אדון שוקו הולך היום הביתה

לפחות פעמיים בשבוע אני קונה לחמניות במכולת. כשאני חוזר, אנחנו יושבים לאכול ארוחת בוקר: קערת קורנפלקס, לחמנייה ושוקו. הילדים לא מוותרים על השוקו. כך יוצא, שכל בוקר, בלחץ של זמן, אני מוצא את עצמי מכין שוב ושוב שוקו. חודשיים עברו מתחילת שנת הלימודים והאמת, הגיע לי עד כאן! החלטתי לקרוא את אדון שוקו לסדר ולזמן אותי למשרדי לשימוע.

אני: " שלום אדון שוקו. שב. רציתי לדבר איתך על משהו. לאחרונה…"

אדון שוקו: " אני בדרך לאדון שוקו אחר, זה ממש דחוף?"

אני: "כן. אתה חייב לי לא מעט. אפשר להגיד שאני הספונסר הראשי שלך אז במחילה ממך, שב"

אדון שוקו: " טוב, בסדר. מה העניין?"

אני: "תשמע, אני מכין ממך הרבה בבוקר. אבל לאחרונה אתה משאיר הרבה גושים בכוס וזה לא מוצא חן בעיניי"

אדון שוקו: "טוב אני באמת קצת מצונן לאחרונה…"

אני: "ובכל זאת, כל יום 'לברבב-לברבב' (כמו שאיתי אומר); 'אני רוצה שוקו קר!', 'אני רוצה חם!'; לחמם, מיקרו, לקרר – שמע, זה לא לעניין. יש לך פתרון בשבילי?"

אדון שוקו: "מה חשוב לך שיהיה בשוקו?"

אני: "חלב (והרבה), לא מתוק מדי אבל בעיקר שיהיה טעים"

אדון שוקו: "באת בזמן טוב. בדיוק סיימתי אימון-קאוצ'ינג אישי ותעסוקתי אז בפעם הבאה שאתה במכולת תקנה את ה"אני המשודרג" של תנובה, העשיר בחלב ומופחת הסוכר . ככה אתה מקבל בריאות והורדת לחץ וזמן בחבילה אחת! "

אני: "אתה מבין שזה קצת מאוחר מדי, כן?"

אדון שוקו: "מאוחר מדי למה? אתה בכלל יודע מה קורה עם העובדים שלך? לולא אשתך לא הייתי יוצא לקורס. שאני אבין, אתה מאיים עליי בפיטורין?"

אני: "לא פיטורין. שימוע. שכנע אותי שאתה עושה את עבודתך נאמנה ואכנס את הדירקטוריון"

אדון שוקו: "אני מבין. (בלחש מתחת לשפם השוקו שלו: "טוב יש לי דיבור עם נועם ואיתי. ניצלתי")

אני: "אני בצד שלך, תבין. אבל זה לא תלוי רק בי. אנחנו ארבע נפשות. זה לא יהיה פשוט"

אדון שוקו: "אתה יודע שבלעדיי, בוקר הוא לא בוקר?"

אני: "לי מספיק קפה שחור. אני מסתדר מצוין בלעדיך. תודה.".

אדון שוקו: "והילדים שלך? גם להם תיתן קפה שחור?! אתה לא מתבייש??!!"

אני: "אתה יודע, יוקר המחיה וזה. לפעמים אין ברירה אלא לחתוך בשוקו החם"

אדון שוקו: "לא שאני מתחנן או משהו כן? אבל קייטנה בלעדיי היא לא קייטנה, ולחמנייה בלי שוקו – יבשה מדי, וגם חורף עכשיו"

אני: "מה הקשר?"

אדון שוקו: " כשירד מבול בחוץ ותהיה מתחת לפוך עם אפרת ותתמ…"

אני: "הבנתי, הבנתי. תמשיך (חצוף!)"

אדון שוקו: " יש לא מעט משפחות ששותות שוקו בוקר-צהריים-ערב וייתכן וכבר אתחייב לעבודה אחרת. אז אם תקרא לי, אני לא מבטיח לך כלום, עם כל הכבוד לשנים הטובות שהיו לי כאן"

אני: "אתה יודע שאתה חייב ע"פ חוק לספק לי 30 יום"

אדון שוקו: " ואתה יודע שאתה חייב לי פיצויים של 8.5 שנים לפחות. לא כולל קרן השתלמות, קופת גמל ועוד… ואגב 30 יום זה יוצא חודש דצמבר. אתה מפספס אותי בחודשי החורף ממש, אתה יודע כאן זה לא ברלין. יש אולי שבועיים חורף. מחלב עז יוצא מתוק: אני בסילבסטר בברלין!!!"

אני: "שאני אבין, אתה מבסוט מזה?"

אדון שוקו: "שמע אדון אוי-אוי-אוי-אני-מכין-כל-בוקר-שוקו-לילדים-שלי-ואני-מתבכיין-על-זה, אני אדם עם ערכים תזונתיים מעולים, יש לי קו"ח נהדרים ומצפן מוסרי. אתה לא רוצה אותי אני פשוט הולך. אתה לא עושה לי טובה. אם כבר ההפך"

אני: "נראה לי שאין לך שפעת אלא חצפת!"

אדון שוקו: "לא חצפת, קצפת!"

אני: "טוב, טוב, טוב הבנתי, הבנתי. צא, צא, צא מכאן. אכנס את ההנהלה ואקרא לך מאוחר יותר"

אדון שוקו יוצא מהמשרד תוך כדי שמפזם לו באושר: "אדון שוקו הולך לעבוד אצל אדון שוקו אחר…". הוא לוקח את סמארטפון עשיר הסידן שלו ומחייג ליו"ר הדירקטוריון וסגנו בשיחת ועידה.

נועם: "כן אדון שוקו. איך אפשר לעזור לך?"

אדון שוקו: "שמע, אבא שלכם חושב ברצינות לוותר על השוקו בבית. פטי ופתטי מצידו. עשיתי לו שיחת שימוע. אני יודע שזה יהיה לכם קשה אבל נראה לי שאתם צריכים לחפש לכם אבא אחר".

נועם: "פחחח..בבססדדררר. מילה אחת לאמא והוא שוכח מכל הסיפור. תגיד אבל בשיר זה לא הפוך?"

אדון שוקו: "ודאי אבל תבין אבא שלכם בטוח שהוא זה שעשה לי שימוע ולא להפך. מסכן דברו איתו שלא יהיה בשוק..ו "