"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "תולדות" – *קצרים בתקשורת וטעויות שלנו כהורים*

בפרשה זו הדגש שלי יהיה על קצרי התקשורת וטעויותיהם של יצחק ורבקה כהורים אשר הובילו להתדרדרות היחסים של בניהם, יעקב ועשו – מבלי לגרוע את אחריותם של הבנים עצמם.

בשונה מהפרשות הקודמות, בה פירשתי את הפשט בלבד מבלי להיכנס לפירושים השונים הקיימים בספרות, אני רוצה לחרוג ממנהגי ולהשתמש בפירוש אחד מאוד מעניין אותו קראתי, אשר יסייע לי להדגיש את הרעיון הכללי שאני מנסה להעביר.

תקציר: פרשת השבוע היא "תולדות" (יצחק) ומסופר בה על חתונת יצחק לרבקה; הולדת התאומים: עשו ויעקב; מכירת הבכורה של עשו ליעקב (תמורה לחם ונזיד עדשים); פרשיית יצחק ומלך הפלשתים -אבימלך; ברכת יצחק את בניו וההחלפה בין יעקב לעשו; יעקב נשלח גם הוא לחרן למצוא לו אישה.

קצרים בזוגיות

מעיון בפרשה נראה כי התקשורת הזוגית של יצחק ורבקה לוקה בחסר. הם אינם מתייעצים ומשתפים אחד את השני באתגרים הנקראים בדרכם. לאורך (כמעט) כל הפרשה וכל הפרשיות שבה, הם אינם מחליפים מילה. הנה מספר דוגמאות:

  1. רבקה אינה משתפת את יצחק: רבקה התפללה לאלוהים כאשר הרתה. את תשובתו אליה היא אינה משתפת עם יצחק, כי הם לא משוחחים, כאמור. תשובת אלוהים מרמזת על יחסי אחים עתידיים בעייתיים. שיתוף ודיבור על כך, יכול היה לרכך את האיבה ביניהם.

    בראשית, פרק כה:
    כב:
    וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם-כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת-יְהֹוָֽה: כג: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר.

  2. יצחק אינו משתף את רבקה: בהמשך, יצחק יורד לארץ פלישתים וטוען בפני אבימלך (המלך) כי רבקה היא אחותו, מבלי לתכנן זאת איתה (שלא כמו אברהם ושרה). בשפה הגישורית, נקרא לזה "הוא לא ראה אותה".

    בראשית, פרק כו:
    ז: וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן-יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל-רִבְקָ֔ה כִּֽי-טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא.

  3. מזימה א' – החלפת הבכורה: ברכת יצחק את בניו. יצחק רוצה לברך את עשיו. רבקה מרגישה כי מדובר בברכה משמעותית ופועלת במהירות ובנחישות ומורה ליעקב להתחלף עם עשיו, כאשר האחרון יצא מהאוהל. נראה שתהום פעורה בין רבקה ליצחק. במקום ללכת ליצחק ולברר את מהות הברכה שהוא מתכוון לברך את עשיו (תיאום ציפיות) ולדאוג שכל ילד יקבל את הברכה הראויה לו (הבנת הצרכים של כל צד), מרגישה רבקה שנותרה רק ברירה אחת – ההחלפה. נקודה זו קשורה קשר הדוק לסעיף 1 – על ברכתה של רבקה לאלוהים. אם היא הייתה מספרת לו איזה בנים יש לה בבטן ומה אמר לה אלוהים – שהבנים שונים בתכלית, הם יהיו שני עמים יריבים…אולי הברכות של יצחק היו מתואמות ע"פ כל ילד וילד.

    בראשית, פרק כז:
    א
    וַֽיְהִי֙ כִּֽי-זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת-עֵשָׂ֣ו | בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי: ב:  וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה-נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: ג וְעַתָּה֙ שָׂא-נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י (צידה) צָֽיִד: ד וַֽעֲשֵׂה-לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:

  4. מזימה ב' – שליחת יעקב לחרן: רק לקראת סוף הפרשה, רבקה פונה ליצחק בדרמטיות ומבקשת ממנו לשלוח את יעקב לחרן למצוא אישה. גם פנייה זו אינה חפה מעורמה – היא לא עושה את זה רק מתוך רצונה למצוא כלה ליעקב אלא מפני שיהא חוששת שעשיו רוצה להרוג את יעקב. ושום מילה ליצחק.

    מו: וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל-יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם-לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹ֠ב אִשָּׁ֨ה מִבְּנוֹת-חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים.

om7g4ydhwkb2ywhhnh

טעויות של הורים

אז כפי שראינו, התקשורת הזוגית שלהם לא קיימת כלל. איך אפשר לנהל יחסים משפחתיים ואתגרים לא פשוטים (יחסי האחים) כאשר אבא ואמא אינם משוחחים ביניהם? עכשיו אנחנו מגיעים לטעויות של יצחק ורבקה כהורים. טעויות שכולנו כהורים נופלים בהן.

  1. כל הורה אוהב ילד אחר: טעות מספר אחת המזמינה צרות, בין ההורים עצמם, ובין הילדים עצמם ובין הילדים להורים. יאאלה בלאגן. אני לא מתכוון להיכנס כאן לדיון "האם באמת יש דבר כזה לאהוב ילד אחד יותר מהשני ומי שאומר שאין דבר כזה הוא משקר כן/לא". מוזמנים לפתח על זה דיון בתחתית הפוסט או בפייסבוק שלי.

    בראשית, פרק כה:
    כז: וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים: כח: וַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת-עֵשָׂ֖ו כִּי-צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת-יַֽעֲקֹֽב:

  2. אי קבלת הכלה של עשיו: יצחק ורבקה מאוחדים רק בדבר אחד: הם אינם מרוצים מנשותיו של עשו:

    בראשית, פרק כו:
    לד: 
    וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן-אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת-יְהוּדִ֔ית בַּת-בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת-בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת-אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: לה: וַתִּֽהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה.

    יצחק אולי אוהב את עשיו אולם הוא ער לגמרי למגרעותיו. גם כאן, אין טעם להכביד במילים. חלקנו בטח נתקלו בסיטואציה כזו שהיו צעירים.

  3. חוסר שיתוף זוגי: גם כאשר נודע לרבקה כי עשיו רוצה להרוג את יעקב, היא אינה משוחחת בנושא עם יצחק אלא רוקמת (שוב) מזימה ושולחת את יעקב למצוא כלה בחרן. גם כאן, היא לא מרגישה את הצורך לשתף את בעלה בנושא קרדינלי מעין זה – סכנת חיים של הבן שלך! לו הייתה מספרת לו את זה, עוד בשלב הקודם, הברכות היו אולי שונות ואז אולי לא היה טעם לעשיו להרוג את יעקב. כל אלו נכתבו כבר בחלק הראשון למעלה.

רבקה ויצחק לא ביצעו ביניהם תיאום ציפיות וגם לא מיפו את הצרכים של ילדיהם, אלא הסיקו אותם מעצמם. אנחנו הכי נופלים בזיהוי צרכים דווקא עם אלו שקרובים אלינו , כי אנחנו משערים שאנחנו יודעים מה הצורך שעומד מאחרי העמדות. על מנת להבין צורך יש צורך בהקשבה ובשאילת שאלות וכך לגלות את הצרכים המוחשיים (כסף, רכוש) והלא מוחשיים (השפעה, כבוד, משמעות).

 

החינוך והתנהגות שלנו כלפי ילדים תוך אחידות מסרים זוגית

יש להתאים את אופן הדיבור, ההתייחסות, החינוך והלמידה ע"פ כל ילד וילד. כל ילד הוא שונה. לכל אחד קצב, אופי וטמפרמנט משלו. לא מה שעבד לך עם הבכור, יעבוד בהכרח עם הילד השני. אחד אוהב ללמוד והשני פחות. אחד אוהב משחקים חברתיים, השני משחקים יותר עצמאיים.

עלינו להתאים את עצמנו לכל ילד, תוך עמידה ברורה על הערכים והמסרים שברצוננו כהורים להורים וכל זאת – לאחר שביצענו תיאום ציפיות ועמדות עם בני/בנות הזוג שלנו. כך נפחית את הקונפליקטים הפוטנציאליים. באופן הזה, לנו ולילדים יהיה הרבה יותר ברור מהם כללי המסגרת, מה מצופה, מה מותר/אסור, ו*מה הם הצרכים של כל צד וצד* – למען יחסים משפחתיים תקינים, פוריים, מצמיחים ומקדמים.

שבת של שלום!

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "תולדות" – *קצרים בתקשורת וטעויות שלנו כהורים*

  1. עיקר הגיל, ועיקר התועלת, ועיקר הכוחות והמשאבים צריכים להשקיע בחינוך עד גיל בר מצווה.., וזה היפך ממה שחלק גדול מהציבור טועה וחושב, שעד גיל שלוש עשרה אין עם מי לדבר, וצריך רק לספק צרכיו ורצונותיו של הבן, לפנק אותו ולעשות לו חיים קלים, ולא כן הוא, אלא להיפך, עיקר החינוך הוא עד אז, וצריך ליישר דעותיו והנהגותיו, ולהרחיקו מדעות משובשות ומפסידות, ונפסדות, ולהרחיקו מחברים רעים, וכלומניקים, וצריך להטעימו בחוויות רוחניות עזות של קדושה וטהרה, ולדבר עימו הרבה על אמונה, ואמונת וסיפורי צדיקים, ולעשות לו חשק נמרץ לכל דבר שבקדושה..,
    http://xn—-2hcif9dh2aich.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/

  2. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

  3. פינגבק: " לומדים אית"י " / פרשת "תולדות" – *ביטוח צד ג'* | תחתית החבית

  4. פינגבק: פרשת תולדות: ויגדל הנער /"דרך ארץ קדמה לתורה", פרויקט ערכים לבר מצווה של נועם | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s