"לכל שבת יש מוצאי שבת"

הטיול המשפחתי בחו"ל בפסח האחרון עלה לי בבריאות וליתר דיוק בראייה. אבל קודם לכן, קצת רקע: את פסח תשע"ח, שהשלכותיו בדמות קילוגרמים עודפים עדיין ניכרים עליי, בילינו בצרפת וגרמניה. אני מדגיש, בפסח.

הטיול היה מה שנקרא "טיול כוכב": לנו בעיר ילדותי – שטרסבורג – וביצענו ממנה גיחות לכל מיני מקומות בצרפת וגרמניה, בעיקר ליער השחור. כמו כל פרויקט (ע"ע חופשה משפחתית בחו"ל) וכמי שנשוי למאמנת, מנהלת פרויקטים, מטפלת ומנחת קבוצות בשיטת NLP (ועוד אבל אעצור כאן) – יש להיערך מראש, לתכנן, לסמן במפה, לקבוע אטרקציות רצויות, מסלולים וכדומה. מאחר והדבר הופקד בידי – כל מה שנכתב קודם לכן בוצע על הצד ה…טוב בעצם לא בוצע. לא משנה כרגע מה הסיבות. הגיעה הדקה ה-90 והיה לנו סדר גודל של מסלול ואטרקציות רצויות. בערך.

כשהגענו ונוכחנו לדעת באיזה מיקום אסטרטגי נמצאת שטרסבורג – שעה נסיעה מבאזל, פחות מחצי שעה אתה בלב היער השחור, 6 דקות מגרמניה, ועוד ועוד ועוד- התחלנו לפנטז על טילי טילים של אטרקציות: אולי ניסע לפריז?? כן!!!!!! נצטלם סלפי במגדל אייפל!! בואו ניסע לאמסטרדם יש עוגיות טעימות!!!!

היה ברור שזה לא יקרה, אבל עדיין שידרנו לילדים שאם נתכנן כמו שצריך את השהות שלנו בחו"ל באופן מסודר נוכל להספיק את האטרקציות ש"חייבים" לעשות ואז יישאר לנו זמן לפריז או מה שזה לא יהיה. הדבר נכון גם לגבי הלו"ז היומי ושעות השינה. לא ביקשתי לישון בשעה 20:00 בערב אבל גם לא ב-חצות או 01:00 בלילה. לך תעיר אותם בבוקר למחרת (ואני מתכוון לשעה 09:00 לפחות, לא לפני).

"לכל שבת יש מוצאי שבת"

את המשפט הזה אמרתי באמצע EuropaPark – פארק האטרקציות המהמם בגרמניה, הזכור לי כל כך לטובה בתור ילד.אבל דווקא לא בגובה 45 מטר על רכבת ההרים המטורפת של הסילבר סטאר (130 קמ"ש) אותו עשיתי עם נועם על הבוקר (למה לעזאזל אמרתי לו כן) וגם לא בספינת הפיראוס או שם של גבינה אחרת שנסעה בטירוף במים ואפילו לא כשסיימתי את היום בהליכת ברווז ועיניים צורבות מיובש בגלל הרוח.

הפרצוף של איתי פרייסלס. שלי בפחות.

אלא שמשפט זה נאמר דווקא בקטע של התארגנות ולו"ז. הגענו לפארק רק ב-10:30 ולא ב-09:00 ולכן מראש הסיכוי להספיק את כל המתקנים הוא די גבולי. אומנם נשארנו עד 20:30 בערב ונראה לי שדי הספקנו אבל עדיין המסר היה צריך להיאמר. אם הולכים לישון מאוחר וקמים בגלל זה מאוחר – אפשר להספיק למחרת רק אטרקציה שתיים ביער השחור ולא יותר. זה לא נאמר בכעס וגם לא כהטפה אלא באמת ובתמים כסוג של מחיר שאנחנו משלמים עבור הבחירות שעשינו.
לנו אצל חברים שלי בבית, עם ילדים בערך באותם הגילאים של נועם ואיתי. האווירה הייתה של בית ולכן טבעי הוא שאנחנו ההורים היינו עד השעות הקטנות של הלילה בסלון, הילדים בחדר עם הפלייסטיישיין, טיולים וכדורגל בפארק (3 דקות הליכה). לקחנו את זה בחשבון.

כשאמרתי את המשפט הזה, חברה שלי הצרפתייה (איתה גדלתי ואשר הייתה גרה כמה שנים בארץ ודוברת עברית טובה מאוד) שאלה מה פשר הביטוי. הסברתי לה אותו. היא נתנה לי ביטוי צרפתי מקביל אבל אני כבר לא זוכר אותו.

אז בעצם נסענו בפסח. שזה אומר הרבה מצות, ועוד קצת מצות ועוד דברים מקמח מצה. וכמו שלכל שבת יש מוצאי שבת אז גם לכל פסח יש … מימונה (אה גם את זה עשינו שם). שזה אומר בצק, בצק ועוד דברים מקמח (באגט כאילו…), הרבה נוטלה ועוד נוטלה. בואו נאמר שחזרתי עם עודף משקל מהמתוכנן והפקידה בצ'ק אין בשדה התעופה כמעט עלתה עליי וביקשה שאשלם יורו על עודף משקל – נראה לי כמספר הק"ג שעליתי. את הטיסה עברנו בשלום, למרות שאני בטוח שהמטוס נטה ימינה בגלל המשקל שלי. הבעיה האמיתית הייתה כשניסיתי להיכנס בדלת. מה שקרה אז ואיך זה קשור לעיניים אספר בפוסט נפרד (ואני חייב לכם וגם לעצמי פוסט ממש נפרד על הטיול עצמו שלא היה מרגש ממנו)

אז איך עבר עליכם פסח? השמנתם? מה, רק אני?!?!?!