פרשת לך לך: הרגע שבו נועם אמר "אני הולך" – ערך העצמאות / "דרך ארץ קדמה לתורה", פרויקט ערכים לבר מצווה

אנחנו רק בפרשה השלישית מתחילת פרויקט בר המצווה ונועם כבר עשה לי מעשה "לך לך": הוא הבטיח, התחייב אבל בפועל שם קצוץ. זה כואב, זה מעצבן וזה מערער אותי. מכירים את ההרגשה כששמים עליכם קצוץ?!?!? זה צורב ושורף מבפנים!!!

פרשת נח: כשמשהו הוא הבעיה וגם עצם הפתרון – ערך הייחודיות / "דרך ארץ קדמה לתורה", פרויקט ערכים לבר מצווה

מכירים את זה שמשהו או מישהו הם גם הבעיה וגם עצם הפתרון? לא? נשמע מוזר וסותר, נכון? בשני מקרים לפחות בתורה, אלוהים מגיע למסקנה שהבעיה היא גם הפתרון ונוכח להשלים עם טבעו וייחודיותו של המין האנושי. ככה בדיוק, אני מרגיש לפעמים בקשר לגיל ההתבגרות של נועם. 

"דרך ארץ קדמה לתורה" – פרויקט ערכים לבר מצווה של נועם

בשבת נתחיל מחדש את הקריאה בתורה. כמה סמלי וברור להתחיל פרויקט חדש. אחרי "דרכיה דרכי נועם" ו"לומדים א.י.ת.י", אני מנצל את בר המצווה המתקרב של נועם כדי להתחיל שוב, מבראשית. מסע לערכים. בואו גם. 

“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה וגם למי שלא*

הנה הגענו לפרשה האחרונה בתורה ותיכף חוזרים ומתחילים מבראשית. המסר הכללי הוא שהתורה שייכת לכולם, לכל מי שיחפוץ בה. ולמי שלא, היא תמיד תמתין על המדף. כשיהיו מוכנים לגשת אליה, היא תהיה שם.

“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "ניצבים-וילך" – *פרידה מהעבר ותכנון העתיד*

עוד כמה ימים ראש השנה. בפרשת השבוע נפרדים ממשה, בדיוק בימים שאנחנו נפרדים מהשנה שחלפה. זמן מקובל לחשבון נפש: בחינה של העבר ותכנון ובניית העתיד. איך עושים את זה? ב-4 שלבים הנמצאים בפרשת השבוע.

“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “אחרי מות – קדושים” – *ואהבת לרעייתך כמוך- על כל מרכיביה*

על מנת לכפר על עוונות בני ישראל, אהרון היה זקוק לשני שעירים. אחד מהם הוקרב והשני נשלח לעזאזל (משם הביטוי). למה 2 שעירים? איפה זה לעזאזל ומה יש לו לעשות שם? ואיך השעיר לעזאזל יכול לעזור לנו בזוגיות, כשזו מגיעה בדיוק למקום המקולל הזה?

"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "בא" – *על כל אדם לקחת אחריות מלאה על מעשיו ולדעת להודות בטעויותיו*

מה הייתה המטרה המקורית לביטוי "שלח את עמי"? כמה בחירה חופשית הייתה לפרעה אם אלוהים הודיע מראש שיכביד את ליבו? ומדוע כל כך קשה לאדם להודות בטעויותיו ולקחת אחריות מלאה על מעשיו ולומר "טעיתי"?