לך תצטיין נועם

ביום שישי האחרון, חולקו תעודות בבתי הספר. נועם קיבל, בנוסף לתעודה הרגילה גם תעודת הצטיינות. גאווה ללא ספק אבל יחד עם זאת כבר כמה ימים שאני מהרהר בתגובה "הנכונה" מצידי: האם לעשות מזה שואו? להמשיך לעודד אותו למצוינות? האם זה לא ילחיץ אותו? איך זה ישפיע על אחיו הקטן? הנה 2 גישות אליהן נחשפתי ברשת. מהי…

אדון שוקו הולך היום הביתה

לפחות פעמיים בשבוע אני קונה לחמניות במכולת. כשאני חוזר, אנחנו יושבים לאכול ארוחת בוקר: קערת קורנפלקס, לחמנייה ושוקו. הילדים לא מוותרים על השוקו. כך יוצא, שכל בוקר, בלחץ של זמן, אני מוצא את עצמי מכין שוב ושוב שוקו. חודשיים עברו מתחילת שנת הלימודים והאמת, הגיע לי עד כאן! החלטתי לקרוא את אדון שוקו לסדר ולזמן אותי…

אין מגדר העומד בפני הרצון – על בנים וחינוך מגדרי

  טוב שאין לי בת. עדיין. תודה. יש לי שני בנים לכן לא עלה הצורך בלחנך אותה "אחרת". את בניי איני מגדל כ"בנים" מובהקים. יש להם כדורים, מכוניות ושאר צעצועים "של בנים" וגם עגלות ובובות ובגדים ומטבח. רק מלכתוב את ההבדל כביכול בין צעצועים "גבריים" ל"נשיים" אני מתגרד כולי. מי הגדיר שהמטבח והבובות הם משחקים…

החרדה עולה כיתה

התיקים מוכנים. הספרים והמחברות עטופים. הקלמר מאובזר. בקבוקי המים וקופסאות האוכל ממתינים ובעוד פחות מ-48 שעות, ייגמר החופש הגדול (גם כן חופש היה לנו…). החזרה לבית הספר תמיד מלווה בהתרגשות ובלא מעט חששות. האומנם כולנו מרגישים כך?