שיימינג: כן ועוד איך! אבל…

תופעת השיימינג (ביוש בעברית) ברשתות החברתיות יכולה להוות טריגר להתאבדות. עובדה, זה קרה לפני מספר ימים. ועדיין, הכוח של הרשתות החברתיות טמון בשיוויוניות. לכל קול, כוח שווה. מי שהיו מודרים בעבר ממדיות כמו טלוויזיה ועיתונות מוצאים עצמם היום בעלי קול שנשמע.

גמול השתלמות

שני ילדיי (9;4) כבר גמולים מחיתולים מזמן. זה מאפשר לי להסתכל על תהליך הגמילה בדיעבד. התהליך אצל השניים היה שונה. האחד, קל ,זורם ולקח כשבועיים. השני, מאתגר, קשה אבל לקח דקה. איך זה ייתכן?

זה באחריותנו, אחד לאחד

הטרדות מיניות של נשים. אין לכם מושג כמה נשים נפגעו מינית. גם לא תאמינו לו היו מגלים לכם. זו יכולה להיות השכנה, האימא של חבר של הילד בגן, המורה או העמיתה בעבודה. זו יכולה להיות כל אחת ואחת שקרובה אלינו. הגיע הזמן לקחת אחריות.

סע לאט

הנהג הישראלי ידוע כנהג עצבני ולא אדיב בכלל.  כהורה לילדים אני משתדל לנהוג זהיר ורגוע. האמת אין לי ברירה. יש לי שוטר קבוע באוטו. 

דמי חנוכה או דמי כיס – הזדמנות לחינוך פיננסי ולצרכנות נבונה

חנוכה הוא חג של אור, סופגניות טעימות בכל מיני טעמים וגם חג שנהוג לתת דמי חנוכה. מהיכן הגיע הנוהג והאם הוא עוד נחוץ כיום? ומה ניתן להפיק מנוהל זה לשאר ימות השנה?

הנקראים לדגל

מילואים. ניתן לספור על פחות מיד אחת את מספר הפעמים שקראו לי למילואים יחד עם ימי המילואים המצטברים שעשיתי בפועל. ביד אחת! איני יודע לאן אני מסופח, מה הטלפון של משרד הקישור, מי המפקדת, מי הפקידה. נאדה. חבריי, המשרתים, מקנאים בי על כך. האמת, שגם אני, בהם.

קריאת כיוון מחדש

אנחנו מקריאים לילדים שלנו סיפורים בכל ערב. הזמן הזה הוא זמן איכותי וחשוב מאוד לילדים ולנו, כאחד. אבל האם אנחנו שמים לב מה בדיוק אנחנו מקריאים להם? אילו מסרים וסטראוטיפים מועברים? מי נוכח ומי נפקד בסיפור? פוסט על סטראוטיפים מגדריים, מעמד ההורים ושוויון בין המינים בספרות ילדים.

כאן ביתי, פה אני נולדתי

אני יהודי, ירושלמי, ישראלי – בסדר הזה. בילדותי גדלתי בצרפת. חזרנו לארץ ולירושלים לפני 22 שנה. כאן הוא ביתי ואין לי שום מקום אחר בעולם, למרות הקושי לגדול ולגדל פה ילדים. אז, מדוע לא הייתי בוחר בשום מקום אחר בעולם, למרות האפשרויות הרבות שהיו לי.

אין מגדר העומד בפני הרצון – על בנים וחינוך מגדרי

  טוב שאין לי בת. עדיין. תודה. יש לי שני בנים לכן לא עלה הצורך בלחנך אותה "אחרת". את בניי איני מגדל כ"בנים" מובהקים. יש להם כדורים, מכוניות ושאר צעצועים "של בנים" וגם עגלות ובובות ובגדים ומטבח. רק מלכתוב את ההבדל כביכול בין צעצועים "גבריים" ל"נשיים" אני מתגרד כולי. מי הגדיר שהמטבח והבובות הם משחקים…

לצרוך,לצרוך. כל כך לצרוך, שבא לצרוח!!!

פעם, פרסומת הייתה צריכה להיות גאונית ומתוחכמת ממש על מנת שנגדיר אותה כ"שטיפת מוח" לתת מודע שלנו. אלו היו ימי ילדותנו, עם שני ערוצי טלוויזיה ושניים שלושה עיתונים מרכזיים. כיום, הילדים שלנו נחשפים למאות פרסומות ביום מבלי להתאמץ: בעשרות ערוצים טלוויזיה, ברשת, בעיתונים, במגזינים, בשלטי חוצות, על טלוויזיות ענקיות בצמתים, בקופות בסופר, בטאבלט, בפלאפון…איפה לא?

נוסחת ה-(CUT & PASTׂ(E או "תעבירו את זה הלאה"

9 חודשים של חרדות, דאגות, חששות, ציפייה מסתיימים להם באושר עילאי ושמחה אינסופית כשלעולם מגיח גוזל קטן ושברירי. כפפות המשי נלבשות על ידיים רועדות המבקשות להגן על הגור הקטן. מייד עם צאתו לעולם מרחפת מעל ההורים הדילמה – האם להביא את הרך הנולד בברית אברהם אבינו?  ואיך זה מתיישב עם הרצון הטבעי שלנו להגן עליו…