פרשת השבוע קוראת לנו לשלב אהבה בכל פעולה שאנחנו עושים, כי כשאנחנו עושים משהו באהבה, אנחנו עושים אותו באמת.
פרשת השבוע, פרשת "נשא", היא הארוכה ביותר בחמשה חומשי תורה, 176 פסוקים, וכוללת בתוכה את ברכת הכוהנים לעם ישראל. זו המצווה היחידה שמצווים לעשות אותה באהבה. כאשר הכהנים עומדים לברך את המתפללים, הם אומרים את הברכה הבאה: ברוך אתה ה'… אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה".
במדבר, פרק ו:
{כג} דַּבֵּ֤ר אֶֽל-אַהֲרֹן֙ וְאֶל-בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם:
{כד} יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ:
{כה} יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ:
{כו} יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:
{כז} וְשָׂמ֥וּ אֶת-שְׁמִ֖י עַל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרְכֵֽם:
"יברכך" – שפע וריבוי.
"וישמרך" – שמירה, הגנה.
ובתווך, אלוהים.
"יאר ד' פניו אליך ויחונך" – הענקת כישרונות רוחניים, אהבה, חן וחסד. הברכה משולה לאור.
"ישא ד' פניו אליך" – נשיאת פנים היא הליכה לפנים משורת הדין. לדעת למחול.
"וישם לך שלום" – שלום פנימי. לפעמים אדם זוכה בכוחות רוחניים ויכולות פנימיות רבות אבל הוא לא יודע כיצד לנווט אותם או להוציא אותם אל הפועל. הכוחות המנוגדים בו מושכים אותו לכל מיני כיוונים והוא נתון במלחמה בין רצונותיו הסותרים. הברכה הופכת לרועץ. שלום ייתן לו את היכולת, הסדר והבינה לתעל את יכולותיו ולהוציאם לפועל בצורה מסודרת.
האיבר בגוף האדם המבטא את השפע והנתינה מצד אחד ואת השמירה וההגנה מצד שני הוא היד. פעם היד פתוחה להעניק ופעם היא קפוצה. זאת הסיבה שברכת כהנים נעשית עם הידיים.
תלוי אצלנו בבית
ברכת הכהנים בשבילי
ברכת כהנים בשבילי זה אבא שלי. כילד, תמיד התרגשתי כשאבא שלי בירך את ברכת הכהנים כשעוד גרנו בצרפת. ברכת הכהנים שלו זכורה עד היום, 25 שנה אחרי שעזבנו. השירה, הניגון, הארכת המילים, המנגינה, הקול העדין נתנו לברכה הזו עוצמה עילאית, אלוהית. ברכת הכהנים בשבילי היא גם המנהג הזה שבו האבא מכסה את ילדו בטלית. אותי אף אחד לא כיסה כי אבא שלי עמד ליד ארון הקודש. אז מה הייתי עושה? הייתי עולה על הכיסא, קו תצפית ישירה לאבא שלי ובצדדים שמיכה ענקית לבנה של הטליתות. לא היה ילד יותר גאה ממני באותו הרגע: "כן, ההוא שם זה אבא שלי!".
יש שיגידו שלהיות כהן זו זכות. אחרים יגידו שזה עול. אני רואה בזה אחריות גדולה, מדי לפעמים. אתה לא יכול להתחמק ממנה. אם אתה מגיע לבית כנסת, ככהן אתה לא יכול להתחבא בכיסא ולנמנם כמו שרבים עושים. עליה לתורה? צריך כהן. ברכת כהנים? צריך כהן. לפעמים אתה הכהן היחיד ואין ברירה. אבל החשש העיקרי שלי הוא שמשום שהברכה כל כך חשובה, עוצמתית ודווקא משום שהיא לא אישית אני שואל את עצמי האם אני מספיק נקי בפנימיות שלי כדי לברך עם שלם? האם אני באמת אוהב ומקבל את האחר כמו שהוא? גם החלק של "באהבה" בברכה מחייב. האם באמת אני עושה זאת באהבה, מתוך רצון כן ואמיתי?
אהבה
ניתן לחלק את האהבה ע"פ מדרג וסולם:
- "אהבה שתלויה בדבר" – אינטרס להשגת תכלית כלשהי במערכת יחסים בין האדם לזולת. זאת אהבה בסיסית שנובעת לפעמים מכורח נסיבות קיומיות או סיפוק צרכים עצמיים.
- "האהבה שאיננה תלויה בדבר" – שאיננה נגועה בשיקולים ואינטרסים אישיים. זאת אהבה שיש בה תכלית אמיתית.
- "אהבה שמקלקלת את השורה" – אהבה יתירה שגורמת לאדם לצאת מגדרו, להשקיע, להתאמץ, לעשות מעל ומעבר. אהבה חד צדדית.
- "אהבה אמיתית דו צדדית" – והדדית בין שני אנשים. זהו השלב הגבוה ביותר.
אם נקשר את זה לברכת כהנים, נראה שהיא לוקחת אותנו למעגל אהבה רחב יותר, של מערכת יחסים בין המברך למתברכים. "יש כאן מרחב אהבה קולקטיבי ציבורי שמחייב קיומה של הדדיות בין הכהן המברך לבין עם ישראל המתברכים על ידו. זוהי אהבה דו צדדית קולקטיבית, המבטאת הדדיות אמיתית של שליח ציבור לציבור אותו הוא מברך ומשרת", מצוין בפרשנות.
החיים עצמם
אהבה, הוא הרגש והכוח הבסיסי שמניע אותי. הוא הבסיס לכל פעולה, עשייה, הרגשה, מחשבה, רגש, מוטיבציה, הנעה לפעולה, הקשבה, הכלה, קבלה, הענקה, נתינה וקבלה. איך זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום?
אהבה בחיי היומיום זה אומר לראות במשפחה שלי, האישה והילדים, את מקור הכוח שלי – הם המשענת שלי, את בסיס הכוחות והיכולות שלי כלפי העולם. הם מקור העוצמות שבי. זה אומר לראות באישתי יופי נדיר ומקור אינסופי של ידע. אהבה זה לראות בילדים שלי – מנהיגים טבעיים, מורים ומראה לעצמי – לדברים שכבר הספקתי לשכוח. אי אפשר בלי להביע את האהבה הזו בכל הזדמנות – לחבק, לנשק, לגעת, להרגיש, לחשוק. אם לא אראה במשפחה שלי מקור הכוח שלי – מהר מאוד ניתן ליפול לפריזמה של תחרות, מרמור ואגו בזוגיות, בילדים כגוזלי זמן ואנרגיה וכפויי טובה.
אהבה בחיי היומיום זה לעשות דברים מתוך תשוקה – אם זה לשחק עם הילדים ולהרגיש שאני באמת ספיידרמן. לעשות בשעות הפנאי את הדברים שאני אוהב אם זה כתיבה, קריאה, ספורט (אהמ אהמ טל…) או כל תחביב אחר. לעשות דברים מתוך תשוקה זה לבדוק עם עצמך אם אתה עוסק בעבודה שאתה באמת רוצה ושראויה לך באמת. להרגיש שאתה יוצר משהו חדש בכל דבר.
אם לא אעשה דברים מתוך תשוקה – אעשה דברים "כי צריך", בלי אש בבטן, באדישות, בהכנעה.
אהבה בחיי היומיום זה להיות בהוויה – להיות שם. בכל מה שאני עושה להיות שם, באמת. . לומר ולעשות דברים מתוך חזון ואמונה בדרך. להיות מחובר לאמיתות שלי ולומר אותן בקול רם. להיות אותנטי. אם לא אהיה בהוויה תמידית – אהיה "ליד", נוכח-נפקד. אדקלם אמירות ומשפטים שמרגישים לי פייק וזיוף. איך אומר הפתגם הסיני העתיק? "חומוס עושים באהבה או שלא עושים בכלל".
אהבה בחיי היומיום זה לראות טוב ויופי – בכל דבר. אבל ממש.
אהבה בחיי היומיום זה להעניק – לתת, לתת ועוד פעם לתת. ללא גבולות, ללא פנקסנות, גם ללא הדדיות בהתחלה. תרגעו, היא תבוא מעצמה.
אהבה בחיי היומיום זה להקיף את עצמך שאנשים שעושים לך טוב – ולהרחיק ממך את אלו שעושים לך רע. שמזיקים לך, שמעכבים אותך. חברי אמת נכנסים לקטגוריה הזו. אנחנו התברכנו בכאלה.
אלו הדרכים שלי. אני מניח שיש עוד ואני מניח שיש עוד דברים שמניעים אנשים, מוזמנים לשתף. בכל מקרה ומה שלא יהיה –
תאהבו. זה בריא לעור הפנים.
תחתית החבית 