“דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “בהר-בחקתי” – *לתת זה לקבל*

בפרשת השבוע בולט הערך של הערבות ההדדית . בין אדם לחברו ובין אלוהים ובני ישראל. למה זה כל כך  חשוב? מי הנותן ומי המקבל בכאן בדיוק? ואיך זה קשור לזוגיות וחלומות? על יסודות, קירות תומכים ונפילות.

השבוע אנחנו קוראים שוב שתי פרשות ביחד: "בהר-בחוקותי". פרשת "בהר" חוזרת ומספרת על חוקים שניתנו בהר סיני. היא מדברת על מצוות שמיטה ושנת היובל, איסור ריבית, דיני עבדים, איסור עבודה זרה, שמירת השבת והמקדש. פרשת "בחוקותי" מדברת בעיקר על השכר והעונש הצפויים לנו אם נלך/לא נלך בחוקי האל.

פרשת "בהר"

ערבות הדדית

כשביטוי חוזר על עצמו 3 פעמים, בתבנית קבועה, יש כאן כנראה מסר חשוב ששווה בבדיקה.

ויקרא, פרק כ"ה:

כ"ה: כִּֽי-יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵֽאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו:
ל"ה: וְכִֽי-יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ:
ל"ט: וְכִֽי-יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר-לָ֑ךְ לֹא-תַֽעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד:

משמעות הפועל ימוך הוא עני. 7 שמות שונים לעוני: עני, אביון, מסכן, מך, דל, דך, רש. המילה "מך" ו"ימוך" מצלצלות לי באוזניים גם כ"נמוך". הכוונה היא לאדם הנמצא בשפל המדרגה, אסקופה. לא מדובר רק על המצב הכלכלי, אלא גם על מצב נפשי, דיכאון, דכדוך.

בפסוק הראשון, מציין רש"י כי רק בשל עוני מותר לך מכור את השדה שלך לכן מתבקש כאן "לגאול" את העני ע"י זה שנקנה ממנו את השדה. בפסוק השני, אנחנו מתבקשים לתמוך בעני ולא לתת לו ליפול. רש"י מתאר את הפסוק כחמור עם משא. אם המשא עומד ליפול, אדם אחד יוכל להחזיק ולהחזיר את המשא למקומו. אם כל המשא ייפול לארץ, כבר נצטרך 5 אנשים. בפסוק השלישי, מותר לקנות את העני לעבד אולם בפרהסיה אין להעמיק את בושתו.

מי עושה טובה למי? לתת זה לקבל

המשותף לשלושת הפסוקים הוא הזיהוי המוקדם. אנחנו לא מצווים לעזור לעני כאשר הוא כבר שבר כלי אלא לעשות זאת כאשר הוא נמצא בתהליך ההתדרדרות. לזהות מבעוד מועד ולסייע. לראות את הנזקק עוד לפני שהוא עצמו קורא לעזרה. אם נאפשר לאדם ליפול יהיה יותר קשה להרים אותו. יכולנו למנוע את זה אם היינו מחזיקים בו כאשר הוא עוד עמד על רגליו.
הפסוק השני הוא היפה מבין השלושה. "והחזקת בו" – כדי שהעני לא ייפול. אני קורא את זה גם אחרת. ניתן גם לפרש את זה של להחזיק בו כדי שאתה – העשיר, לא תיפול. הרי אני תומך בו ומכלכל אותו, איך אני זה שניצל כאן? ובכן, תמיד ניתן לומר כי הגלגל מסתובב. היום זה הוא, מחר זה אתה. פרשנויות דתיות יאמרו כאן כי העני מציל אותך מפורענות ועונש כזה או אחר ומהווה בפניך הזדמנות להימנע מהגזרה הקשה. "וחי עמך" – אז הוא יהיה מסוגל לחיות ברקב החברה.

אבל אני רוצה לקחת את זה לכיוון אחר, לכיוון של הדדיות. כשאנחנו נותנים לאחר, אני מקבל ממנו גם משהו. זה לא רק חד צדדי. כשאנחנו מעניקים למישהו אחר, זה נותן לנו הרגשה טובה. זה נותן לנו משמעות. אנחנו מרגישים חיוניים, משמעותיים, "לתת זה לקבל". לכן הרצון שלי לתת לאחר, היא כי אני באמת אוהב אותו. הוא חשוב לי. אני מוכן לצאת מעצמי ולתת לאחר.

אם תיקחו למשל את נושא הגשמת חלומות ואת הייעוד שלכם ותפרקו אותו לחתיכות: זה שרוצה לפתח את ה-אפליקציה, או זה שרוצה למצוא את התרופה לסרטן, או זה שרוצה להיות עו"ד מגשר, רופא, מהנדס, מורה…לא משנה – בכל אחד מהם תמצאו בסופו של דבר, ברבדים העמוקים ביותר אחרי הערך שזה נותן לי ולאגו שלי, את המרכיב המתייחס לאחר, לזולת, לאנושות. אעז ואומר כי מימוש החלומות והייעוד שלנו בחיים מגיע *רק* כאשר המרכיב של הנתינה לאחר מיושם.

קרדיט: מרמלדה. לינק על התמונה ותוכלו לרכוש את המוצר הזה

כי אי אפשר בלי מילה על זוגיות: את הפסוק הזה אפשר לקחת גם לעולם הזוגיות. הכוונה כאן היא שכאשר אחד מבני הזוג מתקשה, עומס גדול עומד על כתפיו, אם מדובר בפרנסה או בילדים והבית – על בן הזוג השני לתמוך בו/בה. על בני הזוג להשלים אחד את השני כדי להגיע ביחד אל המטרה שהצבנו לעצמנו.

"והחזקת בו…" כדי שלא תתמוטט מהעומס הרגשי או הפיזי המוטל עליה ואז יהיה קשה להקים אותו. לשים לב לצרכים של בן הזוג.  השלמה, זיהוי ומילוי הצרכים של בן הזוג והילדים (לא לשכוח אותם) מאפשר את סוף הפסוק "וחי עמך…". אני מזהה פה הכלה ומתן אפשרות לבן הזוג לשרוד, להחזיק אותו, לתמוך בו כדי שהחיים בבית יהיו תקינים. אני מזהה פה גם, שוב, את ההדדיות. אני תומך בך ואת תתמכי בי בבוא הזמן.

הבית הוא הבסיס של האדם. מכאן אנחנו שואבים את הכוחות, לומדים את הערכים, מדברים ומרגישים את הרגשות, מבטאים את האהבות, מנטרלים את הפחדים, מפיגים את החששות. הבית הוא היסודות של הבניין, הקירות התומכים בנו שלא ניפול.
הבית, המקום בו אנחנו מרגישים מוגנים, מוכלים, אהובים, נתמכים ומוחזקים ע"י בני המשפחה. משם, עם כל הכלים, ניתן לצאת אל העולם בראש מורם ועם אש בעיניים.  

 

פרשת "בחוקותי"

ייתנו-יקבלו לא ייתנו-לא יקבלו

גם בפרשה זו, ההדדיות והערבות ההדדית באה לידי ביטוי. הפעם בין אלוהים לבין בני ישראל. בכל ספר ויקרא, אלוהים העניק לבני ישראל את עשרת הדברות, חוקים, מצוות, מפת דרכים ובשלב זה כסיכום ביניים, אלוהים מעמיד אותנו על צומת דרכים ונותן לנו את האפשרות לבחור באיזה נתיב אנחנו רוצים ללכת עם כמה תחנות יציאה בדרך.

ויקרא, פרק כ"ז:

ג: אִם-בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת-מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם:
ד: וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָֽתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ:
ט: וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַֽהֲקִֽימֹתִ֥י אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם:

לעומת זאת אם…

י"ד: וְאִם-לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל-הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵֽלֶּה:
ט"ו: וְאִם-בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת-מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת-בְּרִיתִֽי
ט"ז: אַף-אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה-זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת-הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת-הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַֽרְעֲכֶ֔ם וַֽאֲכָלֻ֖הוּ אֹֽיְבֵיכֶֽם:

תחנות יציאה:
י"ח: וְאִ֨ם-עַד-אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּֽאתֵיכֶֽם…
כ"ז: וְאִ֨ם-בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַֽהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: …

ולבסוף
מ"א: אוֹ-אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת-עֲוֹנָֽם:
מ"ב: וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת-בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת-בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת-בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר:
מ"ה: וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי-אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:

אם בחוקותיי תלכו אז יקרו לכם המון דברים טובים (גשם בעתו, יבול, שלום, ניצחון על אויבים, והרביתי אתכם) ואם לא אז יקרו הרבה דברים רעים (בהלה, שחפת וקדחת, הארץ לא תיתן פריה, גלות). לבסוף, גם אני אלוהים, אזכור את הברית שלי אתכם, את החלק שלי בהסכם ואחזיר אתכם ארצה. גם אני צריך לתת, לקבל ולתת בחזרה.

מה שאני לוקח מהפרשה הזו היא היכולת לבחור תוך כדי הבנת המחיר הכרוך בהחלטות שלי. לכל דרך שאבחר ללכת, ולכל פעולה שאבחר לעשות – יש מחיר ועלי לקחת אותו בחשבון לפני שאני מחליט לצאת לדרך. הייתי מוסיף כאן את האחריות הנלווית לכל החלטה שאני עושה.
יש מפה, יש כמה אפשרויות, לכל נתיב יש מחיר והשלכות, אני מבין את המשמעות שלהם ואת האחריות הנלווית להם – אפשר לצאת לדרך. בהצלחה!!!

ואי אפשר לסיים בלי המשפט המכונן:

 

מחשבה אחת על ““דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “בהר-בחקתי” – *לתת זה לקבל*

  1. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s