“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "בלק" – *שלוש, ארבע ו…חזרתיות היא אם כל המיומנויות*

חשבתם פעם למה אנחנו סופרים 3,4 ו..ולא 1,2,3?

שלוש, ארבע ו…

חשבתם פעם למה אנחנו סופרים 3,4 ו..ולא 1,2,3? אין לי באמת תשובה לשאלה הזו אבל בעקבות התבנית ניסיתי לחשוב מאיפה זה בא? אולי עד שבכלל אנחנו משכנעים את עצמנו לעשות פעולה, אנחנו מחפשים סימנים ואישורים מהסביבה שזה נכון לנו ואנחנו שואלים את עצמנו לפחות פעמיים האם בכלל זה כדאי? בטח! לא,לא,לא…, בטח שכן יאללה שלוש ארבע ו…!

אחרי אותן פעמיים אגב, רוב הסיכויים שכבר נרגיש או נדע האם היא מתאימה לנו או לא (לאישיות שלנו)? האם היא נכונה לנו? האם היא "אקולוגית" לנו? ובכלל לא נגיע לשלוש, ארבע. לכן כשכבר כן נגיע, כנראה שעברנו תהליך של בחירה.

או אולי זה בכלל בא ממקום של חזרתיות? בפעם הראשונה שאנחנו עושים פעולה היא רק אוסף טכני של תנועות. בפעם השנייה, זה כבר משהו "מוכר" שאולי אפילו שיפרנו מעט. בפעם השלישית והרביעית כבר הפעולה תראה אחרת, אנחנו כבר נפנים את המהות שלה, את הקשיים שהיא מציבה לנו בדרך, את משוכות והאתגרים שיש לצלוח.

ומה בא אחרי ה-ו…? מיומנות: כשאנחנו חוזרים על פעולה שוב ושוב, אנחנו מפתחים מיומנות אליה, סוג של מומחיות. בדרך ניתן לשנות קצת, פה שמאלה, פה ימינה. פה חיזוק בורג, פה איזו מתיחה. בפעם החמישית והשישית זה כבר ירוץ לנו. ובפעם ה-10K, אנחנו כבר נהיה ממש מומחים לדבר.

עד כאן מדובר בפעולות העצמיות שלנו, אבל מה באשר לאירועים שמתרחשים סביבנו? האם אנחנו שמים לב לתופעות שחוזרות על עצמן ומצליחים להבין את הרמזים הטמונים בהן? על התחושות שאנחנו מרגישים פנימה אבל לא מוכנים להקשיב להן באמת? אם זה ההיא שמרגישה שהיא לא מרוצה מהעבודה שלה. היא מודעת לזה אבל עדיין לא פועלת בכיוון של שינוי. או ההוא שרומז לך שהוא מיואש ועובר עליו משהו מספר פעמים אבל אתה לא קולט עד שכמעט היה מאוחר מדי… האם אנחנו מסוגלים בכלל לדמיין מה יקרה אחרי הרמז השלישי?

השבוע חשבתי על התבנית של "שלוש ארבע ו…" כשקראתי את פרשת השבוע: פרשת בלק. בפרשה, מספר עלילות החוזרות על עצמן 3 פעמים ובפעם הרביעית מתרחשת תפנית. כמה אירוני שלתבנית הספרותית הזו קוראים "מוטיב השלושה ארבעה".

אבל לפני זה… תקציר הפרשה

בלק בן צפור, מלך מואב, עוקב בחרדה אחר מסע הכיבוש והניצחונות של עם ישראל בדרכו לארץ. הוא חושש שמא מגיע תורו, והוא פונה לשכנתו מדיין, לחבור אליו במאבק נגד בני ישראל. שתי המדינות משגרות שליחים נכבדים אל בלעם, נביא ומכשף, כדי שיקלל את בני ישראל. בלעם מנסה לדחות את המשימה אך לבסוף מתרצה ובמקום לקלל, מצא את עצמו מברך את ישראל בברכות שמאפיינות אותה עד היום.
בתווך, קורה סיפור מעניין עם בלעם ואתונו. נגלה לעיני האתון מלאך אלוהים עם חרב שלופה. בלעם לא רואה אותו, האתון כן וסוטה מהדרך, ובלעם מכה אותה על התנהגותה הלא מובנת. המלאך מוסיף וחוסם את הדרך שוב ושוב, ובכל פעם האתון מנסה להתחמק ובלעם מוסיף להכות אותה. אלוהים פותח את פי האתון, והיא מוכיחה אותו.
בסוף הפרשה, בני ישראל יוצאים לזנות את בנות מואב. המדרש מספר כי הייתה זו עצה של בלעם לבלק: רק דרך הרוחניות ניתן להביס את בני ישראל. בעקִִבות המעשים, מגיפה פורצת. פנחס, גיבור הפרשה בשבוע הבא, רוצח את זמרי בן סולא ואישה מדיינית אשר עמדו לבצע מעשים אל מול כל העם. בזכות המעשה, המגיפה נעצרת.

וויקיפדיה: המלאך, בלעם ואתונו.                             (צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836).

 

מוטיב השלושה והארבעה

דגם של "שלושה וארבעה" הוא דגם ספרותי החוזר על עצמו פעמים רבות בתנ"ך. על-פי דגם זה שלוש פעמים חוזר על עצמו דבר מסוים, ובפעם הרביעית חלה תפנית. בפרשת השבוע, אנחנו רואים את התבנית הזו כאשר:

1. המשלחת של בלק פונה אל בלעם 3 פעמים לשכנע את בלעם לקלל ואז בפעם הרביעית בלעם מתרצה;
2. אלוהים פונה לבלעם 3 פעמים: בהתחלה אומר לו לא ללכת עם המשלחות כי העם "ברוך הוא", אחרי זה אומר לו בסדר תלך אבל תאמר מה שאגיד לך לומר ופעם השלישית מוציא מפיו את הברכות)
3. הכאת בלעם את האתון 3 פעמים ואז היא פותחת את פיה ומתעצבנת עליו
4. בהתגלות המלאך בפני בלעם והאתון 3 פעמים ואז המלאך פונה אליהם בדברים
5. סבבי ברכות: 3+1 סבבי ברכות של בלעם את בני ישראל (3 סבבים לבקשת בלק ועוד אחת על דעתו של בלעם, בונוס)

ומספר 4? ובכן, בכל מקום במקרא שבו נעשה שימוש בתבנית הספרותית שלושה וארבעה יש מקום לשאול לאיזו מטרה נעשה השימוש? אחת המטרות העיקריות של השימוש בתבנית זו בסיפור המקראי היא לתאר כיצד תופעה מסוימת יוצאת מחזקת מקרה החוזר על עצמו והופכת לתופעה ודאית שסיבתה מתבררת לכול. בנוסף לוודאיות, נכנס כאן מימד של הכרה ותודעה:

רק לאחר שהאתון סוטה מן הדרך שלוש פעמים מן הדרך, היה אמור בלעם לשים לב כי מופיע כאן מלאך. פרשנים דרשו כי מאחר ובלעם היה באמוק לקלל את ישראל הוא לא ראה (רוחנית) את המלאך. יש שפרשו שהאתון היא מימד ההקשבה לאישיותו. רק לאחר שהמלאך מופיע, מבין בלעם את צעדיה של האתון.

בנוסף, רק לאחר שבלעם בירך את ישראל שלוש פעמים אמורה להבשיל בבלעם , ובבלק, ההכרה שאלוהים חפץ למנוע מישראל את הקללה ולהעניק להם את ברכותיו באמצעות בלעם. על כן לאחר הברכה השלישית בלק מתייאש ומשחרר את בלעם ממשימתו.

רק לאחר שאלוהים פונה שלוש פעמים לבלעם ומנסה להניא אותו מלקלל את ישראל, אמור היה בלעם להבין כי הסכמתו לתכניתו הזדונית של בלק לקלל את ישראל לא תצלח. אלוהים כבר מתערב ואף מודיע בכבודו ובעצמו לבלעם כי רק מה שירצה לשים בפיו הוא ידבר. אלוהים רצה לומר לבלעם שעם כל הכבוד להיותו נביא ומכשף, הבוס פה הוא אלוהים.

מתוך ויקיפדיה (קליק על התמונה ותופנו למאמר בנושא)

---

בנימה אישית:
תחיו, תאהבו, תגשימו את עצמכם. לא תמיד התפנית בפעם הרביעית משמחת…

קהלת פרק א', פסוק ב':   הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  

מתוך אתר: סלונה (קליק על התמונה ותופנו למאמר בנושא)