“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "ניצבים-וילך" – *פרידה מהעבר ותכנון העתיד*

עוד כמה ימים ראש השנה. בפרשת השבוע נפרדים ממשה, בדיוק בימים שאנחנו נפרדים מהשנה שחלפה. זמן מקובל לחשבון נפש: בחינה של העבר ותכנון ובניית העתיד. איך עושים את זה? ב-4 שלבים הנמצאים בפרשת השבוע.

השבת אנחנו קוראים שוב 2 פרשות: "ניצבים" ו"וילך". אלו הפרשות האחרונות לפני ראש השנה. אנחנו נפרדים מהמנהיג אשר הוציא את בני ישראל ממצרים והוא תיכף הולך לעולמו. פרשת "ניצבים" נפתחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים, ל', א'). אין סמלי יותר מכך שפרשה זו נקראת בערב ראש השנה, תחילת ימי הדין עד יום כיפור, שבהם ע"פ האמונה, כולנו, מגדול ועד קטן, מעני ועד עשיר, ניצבים לפני אלוהים למשפט. סמליות שנייה היא בפרשה השנייה, "וילך", בה אנחנו נפרדים ממשה ויהושע מתמנה במקומו והכניסה הלא נודעת אל ארץ כנען. יחד עם הפרידה מהשנה שהסתיימה, אנחנו מתרגשים לקראת התחלתה של שנה חדשה.

פרשת ניצבים

ביום פטירתו, מכנס משה את עם ישראל על מנת לערוך ברית נוספת ואחרונה בהנהגתו. משה מתנבא על עבירות שהעם יעשה, עליהם הם ייענשו בגלות. על מנת לחזקם משה, לראשונה לדעתי, מתייחס לא רק לציווי ולמצווה עצמה אלא לקושי שהן מעמידה בפני האדם.

דברים, פרק ל

{יא}  כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא-נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹֽא רְחֹקָ֖ה הִֽוא:
{יב} לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲלֶה-לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֨יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה:
{יג} וְלֹֽא-מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲבָר-לָ֜נוּ אֶל-עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה:
{יד} כִּֽי-קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשֹׂתֽוֹ:

כך אנחנו עומדים בעצם מול שנה חדשה. מסתכלים בנחת אל מול השנה שהסתיימה, או שלא, אבל בכל מקרה עומדים לפתחה של חדשה והיופי הוא שלא משנה מה אני מציב לעצמי כמטרה לשנה החדשה – לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא וְלֹֽא-מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא כִּֽי-קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשֹׂתֽוֹ. כמה יפה וכמה פשוט. המון פעמים דברים נראים עלינו גדולים מדי. "זה לא אפשרי", "אין מצב שאצליח לעשות את זה". כמו שכתוב, אם הדבר קרוב אליך, ביכולתך לעשותו. ועכשיו, עם פתיחתה של שנה חדשה, זה בדיוק הזמן לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות ולהשיג בשנה הקרובה. מה נעשה עם השנה הזו? זה תלוי רק בנו.

מסיים משה את דברי הברית בבחירה:

שם:

{יט} הַֽעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת-הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת-הָאָ֒רֶץ֒ הַֽחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

בין אם אנחנו באמת עומדים למשפט ואם לאו, דבר אחד בטוח: הבחירה איך אקבל את השנה החדשה – בהתרגשות, במוטיבציה גבוהה לשינויים, בהודיה או שמא בחששות, בעייפות או בפנים זעופות – תלוי רק בי. בבחירה שלי. את השנה החדשה עם שלל "מתנותיה" (לטוב או לרע) אקבל בכל מקרה, השאלה איך אני אקבל את פניה.
החיים הם רצף של בחירה. בכל רגע בחיים עלינו לקבל החלטה. עלינו לבחור בין טוב לרע, אסור ומותר, עקום או ישר, לשמוח או להיות עצובים, לבחור אם להיעלב או להתעלם, לראות את הטוב או לראות את הרע, להיות אופטימיים או להיות פסימיים.

התמונה מתוך דף פייסבוק סודות החיים. קליק על התמונה ואתם בעמוד.

פרשת וילך

פרשת וילך היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה. שלושים פסוקים בסה"כ. זהו יומו האחרון בהחלט של משה. "בֶּן-מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם" (דברים לא, ב'). משה מצטווה לבוא עם יהושע לפתח אוהל מועד והמנהיגות עוברת ליהושע באופן רשמי. פרשת זו הם דברי הפרדה הממשית של משה מן השבטים, מן האנשים היחידים, וגם מתפקידו. זו פרשה של סיום אשר גלום בה הרבה מאוד כאב למשה.
הכאב מהפרידה מהתפקיד וכאב מהנבואה השחורה מהעתיד הצפוי לעם. משה נפרד מדפי ההיסטוריה. העם ממשיך אבל הוא לא. העם ייכנס לארץ אבל הוא לא. הרגשה של התרוקנות, של סיום ותחושת ההחמצה ממה שיכל אולי לעשות אחרת. שם הפרשה "וילך" – פרשנים פרשו את הפועל הזה לא רק כהנה משה הולך לעולמו אלא שביומו האחרון משה לא רק נאם פני העם (בו מתקבצים האנשים סביבו) אלא ממש הלך בין האנשים, בין השבטים, בכל המחנה. נפרד אישית מכל אחד.

התמונה מתוך דף פייסבוק סודות החיים. קליק על התמונה ואתם בעמוד.

חזרה בתשובה אל עצמי 

בניגוד למשה, שיודע שזהו יומו האחרון, אנחנו לא יודעים מתי יהיה יומנו האחרון ועל כן אנחנו אולי עומדים עם החמצה אל מול השנה שהייתה אבל היי לנו יש שנה חדשה שעומדת לפתחנו ואנחנו יכולים מבעוד מועד להתכונן לקראתה. לרצות ולשנות את דרכינו על מנת להפיק מהשנה החדשה את המיטב עבורנו. במונחים דתיים יקראו לזה חזרה בתשובה. בשפה שלי אקרא לזה חזרה בתשובה אל עצמנו כלומר חזרה (ב)פנימה אל עצמנו. בחזרה הזו אני לומד לקבל את מה שעבר ואירע באהבה והודיה, ע"י למידה, חקירה פנימית והפקת לקחים וע"י כך גם מכין את עצמי טוב יותר לעתיד לבוא.

לחזרה בתשובה שלושה שלבים שונים, בעזרת שימוש בשלושה פעלים דומים: "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" – "כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ".

שם:

{א} וְהָיָה֩ כִֽי-יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֙ אֶל-לְבָבֶ֔ךָ בְּכָ֨ל-הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִֽדִּֽיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה:
{ב} וְשַׁבְתָּ֞ עַד-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ וְשָֽׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ:
{ג} וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת-שְׁבֽוּתְךָ֖ וְרִֽחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל-הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה:

השלב הראשון של התשובה הוא ההבנה הפנימית שמשהו לא בסדר וצריך תיקון (וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֙ אֶל-לְבָבֶ֔ךָ פסוק א'). ההסתכלות אחורה מביאה את האדם לידי הכרה והשבה אל הלב, שיש צורך בתיקון ושינוי כיוון.
לאחר מכן, מתחיל התיקון עצמו, במשמעות של נטישת הדרך הקלוקלת וחזרה אל אלוהים (וְשַׁבְתָּ֞ עַד-יְהֹוָ֤ה פסוק ב').
בשלב השלישי, אם אכן ישיב האדם אל לבבו וישוב אל אלוהים, הכל יחזור כפי שהיו בתחילה: (וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת-שְׁבֽוּתְךָ֖ פסוק ג') .
הידיעה, שניתן לתקן את הקלקול, מהווה נקודת מוצא וטריגר להתחיל התהליך, תוך ביטחון בתוצאה: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי, ג', ז').

עיקר התשובה, היא שינוי התודעה. "וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל-לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל-הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:" (דברים, ד', לט): התשובה ("והשבות") תלויה בהכרה ("וידעת היום"). כאשר האדם מגיע להכרה שאלוהים הוא האחד ואין עוד מלבדו, הוא מתבייש ומתחרט על התרחקותו ממנו וזוכה לחזור להתקרב אליו.

במילים אחרות, איך נסכם את השנה ונתכונן לחדשה? 4 שלבים:

כאשר אנחנו מסתכלים על השנה שהייתה, ביכולתנו לחקור את מה שאירע, להבין מה היה טוב ומה צריך לתקן.
זהו שלב ההתבוננות.
בשלב הבא, אנחנו מבינים מה לא טוב עבורנו, מנקים את רעשי הרקע ומחליטים לשנות מסלול. אנחנו שבים אל עצמנו.
זהו שלב ההתכנסות.
בשלב השלישי, כאשר אנחנו נאמין לעצמינו ומציבים לעצמנו מטרות אקולוגיות לנו, האלוהים שבתוכנו שב את שבותנו.
זה שלב הקבלה וההשלמה.
בשלב הרביעי, הבא כמעטפת ל-3 השלבים הקודמים, היא הדרך בה אבחר להתבונן על המציאות. טוב או רע?
זהו שלב הבחירה. 

 שנה טובה לכולם!!!