הורה הוא תפקיד (לוגיסטיקה,תפעול). אבאמא – הם זהות

אתמול, הופעתי לראשונה מול קהל של אבות ודיברתי אבהות. הנה הטקסט המלא

ערב טוב,

אני ממש שמח שאתם כאן. אבות שצמאים לשמוע, להקשיב, ולשאול על הזהות האבהית שלהם.
אתם יודעים זה קטע, על הזהות המגדרית והמקצועית של גברים – יש ים של מחקרים אבל על מהי זהות אבהית – בקושי יש…

אז קוראים לי יואב כהן-מלמד בן 38. חבר נפש ובן זוגה של אפרת כבר 21 שנה. אבא של נועם ואיתי (בני 11 ו-6).

עובד באוניברסיטה העברית בתחום הכספים – לפרנסה ומנחה קבוצות, מגשר ובלוגר – לנשמה.

לבלוג שלי קוראים "תחתית החבית"  – חלקיכם נחשפתם אליו בלינק לאירוע.

כששאלו מי מוכן לפתוח את הערב עם כמה מילים על האבהות שלו, ישר אמרתי "אני!!!!"
אוקיי ומה עכשיו? מה אני אגיד? ….

כאז ככה: מו שבפוליטיקה, המעטפת החיצונית היא ימין/שמאל, שטחים כן/לא אבל בפועל ההצבעה היא שוב – פעם אחר פעם – עניין של זהויות. כך גם בהורות.

הורה הוא תפקיד – לוגיסטיקה, מנהלות, תפעול, חינוך.
אבא/אמא – הם זהות.

אני אבא ב-100%.
אני מפזר את הילדים שלי לגנים ולבית הספר כל בוקר ואוסף אותם אחר הצהריים. יום יום, כבר עשור עם כל המשתמע מזה. מבחירה.

תזכרו – אבא ואמא זו זהות לא תפקיד לכן לא משנה אם אתם עובדים יותר או אם בת הזוג שלכם – התרומה והמשקל הסגולי של הנוכחות היא החשובה כאן, לא הכמות.
ואני עושה את כל המאמצים לתת משקל ותוקף בכל רגע נתון.   

כי כזו היא זהות. זהות צומחת מהבטן. זהות היא הוויה.  

אתם בטח אומרים לעצמכם על איזו זהות הוא מקשקש? תן לי לישון, אני עייף.
מבין אתכם לגמרי. כמו שאתם יודעים ,במשך אלפי שנים אבות עבדו בצמוד לבתים שלהם והילדים (בעיקר הבנים) עבדו עם אבא בשדה או בבית המלאכה.
רק שלפני 150 שנה התרחשה המהפכה התעשייתית ואיך לומר  –  היא הרגה לנו את האבהות.
גם התרחקנו מהבית וגם למשך שעות יותר ארוכות.
וככה הזהות הטבעית שלנו – להיות אבות – נפגעה.

בבלוג שלי, אני מנסה לגלות מי אני ואיזה אבא אני? שם אני מנסה לגשר, או אם תרצו, להדביק בחזרה את ה-150 שנה האבודות האלה וזה אומר מבחינתי להיות, אבל באמת, עם הילד שלי. כל הזמן, כמה שיותר.

עזבו להיות, פשוט לראות אותואני בטוח שלחלקכם זה מעייף אחרי יום העבודה. אבל חכו עוד כמה דקות עם העיסוקים האישיים.  שבו ליד הילד, תלטפו אותו, תנשמו אותו. כן להרדים אותו אם צריך. זה לא פינוק, זה להרגיש את אבא הגדול והחזק מגן עליי.

להיות אבא בשבילי זה להשתולל עם הילדים: לקפוץ, ליפול, להתלכלך, כדורגל, ברביות, XBOX, פיפא, לקים, תחפושות, גיבורי על, חיות, סמי הכבאי ויחידת החילוץ. חברה' אנחנו מזדקנים…הפעילויות האלה עושות טוב לעור הפנים – תראו אותי.  טוב חשוך פה. תצטרכו להאמין לי. להשתולל אנחנו יודעים אבל להיות אבא זה גם זה לשאול לשלומם אחרי בית הספר, לשאול שאלות שיכניסו אותי לעולמו, להבין מה עבר עליו בבית הספר, לשתף ממה עבר עליי בעבודה, לחבק, לנשק, להכיל.

להיות אבא בשבילי זה אומר רגש.

נכון, חינכו אותנו שגבר/אבא זה אומר להיות קשוח, חזק…שאריות מהאבולוציה בלה בלה בלה…הכל נכון. אבל בואו – רובנו, לפחות בעולם המערבי, לא חיים בסכנה קיומית מיידית שאיזו ממוטה תאכל אותנו.

תנו לעצמכם להרגיש, להתרגש, לנשק, לחבק, לבכות, לכתוב. לאהוב – אתכם קודם כל. אחרי זה, את בנות הזוג שלכם (לומר לה כמה היא יפה באמת כל יום. לפרגן על בסיס קבוע.זה גם ישתלם לכם…)
ובעיקר לאהוב את הילדים שלכם.

האבא של היום הוא אבא מחוספס ורגיש. קשוח ומתרגש. אגרסיבי ומכיל. רציונאלי ורגשני.

יש לי רק בקשה אחת מכם:
אל תתנו לתבניות חברתיות להגדיר אתכם.
תראו אותי – נלחמתי בכמות לא קטנה של תבניות:
אבא בבית,
אשתו מפתחת קריירה (תכלס לא מדוייק.
שנינו מפתחים. אבל זו לא הנקודה),
אשתו מרוויחה יותר (זה כן נכון. נו אז מה?),

היא לובשת את המכנסיים בבית (צריך לענות?),
איזה אבא מדהים אתה!  אבל עם כל הכבוד לך, ויש כבוד, ילדים צריכים אמא….

תכלס קנאים!
בעצם כשאני חושב על זה, לא נלחמתי בזה, זה לא עניין אותי. אף פעם.


הקשבתי לקול הפנימי שלי שאמר לי שאני עושה משהו נכון, משהו משמעותי.
אני אבא.  
   

אז איזה אבא אתם רוצים להיות?

לפני שאתם עונים, חשוב לי לציין תובנה משמעותית שעלתה באחד ממעגלי האבות:

לכולנו יש דמות אבהית מוכרת – אבא שלנו או או תבנית חברתית על איך צריך להיות אבא. חלקינו שלמים עם הדמות של אבא שלנו וחלקינו פחות.

הנקודה היא שגם אם אתה  -בדיוק, אבל בדיוק – מתנהג כמו אבא שלך או לחלופין  -בדיוק, אבל בדיוק – ההיפך ממנו  –

יש לי חדשות בשבילכם, זה – בדיוק, אבל בדיוק – אותו הדבר!

תפתחו את האבהות שלכם בעצמכם מתוך הקשבה לקול הפנימי שלכם ושלכם בלבד.

כשחושבים ומדברים מתוך זהות אבהית, ההתנהלות החינוך וגם דרך ההסתכלות על המציאות משתנה. קבלו סיפור: 

חבר אחד סיפר פעם שהבן שלו לקח את המפתח של האוטו ושרט את האוטו ככה לכל האורך. פנססס יפה כזה. מה הייתם עושים הוא שאל אותנו?

התשובות היו מגוונות כמו קללות, עונש, לקפוץ מהגג. ומה הייתה התשובה שלי? "האם הילד יודע שהמעשה הזה אסור? לא!  לכן אין מה להתעצבן".

את הסיפור הזה לא זכרתי בכלל. חבר אחר שהיה עד אליו הזכיר לי את זה לאחרונה וציין שמאז בכל פעם שהילד שלו עושה משהו "לא טוב" המשפט שלי עומד לנגד עיניו.

רוצה לומר, בעצם  – כשאתה חיי את האבהות שלך, דברים באים לך טבעי בסוף.  

אז איך אפשר לפתח אבהות?

  • רוצים את זה – קודם כל
  • רואים את זה – לראות אבהות בכל מקום. לאחרונה התחלתי לראות אבהות אפילו בפרשת השבוע. אני מפרש את פרשות השבוע בעיניים אבהיות, הוריות, זוגיות, גישוריות והנחייתיות.
  • מדברים את זה – תשאירו את הקשוח והמאצ'ו בחדר המיטות ופשוט תדברו, עם האישה, עם חבר, עם ההורים שלכם, עם עצמכם.
  • כותבים את זה – תפתחו בלוג. עם הזמן תגלו מי אתם באמת. זה גם אחלה וינטלציה לקשיי היום יום. ככה אגב הגעתי לפתוח בלוג. זה היה בשיא הטנטרומים בגמילה מהמוצץ של איתי, אבל זה סיפור לפעם אחרת.
  • בהזדמנות זו אני מזמין אתכם להצטרף לאחד מעגלי האבות שאני מקיים. שם נראה, נדבר, נקשיב, נכיל, ונדייק אבהות.

ביבי אמר לפני 6 שנים: "תהיו כחלונים". אני אומר לכם הערב: "תהיו אבות".

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s