"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "ויחי" – *הורה כמגדלור חינוכי, ערכי ומוסרי*

והנה הגענו לפרשה האחרונה בספר בראשית, "ויחי", וזו מעלה בי את החשיבות והצורך בהורה שיהווה מגדלור חינוכי, ערכי ומוסרי לילדיו. 

בטרם מותו קורא יעקב לבניו. הוא מברך אותם, מזכיר להם חטאי העבר וסוגר איתם חשבון. בנוסף, יעקב מציין את תכונות הנפש שלהם ומנבא להם את עתידם. ברכות יעקב את בניו:

בראשית, פרק מ"ט:
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
ג רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז.  ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה.  {פ}

ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם.  ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי:  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.  ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.  {פ}
ח יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ–יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ.  ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.  יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.  יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב.  {פ}
יג זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן.  {פ}
יד יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם–רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.  טו וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד.  {ס}
טז דָּן, יָדִין עַמּוֹ–כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יז יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח–הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.  יח לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה.  {ס}
יט גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב.  {ס}  כ מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ.  {ס}
כא נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר.  {ס}
כב בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.  כג וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.  כד וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.  כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.  כו בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.  {פ}

כז בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל.
כח כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם–אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם.

אני מודה כי הקריאה ובעיקר הבנת הברכות לא הייתה פשוטה בככל. אני עדיין בטראומה משיעורי הבית שקיבלת נועם לפני שנתיים על ברכות יעקב. זו הייתה פעם ראשונה שממש פתרנו לילד את שיעורי הבית. השיעורים ניתנו לו ללא כלים להבנת הברכות. אפרת ואני הקמנו חמ"ל והתקשרנו להורים.

בגדול, הנה פירוש הברכות: ניתן לזהות שבטים דחויים משום תכונות שאינן מתאימות למנהיגות ואי התאמה לבכורה (ראובן, שמעון ולוי); שבטים נבחרים – כאן יעקב אינו בוחר מי ראש השבטים אלא מבזר את הכוח בידי שניהם (יהודה ויוסף) הבטחת שפע (זבולון, יששכר ונפתלי) ועצמה צבאית (דן וגד). הברכות העיקריות:

ראובן: פזיז. יעקב סוגר אתו חשבון על זה ששכב עם שפחת יעקב בלהה.
שמעון ולוי: גם איתם הוא סוגר חשבונות. הם האחים שהרגו את בני שכם על אונס דינה. הוא כן כועס עליהם לאחר מעשה אבל בעיקר איזה בושות עשיתם לי ולא נקט במעשה נחרץ אשר היה מדגיש את חומרת המעשה.
יהודה: שבחים ותשבחות על אחריות ומנהיגות.
זבולון: יהיה סוחר ואיש אוניות ונחלתו תהיה חוף הים. תפקידו לכלכל את יששכר.
יששכר: אשר יישא עול תורה כמו חמור עם משא כבד עליו.
יוסף: בנו האהוב של יעקב. זוכה לשבחים. הוא מזכיר לו את התלאות שעבר מצד אחיו.
מנשה ואפרים: זוכים להיות חלק מהשבטים למרות שאלו נכדיו של יעקב ולא בניו. ברכתם הנה ברכה שעד היום משתמשים בה בימי שישי (האב מברך את ילדיו "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה") וברכה אישית של כל ילד לפני השינה ("המלאך הגואל אותי מכל רע…"). מעניין בהקשר זה לספר כי נושא גנבת בכורה או סידור הבכורה כך שתתאים לצרכיי עוברת בירושה. יוסף מסדר את בניו מול יעקב באופן שמתאים לו אולם יעקב משכל את ידיו ומברך אותם הפוך. צחוק הגורל.

התמונה באדיבות יואל וקסברגר – מלכות וקסברגר

התמונה באדיבות יואל וקסברגר – מלכות וקסברגר

יעקב – אב אומה דואלי

מקריאת הברכות יעקב לבניו הרגשתי חוסר נוחות ומספר תהיות עלו לי. מקריאה בפרשות הקודמות עולה מיעקב דמות מורכבת, דואלית. "איש תם יושב אוהלים" אבל גם ערמומי שקונה את הבכורה מעשיו ואחרי זה עובד על אביו ומקבל ממנו את ברכת הבכורה. אב האומה, ישראל, אבל גם אב שנותן לבניו לסובב אותו כהוגן. אב ששומר על אחדות המשפחה, מבזר ומחלק בדמי ימיו את "הירושה" ומנבא לפי מפתח סביר אבל דואג לסגור עם כולם חשבון. אולי זה בלתי נמנע לפני שאתה הולך למות אבל בכל זאת חסרה לי הדמות החינוכית שלו. איפה היית עד עכשיו? בנו ראובן שכב עם שפחת יעקב (!) וזה שמע ולא עשה עם זה כלום. כששמעון ולוי הורגים את בני שכם כנקמה באונס דינה, הוא כועס עליהם על הבושות שעשו לו ובעיקר חושש מנקמת דם. אפילו דיון לא התנהל שם. ל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  לאחר מכן הפרשה נגמרה. אפילו לא ענו לו על כך ושום עונש לא הוטל עליהם. בעשרות השנים שעברו לאחר מכן, הנושא אינו עולה. נראה כי מעשי בניו עוברים לו מעל הראש, בעיקר מאז שבישרו לו שיוסף נטרף.  האם עכשיו, שיעקב הולך למות, נותר עוד זמן לבני יעקב לתקן את דרכם? אולי באמת "לעולם לא מאוחר מדי"?

אב מחנך היה מעמיד את בניו על טעותם. אולי הם לא מודעים לחומרת מעשיהם? העברת ביקורת בונה מאפשרת לאדם לתקן את דרכיו, לקבל מהדמות המחנכת הכוונה – מעין מגדלור מוסרי וערכי. המסרים שההורים שלנו העבירו ועודם מעבירים לנו, עדיין מהדהדים לנו בראש במרוצת השנים. פה מופיע. שם פתאום קופץ. ייתכן מאוד כי כיום אתה תופס את המסר בצורה מסוימת, אבל בעתיד אולי תבין אותו אחרת. בסופו של דבר, רק אנחנו נחליט אם לקבל אותו או לא, אבל הוא שם לפחות.  זה היה חסר לי אצל יעקב.

מה כבר נגמר?!

הנה נגמר לו ספר בראשית ותכף מתחיל ספר שמות. אחרי מעשי הבריאה, אחרי שנבראנו וגורשנו מגן עדן, אחרי המבול ומגדל בבל, אחרי שאברהם הלך לו מארצו מולדתו ומבית אביו אל ארץ חדשה לברוא עם חדש, אחרי ברית בין הבתרים והבטחת העם והארץ השעבוד והגאולה, אחרי סדום והמו"מ המתריס בין אלוהים לאברהם על גורלה, אחרי עקדת יצחק וקניית מערת המכפלה, אחרי המאבק על הבכורה בין יעקב לעשו, גלות חרן חלום הסולם, חילופי הנשים ו- 14 שנות עבודה, אחרי מאבק יעקב עם מלאך והפיכת שמו ל"ישראל", אחרי הפיוס עם אחיו, אחרי אונס דינה בשכם ומעשי נקם של האחים, אחרי קנאה ביוסף על ידי אחיו, עבד ובית כלא, חלומות השרים ופרעה, אחרי עלייתו לגדולה, מפגש עם האחים, התרגיל שעשה להם ומתוודה אליהם, אחרי שהמשפחה מתאחדת שוב כשיורדת למצרים – אחרי כל זה אנחנו מגיעים לסופם של יעקב ומיד אחריו, יוסף. מסתיים לו ספר הבריאה ומעשי אבות ואמהות, ומתחילים להם השעבוד והגלות של בני ישראל.

הנה מקצת הערכים האישיים, ההוריים, הזוגיים והגישוריים שזיהיתי בספר זה ושיתפתי אתכם בהם: אחריות מתחילה מבראשית – בפרשה ראשונה "בראשית" ראיתי כיצד כולם מתנערים מאחריות (חווה, אדם, קין) וההשלכות של חוסר לקיחת אחריות; משמעות התקשורת בתגובה המתקבלת – פרשת "נח" ראיתי כיצד שיתוף פעולה יכול להיות הרסני וכיצד בליל של שפות יכול לבלבל אנשים. המסר העיקרי היה כי כדי לנהל תקשורת אפקטיבית, על בני האדם לקחת אחריות על התקשורת; נחשפתי גם למשמעות וחשיבות של מימוש  הייעוד האישי, בפרשת "לך לך"; בפרשת "וירא" זיהיתי מאברהם תכונה של הטלת ספק בסמכות, תכונה חשובה מאוד לצמיחת האדם; כשהאדם יודע מה הוא רוצה ויודע להביע זאת במדויק הדרך להצלחה פשוטה יותר. את דיוק צרכים זה  למדתי מפרשת "חיי שרה"; מפרשת "תולדות" למדתי על חשיבות תקשורת פתוחה וכנה בין בני זוג.  רבקה ויצחק לא מנהלים תקשורת טובה והכל מתפרק להם מול העיניים; מפרשת "ויצא", נקרע לי הגוף מקנאת האחיות רחל ולאה; מפרשת "וישלח" למדתי על כך שיחסים משמעותיים נבנים וצומחים ממשברים ומשמחות כאחד – מהם יוצאים מחוזקים יותר; הגורל שלנו נתון בידינו בלבד,  את זה ראיתי בפרשת "וישב" כאשר תמר לוקחת את חייה בידיה ומפסיקה להוות מטבע העובר לסוחר;  פרשת "מקץ" – העלתה בי תהיות ושאלות על חלומות; והנה הגענו לפרשה האחרונה "ויחי" וזו מעלה בי את החשיבות והצורך בהורה שיהווה מגדלור חינוכי, ערכי ומוסרי.

תכף מתחילים את ספר שמות. המשך יבוא….

מחשבה אחת על “"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "ויחי" – *הורה כמגדלור חינוכי, ערכי ומוסרי*

  1. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s