“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “שלח לך” – *המפה אינה השטח*

משה שולח 12 ראשי שבטים לתור את הארץ. הם חוזרים ומדווחים. הדו"ח לא מוצא חן בעיניי אלוהים והם נענשים קשות. למה בעצם?

בפרשת השבוע, מסופר על "פרשת המרגלים". את האמת, השורש ר.ג.ל לא מופיע כלל בפרשה אלא ת.ו.ר. מי בדיוק שולח אותם? מה הם התבקשו לדווח, מה דווח בפועל ומדוע ומי נענשו קשות על הדיווח? נתחיל מזה שאלוהים הוא לא זה אשר שלח את המרגלים. אם כן, היה מופיע ציווי ממנו. במקום זאת, הפרשה מתחילה ב: "שְׁלַח-לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן" (ב'). המדרש מספר כי הרעיון היה של משה וזו בקשה שצמחה מלמטה, מהעם. משה פונה לאלוהים שמשיב לו בערך כך: "רוצה לשלוח תשלח, לך, בשבילך. תעשה מה שאתה רואה לנכון".

המשימה:

במדבר, פרק י"ג:

{יז} וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַֽעֲלִיתֶ֖ם אֶת-הָהָֽר:
{יח} וּרְאִיתֶ֥ם אֶת-הָאָ֖רֶץ מַה-הִ֑וא וְאֶת-הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶֽחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם-רָֽב:
{יט} וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר-הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם-רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר-הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים:
{כ} וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם-רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ-בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם-אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים:

עליהם לאסוף אינפורמציה על כמות תושבי המקום (מה הוא) ומידת מוכנותם למלחמה (החזק או הרפה?); טיב הקרקע בארץ, וכן להביא דוגמיות מפרי הארץ.

יוצאים לשטח: המרגלים יוצאים לדרך. המדרש מספר כי בכל עיר אליה נכנסו המרגלים, הם הבחינו כי נערכת הלוויה לכן הם ראו בזה סימן כי זו "ארץ אוכלת יושביה". בנוסף הם הבחינו בתושבי חברון "הענקיים" אחימן, ששי ותלמי (כב). הדבר הכניס פחד בעיני המרגלים. לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, פוקדים את מערת המכפלה, מעשה שיזכה אותם בנקודות זכות אצל אלוהים מאוחר יותר. המרגלים מתקדמים במסעם ומגלים שפירות הארץ גדולים ויפים במיוחד. הם חוזרים למחנה בני-ישראל במדבר ומדווחים.

דו"ח מצב: בואו נראה את ההבדל בין מה הם התבקשו לדווח לבין דיווחם בפועל

שם:
{כז}: וַיְסַפְּרוּ-לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה-פִּרְיָֽהּ:
{כח} אֶ֚פֶס כִּֽי-עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻ֤רוֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם-יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:
{כט} עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל-הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן:
{ל} וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת-הָעָ֖ם אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי-יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ:
{לא} וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר-עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל-הָעָ֑ם כִּֽי-חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:
{לב} וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל-הָעָ֛ם אֲשֶׁר-רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: {לג} וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת-הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן-הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם:

המרגלים מדווחים כי פירות הארץ באמת יפים וטובים אבל מטילים ספק ביכולתם לכבוש את הארץ. תושבי הארץ הם ענקיים והערים מבוצרות מאוד ומסקנתם היא ש: "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל-הָעָ֑ם כִּֽי-חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ "(לא). דבריהם של המרגלים גרמו למהומה ופחד בעיני העם. כלב בן יפונה משתיק אותם ומזכיר להם על הניסים שמשה עשה עד כה ו " כִּֽי-יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" (ל), אך דבריו לא התקבלו.

התוצאה:

פרק י"ד:
{א} וַתִּשָּׂא֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת-קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא:
{ב} וַיִּלֹּ֨נוּ֙ עַל-מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל-הָֽעֵדָ֗ה לוּ-מַ֨תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ-מָֽתְנוּ:
{ג} וְלָמָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל-הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִֽהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה:
{ד} וַיֹּֽאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה:
{ה} וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן עַל-פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל-קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
{ו} וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן-נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן-יְפֻנֶּ֔ה מִן-הַתָּרִ֖ים אֶת-הָאָ֑רֶץ קָֽרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם:

בני ישראל מקבלים את גרסת המרגלים. עם מפחדים למות ורוצים לשוב למצרים.


העונש
: אלוהים רותח "עַד-אָ֥נָה יְנַֽאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד-אָ֨נָה֙ לֹֽא-יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ:" (יא) על בני ישראל ומחליט להשמיד אותם ושהעם המחודש ייצא מזרע משה והם אלו אשר יזכו להיכנס לארץ. משה מרגיע את אלוהים ואלוהים נעתר. עם זאת, כעונש בני ישראל ינדדו במדבר במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום. בתקופה זו, ימותו כל הגברים שהיו בגילאי עשרים ומעלה בזמן חטא המרגלים. אלוהים הורג את עשרת המרגלים באמצעות מחלה בלשונם, כעונש על דיבתם על הארץ. יהושע וכלב ניצלים.


המפה אינה השטח

"המפה אינה השטח" הנה הנחת היסוד הראשונה בעולם ה- NLP. NLP הוא קיצור של Neuro Linguistic Programming כלומר שיטה המאפשרת לנו ליצור שינוי בתוכנות החשיבה האוטומטיות של אדם באמצעות שימוש בשפה. אם כך, אם השטח הוא המציאות, אז מפת המציאות של כל אחד מאיתנו היא שונה ומיוחדת לו. "המפה" מייצגת את מערכת האמונות, הערכים והעקרונות שלנו. המפה משקפת בעצם את המסננות שלנו שקובעות איך אנחנו נראה את המציאות.

תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו היא תוצאה של הפילטרים המיוחדים שלנו, החושים, תבניות החשיבה, חוויות ילדות ועוד. כל אלה מכתיבים את האופן בו אנו קולטים ומפרשים את המציאות.

בעזרת הנחת היסוד הזו, אנחנו מבינים שלכל אחד ואחד דרך ייחודית בה הוא רואה את העולם, דרך פריזמה ייחודית רק לו. ברגע שאנחנו מאמצים את הנחת היסוד הזו, קל יותר להבין יותר את הצד השני ולגלות כלפיו אמפטיה. לאו דווקא להסכים איתו אבל להבין שזו הדרך בה הוא רואה את המציאות. ההנחת היסוד הזו מאפשרת לנו להיות פחות שיפוטיים ולקבל עוד זוויות ראיה ופרשנות על מציאות מסוימת.

31

קרדיט: מכללת תוצאות – http://result.academy

ככה בדיוק היה בחטא המרגלים. הם התבקשו לבדוק מספר דברים בארץ. היה אליהם לדווח את אשר ראו, עובדתית. מה בדיוק לעשות עם הדיווח הזה היה תפקידו של משה בלבד והוא היה אמור לשקול את הנתונים ולהחליט אם יש לו את הכלים להתמודד עם המצב, להעריך את הכוחות העומדים ברשותו ואת היכולת שלהם להתמודד צבאית. המרגלים הפכו ממרגלים לפרשנים.

הם הכניסו בדיווחם את הפרשנות שלהם, את הפחדים שלהם (ענקיים, ארץ אוכלת יושביה), את חששם מכישלון (הם היו ראשי שבטים ואולי פחדו מגודל המשימה) או אולי חשש מהצלחה: עד כה הם היו במדבר וחיו חיים די פאסיביים (אוכל מוכן, ענן- WAZE מובנה). כשייכנסו לארץ הם יצטרכו להילחם, לקיים צבא, ליצור כלכלה, לעבד את האדמה. המרגלים גם חששו מלרדת מנשיאותם , ממעמדם ולכן הוציאו דיבה רעה על הארץ. לסיום, המרגלים גם פחדו להתמודד עם המשמעות של בחירה חופשית. אני אסביר. פרשת המרגלים הייתה הפעם הראשונה בהחלט שאלוהים נתן לאדם בחירה חופשית באמת. מושג הבחירה קיים בשני מישורים:

  1. כאשר אלוהים נותן הוראה ברורה, עדיין יש לנו יכולת לבחור להתנגד למצוותו. עד לפרשת המרגלים הייתה זו הבחירה היחידה שהוצעה לבני ישראל. אלוהים נתן הנחיות בלתי משתמעות לשתי פנים. הייתה להם אפשרות הבחירה לציית או שלא.
  2. אלוהים אומר למשה "עשה כראות עיניך" בדבר עצם הבקשה לשליחת מרגלים. משה צריך לבחור אם כן או לא, להקשיב לעם ולהבין המפה של העם ובעיקר את המפה של אלוהים. כאן, ורק כאן, הופכת הבחירה לממשית באמת.

משה עמד במשימה. הוא לא חשש לבחור והחליט כן לשלוח אותם ולשאת בתוצאות. המרגלים פחדו לבחור בצורה אמיתית ולדווח את טיב הארץ בצורה אובייקטיבית. הדיווח שלהם עמד בהתאם למפה שלהם, לפחדים שלהם ולפרשנותם את המציאות. גם אלוהים הגיב ע"פ המפה שלו עַד-אָ֥נָה יְנַֽאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד-אָ֨נָה֙ לֹֽא-יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י , תגובה קיצונית המעידה על ניסיון עבר (עד מתי?!).

בקונפקליט הבא שנהיה בו מעורבים, חשוב שנזכור: אנחנו מגיבים לתפיסה האישית שלנו את המציאות ולא למציאות עצמה!

 

2 מחשבות על ““דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “שלח לך” – *המפה אינה השטח*

  1. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s