לסבתא אין פה גדול ושיניים חדות וגם לא עיניים ענקיות – על יום האישה הבינלאומי, הטרדות מיניות וחינוך מגדרי לבנים

יום האישה הבינלאומי חל היום. האם יש עדיין צורך ביום הזה? הדעות חלוקות. כל עוד יש הטרדות ופגיעות מיניות בנשים, כנראה שכן. האם הפוגעים הם רשעים מוחלטים וכיצד מחנכים גברים לא להטריד מינית? מספר תובנות לכבוד יום האישה הבינלאומי.

ביום ראשון האחרון שמעתי דיון מרתק בתכניתה המעולה של קרן נויבך, "סדר יום" ברשת ב'. הדיון נסוב סביב המאמר המצוין והמאתגר: "לאיש הרע אין סימני זיהוי, לפעמים הוא אפילו איש טוב" שכתבה עורכת מוסף "דיוקן" בעיתון "מקור ראשון", אורלי גולדקלנג. לאחר מכן העלו לשידור את ד"ר ירון שוורץ  – חוקר גבריות, מגדר וחינוך – על איך מחנכים בנים לאי הטרדות מיניות.

הזאב הטוב

הדיון מאתגר את השיח המקובל לגבי הטרדות מיניות: התמקדות בנפגעת המוטרדת או בפוגע המייצג את הרוע המוחלט.

מאמרה של גולדקלנג התמקד דווקא ב"זאב הטוב", האדם המוערך, הנערץ ועל הבלבול שלנו כחברה לזהות אותם. הפוגעים אינם דווקא "בעלי שיניים חדות" כמו הזאב אלא יכולים להיות המפקד הנערץ, המחנך הכריזמתי, האומן מוכשר. פעם העולם היה הרבה יותר ברור בחלוקה ביניהם. היא שולחת חיצי ביקורת לכולנו על איך ומדוע האמנו בהם ואפשרנו להם לעשות את מה שעשו. היא קוראת לעריכת חשבון נפש.

היא נכנסת לנפשו של הפוגע – הטענו אותו, "הוא רודף שמלות אבל…". כולם ידעו ולא עשו עם זה כלום. מדוע הגנו עליהם? האם הגנה זו לא מבלבלת גם את הפוגע? שהוא חסין ושמותר לו? (ע"ע מאמרו האחרון של העיתונאי בני ציפר, בו טען כי אמנים צריכים להישפט בקנה מידה מוסרי אחר מאנשים רגילים, וכי על מזבח האמנות ניתן להקריב קרבנות, דוגמת הטרדות מיניות). איזה מסר מועבר לחברה ולפוגע? הם באמת מאמינים שהם לא הטרידו אלא שכל הפיתויים הגיעו אליהם והנשים לא מרפות מהם?

היא גם לא נרתעת לומר כי חלק מהם אכן אנשים טובים וערכיים ואין זה סותר את המעשה הנורא שהם ביצעו. ויותר מכך -יש להם אפילו מצפון (!) זו אמירה אוונגרדית. 

מתוך: שלומי ניסים: מגשים האגדות ב: http://www.megapixel.co.il/local/archive/28644

מתוך: שלומי ניסים: מגשים האגדות ב: http://www.megapixel.co.il/local/archive/28644

אקלים התומך בהטרדות

כמהלך משלים, השיחה עם ד"ר שוורץ, התמקדה בתכניות הלימודיות שלו בקרב בני נוער בנושא שוויון מגדרי ועל איך מחנכים בנים (ולא רק גברים כי יש להתחיל כבר בגילאי הגן) לא להטריד מינית. חוברת המופצת למורים במערכת החינוך מצורפת, כאן. אך לא מספיקה חוברת כזו או אחרת ללא תמיכה ואווירה המדברת נגד הטרדות מיניות. המסר העיקרי שלו היא שעלינו – החברה בכלל והגברים בפרט – מוטלת החובה להוות דוגמה אישית, דמות חיקוי בכל מקום ובכל זמן.

ד"ר שוורץ מתמקד במערכת החינוך ומביע אמירה נוקבת שבעצם בני הנוער מחקים אותנו, המבוגרים. מניתוח סקרי עומק, מתברר כי בעילום שם בנים מגלים עמדות אחרות וסובלניות יותר ממה שיגידו בקול רם. הבנים מפחדים להיראות חלשים ו"הומואים" ועל כן הם מגלים עמדות מצ'ואיסטיות.

שוורץ מציין כי אם אנחנו שומעים שיח מטריד, מחפיץ או ומקדם את תרבות האונס (האחרון, מילים שלי) בבית הספר, על המחנך לדבר על זה ומיד. הנוער לומד מגדר כל הזמן ובאופן יומיומי, אבל באופן שלילי. הוא גם טוען כי במערכת החינוך יש בעיקר מורות ולכן אין לילדים מודל גברי. הוא תוהה איפה הקול הגברי המתנגד להטרדות מיניות – אנשי חינוך, מפקדים בצבא, ח"כים, אנשי ציבור? קולם לא נשמע. שוורץ אומר כי השינוי יבוא רק לאחר שהשיח שישמע בכל מקום ישדר התנגדות נחרצת להטרדות מיניות ובעד שוויון מגדרי. 

זווית אישית

יש לי שני בנים ומחרידה אותי המחשבה שיטרידו בעתיד. אני לא יכול לדמיין את זה אפילו. אפרת ואני, מחנכים אותם לקבלת האחר באשר הוא אדם, לאהבת האדם ללא הבדלי גזע, דת ומין. שנשים לא נחותות יותר מגברים ויש לכבד אותן ולאהוב אותן (כמו אמא, למשל). חשוב לנו להדגיש בפניהם שיעמדו על דעתם ולא יתביישו בה, לא משנה "מה יגידו האחרים". אנחנו קוראים להם לעמוד מאחורי המילים והמעשים שלהם ולקחת אחריות. בעבר, הלכנו על הקו של יוניסקס וטשטוש ההבדלים בין גברים לנשים (או בנים ובנות). בשנים האחרונות, אנחנו יותר בכיוון של: כן, יש הבדלים ויש לכבד כל צד כפי שהוא.

אנחנו מראים להם, הלכה למעשה בבית, שהתפקידים המסורתיים והמגדריים של "נשים לעומת גברים"/ "אבא לעומת אמא" – עברו מן העולם. לא פעם, קראנו על נשים פורצות דרך, מנהלות (כמו אמא למשל) בכירות, פרסי נובל – אין זה משנה אם זו אישה או גבר, אותן נשים השקיעו את מרצםן ואת כשרונן והגיעו להישגים בזכות מי שהן. אנחנו משתדלים לחנך אותם לערכים של כבוד הדדי, סובלנות, נגד השפלות ונגד פגיעה באחר. בגילאי הגן, לימדנו אותם על "הגוף שלי ברשותי" ועל הפרטיות האישית. שאין זכות לאף אחד לגעת (וכשיהיו גדולים -ללא הסכמתם).

המטרה העיקרית שלנו היא שהרגישות החברתית, האנושית והסובלנות שלהם כלפי הזולת, תהיה גדולה יותר. נועם, הבכור שלי (10) אוטוטו מתחיל את גיל ההתבגרות – הנושא יעלה ויצוף בשנים הקרובות.

כולי תקווה שאני מהווה עבורו דוגמה ומופת ביחס לנשים, בפרט, ולכיבוד האדם באשר הוא , בכלל.

הקליקו לשמיעת הדיון המרתק:

2 מחשבות על “לסבתא אין פה גדול ושיניים חדות וגם לא עיניים ענקיות – על יום האישה הבינלאומי, הטרדות מיניות וחינוך מגדרי לבנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s