדר עוד נמצאים במחשבותיו של האדם, בשיח שבינו לבין עצמו. אל לו להוציא את דיבורו ברבים, כי ככה יקבלו דבריו תוקף, עדים וכדומה – וכל זאת אם אין בכוונתו לקיים.

"נשבע לך בספר חבקוק!" מתוך פרופיל הפייסבוק של רמי קאשי

 

אומנם אתה עוד צעיר רועי ואין לך עוד ילדים אבל כלל זה של נדר, הבטחה או שבועה מאוד נפוץ באינטראקציה בין הורים לילדים. המון פעמים הילדים מבקשים מאיתנו דברים, ואנחנו אומרים "בסדר, בסדר" מבלי להבין שהתחייבנו. זה בגלל שחם לנו, ו/או כי אנחנו עייפים ו/או טרודים, ו/או בעיקר רוצים קצת שקט. האם הבנו בכלל על מה התחייבנו (פלייסטיישיין? אקסבוקס? טיול לחו"ל? צעצוע חדש? פאאאקקק). זה לא משנה – אל לנו להבטיח דברים אם איננו מתכוונים לבצע. כנ"ל לגבי אמירות כמו: "עוד פעם אחת אתה מתנהג ככה, אנחנו הולכים הביתה!!" – אם אתם לא מתכוונים באמת ללכת, חבל שתצאו פיתה לפני הילדים. או אם בקשר אליך: כמה פעמים הבטחת לסדר את החדר או ללמוד למבחן ולא באמת עשית את זה?

אבל אני רוצה לקחת את זה עוד צעד אחד קדימה – הדגש בפסוק הוא האמת. שים לב רועי כי בפסוק לא רשום: כְּכָל-אשר אמר יַֽעֲשֶֽׂה אלא כְּכָל-הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה. כלומר, אתה הוא זה ששולט במה שיוצא לך מהפה. מה שיוצא, יוצא ממך, מייצג אותך, בא מתוכך. אני מאחל לך כי רק האמת – גם אם היא כואבת, לא נעימה, מביישת, מכניסה אותך לצרות – תהיה ערך בסיסי שילווה אותך בכל רגע. שתמצא את האמת הפנימית שלך, המיוחדת רק לך ושתדע לבטא אותה נאמנה.

צעד אחד אחרון – לאחר שבני ישראל נקמו את נקמת האלוהים ונלחמו במדין, הם בזזו רכוש ושבו מדיינים רבים. אלוהים מצווה לא להשתמש בכלים כמו שהם אלא שיש צורך בהכשרת הכלים – באש ובמים. הכלים טמאים וצריכים לצאת מקלקולם. מכך אני מסיק שכל דבר מקולקל הוא בר תיקון. גם אם הרסנו משהו, אנחנו יכולים לתקן. גם אם לא עמדנו בדיבור שלנו, בהבטחה שלנו, ישנם דרכים לתקן את דרכיי. 

בלי נדר (קליק יוביל לכתבה בנושא)

 

העוצמה שבדרך – פרשת מסעי

הכניסה לארץ לאחר מסע במדבר אומנם הייתה המטרה המרכזית ושיאו של המסע אבל היא לא הייתה המטרה בפני עצמה. למסע במדבר היה ערך חשוב בגיבוש בעם, בלימודי שלו על עצמו, בחיבור שלו לאלוהיו ועוד. כך גם לגבי הבר מצווה: שבת חתן בר מצווה היא השיא של הכנות של חודשים (שלך ושל ההורים שלך) אבל בתכלס יום לאחר מכן החיים ממשיכים כהרגלם ולכן הדרך, לפני ואחרי, היא בעצם החיים האמיתיים.
בוא נראה בקצרה את התחנות של בני ישראל וננסה להסיק מזה משהו:

במדבר פרק ל"ג:

{א} אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָֽצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד-מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:
{ב} וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת-מוֹצָֽאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל-פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָֽאֵיהֶֽם:
{ג} וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן מִֽמָּחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָֽצְא֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל-מִצְרָֽיִם:
…..
{כח} וַיִּסְע֖וּ מִתָּ֑רַח וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִתְקָֽה:
{כט} וַיִּסְע֖וּ מִמִּתְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּחַשְׁמֹנָֽה:
….
{לג} וַיִּסְע֖וּ מֵחֹ֣ר הַגִּדְגָּ֑ד וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָטְבָֽתָה:
….
{מח} וַיִּסְע֖וּ מֵֽהָרֵ֣י הָֽעֲבָרִ֑ים וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ: 

למה הפרשה מפרטת את כל המסעות בני ישראל? איזו חשיבות יש לזה? למה לא התחלה וסוף? גם חלק מהתחנות סופרו קודם לכן אז למה לחזור על זה? למה לא התחלה וסוף וזה? אני חושב שהחשיבות של לסכם את כל המסע באה מתוך רצון לתת ביטוי ומקום לכל מי שתרם חלק במסע. הרי המסע לקח המון שנים ודור שלם מת במדבר (אחרי חטא המרגלים). גם להם היה חלק. גם המסעות של פלוני אלמוני שנאסף אל אבותיו באחת התחנות- גם לו יש חלק. יש חשיבות למסעות שעשה. יש חשיבות לכל התהליך ולא רק לנקודת המוצא ולנקודת הסיום.

אני רוצה לתקוף את זה מהכיוון ההפוך – ישנה גישה שאומרת שהמטרה מקדשת את כל האמצעים. הכל מותר כל עוד המטרה מושגת. אם תחבר את מה שדיברנו עליו קודם לכן, על האמת הפנימית שלך, תבין שאני רוצה לומר שהמטרה לא מקדשת את האמצעים. יש חשיבות לדרך, לאיך הצלחת להגיע ליעד, מה עשית כדי להגיע אליו? איזה אדם היית כשהתחלת את המסע ואיזה אדם אתה כאשר סיימת אותו? חשוב לאדם לתכנן את עתידו, להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים אבל רצוי לעשות את זה בצורה אנושית ולא למכור ולרמוס ערכים בדרך. לשמור על האמת שלך. 

מסע הוא לא "בזבוז זמן", אלא התווית הדרך שלך אל המטרה: במהלך המסע אתה מתמודד עם דברים רבים, משמחים ומעציבים. אתגרים קלים ואתגרים קשים. בדרך, מי שצומח ומתפתח זו הנפש שלך. אתה בעיצומו של תהליך (גיל ההתבגרות) ותוך כדי תנועה, התמודדת עם מסע לא פשוט נוסף – ההכנות לבר מצווה שלך. אני בטוח שהיום אתה לא אותו רועי מלפני כמה חודשים. קראת, למדת, שרת, התאמנת, עשית חזרות, שברת כוסות מהשירה שלך, הקלטת את עצמך, נכשלת, קמת והשתפרת  – בעיקר התמודדת, נקודה!
כל האמצע הזה היה מסע לכיוון היום המיוחל: קריאת הפרשה בבית הכנסת בחמישי ושבת. הוא לימד אותך על עצמך, על מי שאתה ועל מי אתה רוצה להיות. הדרך רוויה בצעדים שלך ושלך בלבד. קח את המסע הזה ותעתיק אותו למסעות נוספים שעוד יהיו לך.

מסע הוא לא "בזבוז זמן", אלא השקעה: המטרה כאמור היא ארץ ישראל. אבל אי אפשר לגשת אל המטרה מבלי לכבוש קודם את מה שסביבה. כך גם עם חברות. חברות (הכוונה היא ליחסי בנים-בנות) היא בהחלט מטרה נעלה, אבל אי אפשר להשיג אותה מבלי לכבוש כמה לבבות בדרך. אתה מעוניין בבחורה מסוימת? עליך לכבוש את הלב שלה קודם. מסע שלם של היכרות, דיבורים, חיוכים, צחוקים, גם בכי בעצם היכרות מעמיקה, כנה ואמיתי כדי שלבסוף – אתה והיא תרצו אחד בשני. להבדיל, וסליחה על ההשוואה, זה כמו אבטיח או בננה. יש לקלף את הקליפה לפני שאתה מגיע אל הפרי. 

בקיצור: המטרה, ללא הדרך, היא סתם עוד נקודת ציון…

"אם יוצאים – מגיעים למקומות נפלאים."/ ד"ר סוס

---

בנימה אישית:

רועי,

מה אאחל לך מבלי לצאת זקן מדי?

שתמצא ולא תאבד אף פעם, את הקשר בינך לבין המילה הכתובה. שתמצא בעצמך את היכולות והעוצמות של כתיבה מפרה ומפתחת. כנ"ל לגבי המילה הכתובה בכתובים של הדת שלנו. הנה מסתיים לו רומן בן כמה חודשים בינך לבין הפרשה שלך – מסע בו למדת את האותיות, את המילים, את העלילה, את ההקשר. שתמצא את הזמן והרצון לקשור את הפרשה הזו לקודמותיה ולאלו שבאות אחריה. הכתבים האלה נהדרים, עוצמתיים ובכל אחד מהם מסתתר מסר, אימרה ונקודה שילמדו אותך דברים על עצמך. בהצלחה!

מוכן לצאת למסע? צא לדרך!