"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "ויגש" – *הפלת מחיצות כדרך לפתרון קונפליקטים*

על מנת לבקוע קונפליקט, על המגשר להעביר את הצדדים תהליך פנימי משמעותי שבסופו הורדה וניפוץ מחיצות. יחסי יוסף ואחיו מגיעים לשיאם.

בפרשת השבוע, מגיעים יחסי יוסף ואחיו לנקודת השיא, אחרי מפנים דרמטיים בעלילה, עליות ומורדות, פיקים, מתח. הוליווד – במשך 3 פרשות רצופות. היו בהן יחס מועדף לילד תפנוקים, קנאה, עבדות, כלא, מלכות, רעב, ערמה ולמידת לקח, הזדמנות לאחים של יוסף להכות על חטא, התפרקות.

סיפור יוסף ואחיו עד כה: שתי פרשות אחורה, בפרשת "וישב", אנחנו מתוודעים ליוסף, הילד האהוב של יעקב, וכתונת הפסים שחולם שני חלומות עליו ועל אחיו (הכוכבים השמש והירח בחלום אחד, ובחלום השני אלומות משתחווים כולם בפני יוסף) ,דבר אשר מעלה את חמתם של האחים. בשלב מסוים נמאס להם והם מחליטים להרוג אותו. יהודה מציע למכור אותו לישמעאלים ולומר ליעקב שחיה טרפה אותו. יוסף נמכר כעבד לישמעאלים ומשם לפוטיפר. אשת פוטיפר רוצה לשכב איתו. יוסף מסרב. היא מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה. יוסף נשלח לכלא. בכלא שר אופים ושר המשקים חולמים חלומות. יוסף פותר להם אותם ומבקש מהם לזכור אותו "שם בחוץ". נאדה.
בפרשה הקודמת, "מקץ", פרעה חולם חלומות ואף אחד לא מצליח לפתור אותם. אז נזכרים ביוסף. יוסף פותר את החלומות. פרעה מרוצה ממנו ומעלה את יוסף לגדולות. הוא הופך להיות יד ימינו ולמוציא לפועל במצרים. הרעב מכה בארץ כנען ואחיו של יוסף נשלחים על ידי אביהם להביא לחם ממצרים. יוסף מזהה אותם והם לא. הוא מחליט להתעלל בהם קצת. קודם הוא מטפל בהם יפה ושולח אותם חזרה לארץ עם התבואה ואף עם הכסף ששילמו קודם לכן. כשהם בדרכם החוצה הוא מאשים אותם בריגול. על מנת להוכיח להם שלא – יוסף מבקש מהם לחזור לארץ כנען ולהביא משם את אחיהם הצעיר בנימין. יעקב מתחנן שלא ייקחו אותו "כי זה מה שנשאר לי". בנימין חוזר איתם למצרים. כאן לא נגמרות הצרות. בשולחם חזרה לכנען, יוסף טומן בשקו של בנימין גביע כסף ומצווה כי מי שאצלו נמצא הגביע, הוא יהיה לי לעבד ויכנס לכלא. כאן נגמרת הפרשה הקודמת. בשיא המתח.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

בפרשה הקודמת ראינו כי ההיסטוריה חוזרת. האשמה שוב מופלת על אח אחד. האם שוב יחלצו את עצמם בלא פגע ויקריבו את האח הצעיר ביותר? האחים מתחילים להבין את האנלוגיה. הם מתחילים להבין כי כל הצרות שקורות להם במצרים קשורות לסיפור שכבר שכחו ממנו. ועכשיו הם בדילמה. מה לעשות עם בנימין? שוב להפקיר עוד בן של רחל? שוב לצער את אביהם?

בראשית, פרק מ"ב:
כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת. כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד–וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ. כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם… טז וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ

יוסף מטרטר את אחיו על מנת ללמד אותם לקח ולהעמיד אותם שוב במבחן ביחסי האחים. הוא מנסה להעמיד אותם באותה סיטואציה שוב, על מנת שירגישו את אותן רגשות, את אותן תחושות, את אותם לבטים. האם יפעלו אחרת הפעם? יהודה פותח במו"מ עם יוסף על מנת לא לצער את אביו לחזור ללא בנימין לארץ כנען. הוא התחייב בפניו אישית וממש פותח בפני יוסף את ליבו ואת הדילמה שהייתה לו עם יעקב אשר התחנן שלא ייקחו את בנימין.

בראשית, פרק מ"ד:
כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה. כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן–וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה. ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר–וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן–שְׁאֹלָה.

מילא להתעלל ולנקום באחיו אבל לגרום למות אביו – את זה יוסף אינו יכול לשאת. הקתרזיס הגיע. החומות נפלו. יוסף נשבר ומתוודה בפני אחיו. הוא אינו יכול לשמור על קור רוח. 3 פרשות זה די והותר. הוא מתפרק ובוכה. "אני יוסף אחיכן אשר מכרתם אותי מצרימה". לכו, הביאו את אבי לכאן ואדאג לכם.

בראשית מ"ה:
א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. דוַ יֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. ו כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר. זוַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.

הורדת מחיצות כפתרון קונפליקטים

אני רוצה לקחת את המקרה הזה ולנתח אותו כמגשר. הסכסוך של יוסף ואחיו הוא מקרה קלאסי של קונפליקט בין אחים. אולם אין זה מקרה קלאסי של גישור בו שני צדדים עומדים מול מגשר אלא מצב בו יוסף הוא גם צד בתהליך וגם המגשר בעצמו (מבלי שהאחים יודעים זאת). האחים מקנאים ביוסף ומוכרים אותו. לאחר שני עשורים, יש ליוסף אפשרות להתנקם בהם ולשגע אותם והוא לא מפספס את ההזדמנות. זו פריבילגיה של מי שמונחים לפניו כל הקלפים. הגישור בשלב הזה מתאפיין בתקשורת מסלימה. אירוע רודף אירוע, דרמה רודפת דרמה. את שרשרת התגובות הזו על המגשר לנתק כדי לאפשר תקשורת יעילה. רק יוסף יכול להחליט מתי לעשות זאת. ההאשמה בריגול והחבאת גביע הכסף היו אבני דרך בשלב ההסלמה בסכסוך.

מה שראינו בפרשה הקודמת היה שלב הדיאלוג בו נפתח מו"מ בין הצדדים. בשלב הדיאלוג, השותפים מתמודדים עם הקונפליקט אבל הפעם ע"י לקיחת אחריות וקבלת החלטות אופרטיביות. החשיבות בשלב הזה היא הידברות. באמצעות הדיאלוג, המגושר פותח דלת, פתח לעולמו לרצונותיו וצרכיו. על המגשר בשלב זה לפתח הקשבה. יוסף עושה זאת ולא מפריע ליהודה לעשות את זה בצורה חופשית, גלויה וכנה.

אם עד כה "הגישור" היה חד צדדי, בשלב האחרון שני הצדדים לוקחים בו חלק. זהו שלב של "מחוות פיוס". מחוות פיוס היא התנהגות מילולית או בלתי מילולית המעידה על שינוי מגישה של "אני נגדך" לבין "זו הבעיה של שנינו". מחוות הפיוס מעידה על רצון, פתיחות והזדמנות לפתור את הסכסוך. כאשר זה קורה, האווירה משתנה. היא חמה ואוהדת יותר. מחוות פיוס יכולה לבוא לידי ביטוי כהתנצלות או חרטה, לקיחת אחריות, חשיפת רגשות וצרכים (מה שקרה בפרשה) וגם הכרה בלגיטימיות של הצד השני, הסכמה לפשרה, יוזמה לפעולה משותפת ובקשת עזרה.

ראינו חרטה מצד האחים. הם הרגישו בלופ שלא נגמר. זה הזכיר להם את מה שעשו 20 שנה קודם לכן. הם הבינו שההיסטוריה חוזרת והיא שוב מסבכת אותם. "כל זה קורה לנו כי לא שמענו לזעקתו של אחינו". הם לא מתוודים מול עיניו ואוזניו של יוסף אבל יוסף היה עד לאירוע. הוא התרגש ובכה בצד. הקרח נשבר. ראינו גם לקיחת אחריות מצד האחים. כאמור, גם אחריות על מכירת יוסף אבל הפעם גם אי חזרה על הטעות במקרה של בנימין. הייתה ערבות הדדית ושמירה על האח הקטן ומוכנות להסתבך ולהיכנס לכלא במקומו על מנת לא לנטוש אותו וכמו כן לשמור על אביהם (מה שלא הפריע להם 20 שנה קודם לכן עם מכירת יוסף). בחשיפת רגשות וצרכים העניין די ברור. יהודה פתח את כל הקלפים. הוא שפף בפני יוסף את הקישקעס שלו. הוא לא התחמק. אפשר לומר כי הוא ממש התחנן בפני יוסף, סגן של פרעה ביחסי כוחות ברורים למדי, והציג לו את כל הסיבות מדוע עליו להמתיק את עונשו של בנימין: יעקב לא יעמוד בזה וההתחייבות האישית שהוא נתן לערבותו. בלי משחקים ובלי שטיקים.

כאשר כל הקלפים נפתחו, הובעה חרטה ונלקחה אחריות אישית – הלקח נלמד. הפצע הגליד ונרפא. לא נותר ליוסף אלא להוציא את המסיכה ולחשוף את היותו אח שלהם. גם בשלב המרגש הזה, הוא אינו כועס עליהם. הוא רואה במכירתו שליחות מאלוהים ששלח אותו למצרים, לעבור תהליך אישי פנימי, לרדת לתחתית ולעלות לגדולות – על מנת לדאוג להם ולמשפחתו בעת הרעב בארץ.

אז אם יוסף נראה לכם מעצבן בהתחלה ובסוף יוצא גבר או פרעה, הרשו לי לצנן אתכם שוב. תיהנו: