"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "יתרו" – *לשחרר שליטה*

יתרו היה היועץ הארגוני הראשון. בהצטרפותו לבני ישראל הוא מציע למשה שלושה שינוים קריטיים אשר יהפכו את בני ישראל מערב רב לעם מסודר ואת משה ממנהיג למנהיג דגול. על שחרור משליטה והשלכותיה.

פרשה זו קרויה על שם יתרו, חותן משה, גוי ועובד אלילים שמחליט להצטרף לבני ישראל לאחר ששמע את נס קריעת ים סוף ומלחמת בני ישראל בעמלק. פרשנים רבים דנו בשאלה איך ייתכן שיתרו קיבל פרשה על שמו, בעוד אבות האומה לא קיבלו את הכבוד הזה? אני חושב שהסיבה שיתרו קיבל פרשה על שמו כרוכה בשלושה שינויים קריטיים ומהותיים שעשה שגרמו להפיכת ערב רב שיצאו זה מכבר ממצרים  – לעם, בעל שדרת פיקוד, מנהיג מתפקד ומוכנות תודעתית לקבל תכף את התורה בהר סיני:

  1. שינוי ארגוני
  2. שינוי תפיסת תפקיד משה כמנהיג/נציג האלוהים
  3. שחרור השליטה מידי משה

 

שינוי ארגוני

בני ישראל נודדים במדבר ויש צורך לתפעל את כל העסק והכל נופל על משה. מגיע יתרו למחנה בני ישראל ונדהם לגלות שמשה מתפקד, מבוקר עד ערב, כמגשר, מחנך, ושופט לבני ישראל, לבדו (!).

שמות, פרק יח':
{יג}
  וַֽיְהִי֙ מִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת-הָעָ֑ם וַיַּֽעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל-מֹשֶׁ֔ה מִן-הַבֹּ֖קֶר עַד-הָעָֽרֶב:
{יד} וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁר-ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל-הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן-בֹּ֥קֶר עַד-עָֽרֶב:
{טו} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹֽתְנ֑וֹ כִּֽי-יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְר֥שׁ אֱלֹהִֽים:

"כִּֽי-יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְר֥שׁ אֱלֹהִֽים" – מאוד התחברתי למשפט הזה. בני אדם הם אנשים בשר ודם ולכן זקוקים ל"אלוהים" בדמות כלשהי שידריך, שיכוון. שיגשר בין אנשים, שיקבע חוקים ויעשה סדר. משה שופט בין אנשים ומלמד אותם את חוקי האלוהים ותורתו. משה – כשופט והמגשר הראשון בהיסטוריה. יתרו מזהיר את משה שעבודה זו תשחק אותו ומציע לו לשנות את צורת העבודה וצורת החשיבה שלו.

{טז} כִּי-יִֽהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהֽוֹדַעְתִּ֛י אֶת-חֻקֵּ֥י הָֽאֱלֹהִ֖ים וְאֶת-תּֽוֹרֹתָֽיו:
{יז} וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא-טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:
{יח} נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם-אַתָּ֕ה גַּם-הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי-כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹֽא-תוּכַ֥ל עֲשׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ:
{יט} עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵֽבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת-הַדְּבָרִ֖ים אֶל-הָֽאֱלֹהִֽים:
{כ} וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת-הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת-הַתּוֹרֹ֑ת וְהֽוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת-הַדֶּ֨רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת-הַֽמַּֽעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֽׂוּן:
{כא} וְאַתָּ֣ה תֶֽחֱזֶ֣ה מִכָּל-הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי-חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת:
{כב} וְשָֽׁפְט֣וּ אֶת-הָעָם֘ בְּכָל-עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל-הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל-הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ-הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָֽשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ:
{כג} אִ֣ם אֶת-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל-מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם:

יתרו מציע לו למנות שופטים נוספים לעם לפי ערכאות, כאשר רק המקרים הקשים ביותר יגיעו למשה. לפי תכניתו, משה ימשיך ללמד את העם את החוקים והתורות, אך את יישומם של חוקים אלו בחיי היומיום, פתרון השאלות ויישוב המחלוקות, משה יעביר לשופטים אשר ישפטו את העם בפועל. את העניינים הגדולים הם יביאו בפני משה, אשר יהווה מעין בג"צ. שאר השרים ישמשו כבית משפט השלום והמחוזי. משה קיבל את תכנית יתרו ואף יישם אותה ומינה שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. כך "העם הזה על מקומו יבוא בשלום". משה מסכים. יתרו – כיועץ הארגוני הראשון.

שינוי תפיסת תפקיד משה כמנהיג/נציג האלוהים

הייעוץ שנתן יתרו למשה לא היה רק בנושא נהלי עבודה בשפיטת משה את העם אלא גם במהות הטמעת התורה והחוקים לבני ישראל. בואו נראה מה ההבדל בין הגישה השופטת – הנסמכת על דברי וחוקי האלוהים – לבין הגישה הארגונית – הקמת תתי תתי שרים ומשה כשופט עליון? עד לנקודה זו, ראה משה את עצמו כנציגו של אלוהים: העם בא אליו "לבקש אלוהים" ולשמוע את דברו. כלומר, החוקים נקבעים למעלה ומועברים דרך משה, למטה. כשזה ככה, ברור למה משה דן את העם לבד: אין עוד נציג לאלוהים חוץ ממנו.

יתרו פורץ דרך ומזמין את משה לפעול הפוך או בצורה משלימה: כמו קודם אבל החוקים חוזרים למעלה. החוקים יוצעו למטה, העם יבדוק את היתכנותם בחיי היומיום ואם ייווצרו בעיות ואי הבנות – אתה משה, תפנה שאילתה לאלוהים. הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵֽבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת-הַדְּבָרִ֖ים אֶל-הָֽאֱלֹהִֽים: תהווה להם פתחון פה. גישה זו הרבה יותר דינמית ויותר גמישה. ייתכנו סוגיות שלא כלולות בחוקי האלוהים והצגתן אל משה ואחרי זה אל אלוהים – מאפשרת תקנת תקנות וחוקים, בהתאם לצרכים האנושיים ולא באופן של הטחת תקנות מלמעלה למטה, לבני האדם שצריכים ליישם אותם בחיי היומיום, ויהי מה. באופן הזה, יהיה קל יותר לעם לבצע וליישם את החוקים כאשר אלו מתהווים ומשנים צורה מתוך חיי היומיום והמציאות. כן, אני כותב את הפרשנות שלי ושם לב שלא ככה נתפסת היהדות בעיני רבים. הלוואי ותפיסה זו הייתה נכונה ומאומצת.

שחרור שליטה

יתרו לא רק מציע לשנות את נהלי העבודה של משה ולשנות את כיוון תפיסת תפקידו של משה כנציג האלוהים (מלמטה ללמעלה) אלא שיתרו מלמד את משה את חשיבות העזרה באנשים והאצלת סמכויות. גם אם כתפיך רחבות דיין, לא הכל יכול לעמוד עליהן. "נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם-אַתָּ֕ה גַּם-הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה" – זה לא בריא לך ולא לעם הזה. כשאנחנו בשליטה, לטווח הארוך אנחנו פוגעים בעצמנו ובסביבה שלנו. קחו את זה לעולמות העבודה שלכם, עם הבוס הריכוזי, או עם החבר/ה חולה השליטה. הם מעמיסים על עצמם מעל ומעבר, הם עומדים לקרוס ולא פשוט לגדול ולצמוח ליד אנשים כאלה. יתרו מזהה את זה מבעוד מועד ומתבונן לטווח הארוך ומציע את הצעותיו למשה. הדבר מצריך ממשה לסמוך על אחרים ובעיקר להמעיט לשלוט במצב ובאירועים.  לשחרר שליטה.

לאנשים קשה לשחרר שליטה כי המשמעות היא ויתור על הידע, ויתור על הכוח, ויתור על קבלת ההחלטות, ויתור על הביצוע ואולי גם ויתור על הקרדיט. אחת ההשלכות של שחרור שליטה היא לחיות בחוסר וודאות, באי ידיעה, בהליכה אל הלא נודע. ויתורים אלו מצריכים מה"פריק קונטרול" לתת ולאפשר לאחרים לקחת פיקוד, להחליט, לצמוח בצלו, לצידו ואף אולי במקומו. שחרור מהשליטה דורשת ממנו להסכים לא לדעת הכל כי יש עוד דרכים, דעות ואפשרויות מלבד הדרך שלהם והכי קשה לאנשים כאלה לעמוד מהצד ולצפות במתרחש. אולי, חלילה, להודות כי דרכם של האנשים אליהם שחררתי את החבל לא פחות טובה (ורחמנא ליצלן אפילו יותר טובה) משלי. הדבר גם מצריך ממנו לתת אמון באנשים מסביב. כן, יש בשחרור שליטה סיכון כי אני צריך "לחיות עם התוצאות". זה מצריך ממני לעבור תהליך של ויתור (על להיות מושלם/ת) ופרידה (מהאני הישן, השולט בכל. הדמות ששירתה אותי נאמנה ושירתה אצלי צורך).

שחרור משליטה – יאפשר לאדם לתת למוח לנוח, ולו לרגע. רגע לנשום. להתחבר לעצמו. להפסיק לעבוד על אוטומט. הדבר יפתח לו עולם חדש ושלם. לחשב מסלול מחדש. לדייק את עצמו. מה אני באמת רוצה? מה הסיפורים שאני מספר לעצמי? האם הם נכונים וטובים לי? את מי ואת מה הם משרתים? איך ההתנהגות שלי משפיעה על הסביבה שלי? האם היא פגעה בי עד עכשיו? בהם? אולי יש דרך אחרת שתטיב עם כלל הארגון/המשפחה?

תנשמו עמוק ושחררו…

 

2 מחשבות על “"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "יתרו" – *לשחרר שליטה*

  1. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "דברים" – *אנחנו הסופרים של סיפור החיים שלנו* | תחתית החבית

  2. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s