"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "בראשית" – *אחריות מתחילה מבראשית*

פרשת בראשית מדברת על אחד הערכים המרכזיים שאנחנו ההורים רוצים להטמיע אצל הילדים שלנו. *אחריות*

אחריות לפי ההגדרה המילונית מכילה בתוכה התנהגויות שונות – נשיאה בתוצאות, מחויבות, שיקול דעת, רצינות. ומכאן לקחת אחריות היא להודות שאתה האחראי לתוצאה.
הפרשה מתחילה בסיפור על בריאת העולם. סיפור בו ניתן לנו מודל ודוגמה אישית לאחריות. פעולה, תוצאה, לקיחת אחריות, עשיית פעולה נוספת לשיפור.
בראשית, פרק א:
א בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: ב: וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל-פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל-פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם: ג: וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי-אֽוֹר: ד: וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת-הָא֖וֹר כִּי-ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ: ה: וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים | לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד.
אלוהים ברא את השמים והארץ, והארץ… הייתה בלאגן אחד גדול. עד כה עובדות. עשה מעשה, השיג תוצאה ולא היה מרוצה ממנה. מה עשה? לקח אחריות על הבלאגן ועשה עוד פעולה. יצר אור. מה שהפך אותו למרוצה יותר וככה לאט לאט אלוהים לאורך ששת ימי הבריאה מבצע פעולות, מתבונן על התוצאה לוקח אחריות וחוזר חלילה. עד שהוא מחליט שהיצירה שלו מושלמת שהוא יכול סוף סוף לנוח.
עד פה מודל האחריות כפי שאלוהים מציג לנו אותו. בתכלס אחלה מודל ללמוד ממנו. העניין הוא שאלוהים מצפה להתנהגות דומה גם מאחרים. מאוד דומה לאופן שבו אנו ההורים פועלים – יש לנו ציפייה להתנהגות מסוימת מהילדים שלנו שנובעת מהאופן שבו אנחנו תופסים את העולם. כמו "איך חדר המשחקים צריך להיראות", "איך הילדים צריכים לאכול/ ללמוד/ לשחק" וכו'…
בהמשך הפרשה מסופר על הפעם הראשונה שבה הציפייה לא מתממשת – חטא התפוח.
אלוהים משכן את אדם בגן עדן, נותן לו ליהנות מכל הטוב והשפע מסביב, ומציב בפניו איסור אחד: לא לאכול מעץ הדעת. אלוהים גם אומר לו את התוצאה – אם תאכל מהעץ, תמות. תיאום ציפיות כהלכתו.
בהמשך הסיפור מוצגת לנו דוגמה נוספת על מודל האחריות. אלוהים מגיע למסקנה ש – "לא טוב היות האדם לבדו" ומחליט שהפתרון הוא לעשות לאדם "עזר כנגדו". וכך ברא את….. החיות!
מה שיפה הוא שאחרי שהוא יוצר את חיות השדה ועוף השמיים הוא בודק האם השיג את המטרה: וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; … וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כשהוא מבין שלא, הוא מרדים אלוהים את האדם, לוקח ממנו צלע ובורא את חווה.
ולחטא עצמו:
הנחש מפתה את חווה לאכול מהתפוח ונותנת גם לאדם לאכול. הם שומעים את קול אלוהים מרחף בגן ומתחבאים. אלוהים שואל את אדם אַיֶּכָּה (כאילו הוא לא יודע איפה הם). אדם אומר לו אני ערום לכן התחבאתי. אלוהים עונה לו: "מי אמר לך שאתה ערום, האם אכלת מהעץ שאסרתי עליך לאכול?"
בתכלס, אלוהים יודע את התשובה (בכל זאת הוא אלוהים..) אבל בכל זאת שואל את אדם שאלות. אני מניח שזה כדי לאפשר לו לקחת אחריות על שעשה. גם אנחנו נוטים לפעול בצורה דומה מול הילדים שלנו. כמה פעמים מצאתם את עצמכם שואלים את הילדים שלכם "מי שבר / זרק…" כשהתשובה ברורה לכם מראש? אני בטוח שגם אתם, כמוני, לא עושים את זה בשביל להוכיח אותם. אלא כדי לאפשר להם להסביר את הפעולות שביצעו ולקחת עליהן אחריות. אבל אז…
ג,יב:  וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה-לִּ֥י מִן-הָעֵ֖ץ וָֽאֹכֵֽל: יג: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָֽאִשָּׁ֖ה מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָֽאֹכֵֽל
מה שמעניין בסיטואציה הזו הוא שזו הפעם הראשונה שאלוהים מגלה שהמציאות לפעמים שונה מהציפיות.
אלוהים ציפה מהאדם לשתי התנהגויות:
למלא את בקשתו ולא לאכול מפרי עץ הדעת.
לקחת אחריות על המעשה שלו
בפועל הם לא מכחישים, אבל גם לא לוקחים אחריות. אדם אומר: זו האישה שאתה נתת לי שאמרה לי לאכול. כלומר, זורק את האחריות על אלוהים ועל חווה. חווה מצידה, זורקת את האחריות על הנחש.
fb_img_1477757388777
אלוהים מתבאס ומעניש את הנחש, את חווה ואת אדם ומגרש אותם מגן עדן – למרות שהעונש המקורי היה מוות. מה שיפה הוא שגם פה אלוהים מגלה אחריות. כמה פעמים איימתם שאם יפרו את הכלל שהצבתם, הילד ישלם את המחיר ובבוא העת שיניתם את העונש כי הבנתם שהמחיר כבד מדי? אני מניח שכמו שקורה לי לא אחת, גם אתם שלפתם איום דרקוני שלא חשבתם על האפשרות שאשכרה תצטרכו ליישם אותו בפועל. כמו האיום ללכת הביתה אם הבכי לא יפסיק, כשאתם באמצע ארוחה משפחתית אצל הדודה. כמה פעמים מימשתם את האיום? ולמה לא בעצם?
כך גם קרה לאלוהים. העונש שאיים שיתממש בעת ההפרה היה כל כך קיצוני שברגע האמת הוא לא היה מוכן ליישמו ולכן לקח אחריות והמתיק את רוע הגזרה.
בואו נמשיך… קין והבל
הבל, רעה צאן וקין עובד אדמה. שניהם מביאים מנחות לאלוהים. הבל מביא בשר וקין פירות. כנראה שאלוהים מאוד אוהב על האש ולכן מעדיף את המנחה של הבל. קין מקנא. אלוהים מזהה את הבאסה, מגלה אחריות הורית ומדבר עם קין.
ד,ו: וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל-קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָֽפְל֥וּ פָנֶֽיךָ: ז: הֲל֤וֹא אִם-תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל-בּֽוֹ.
ללא ספק שיחת מוטיבציה. אומר לו במקום לשבת פה ולהתבאס על זה שאחיך הצליח יותר ממך כי זה יביא עליך אבדון, תסתכל על עצמך, תלמד ותשפר את המיומנות שלך ותהפוך לטוב יותר. בעצם אלוהים מדרבן את קין לפעול לפי מודל האחריות שלו. עשית פעולה, הפקת תוצאה. קח אחריות עליה ובצע פעולה נוספת עד להפקת התוצאה הרצויה.
אפשר לומר שהמיומנויות ההוריות של אלוהים השתפרו מהסיפור הקודם. אם קודם השתמש באיום כדי להפיק תוצאה רצויה (תפקיד השוטר), הפעם השתמש אלוהים בהסבר חינוכי ומקדם (תפקיד המחנך).
קין נותן לקנאה להשתלט עליו, רב עם הבל ורוצח אותו. גם פה משתמש אלוהים בשאילת שאלות כדי לאפשר לקין לקחת אחריות על מעשיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?
לתגובה של קין אלוהים לא ציפה. אם ההורים שלו זרקו את האחריות לאחר, הוא שכלל את התגובה ושיקר.
אבל עדיין, בתפקיד המחנך, אלוהים מחליט להעניש את קין בנדודים ושם אות על מצחו. בפרשה מצוין שהאות הושמה שם כדי להגן על קין מפני מוות בידי ההמון. לטעמי האות שם כדי להזכיר לקין את המסר החינוכי שאלוהים ניסה להעביר אליו, מה קורה שאתה נותן לקנאה להשתלט עליך.
ו,ה: וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל-יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל-הַיּֽוֹם: ו: וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי-עָשָׂ֥ה אֶת-הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל-לִבּֽוֹ:ז: וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת-הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר-בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד-בְּהֵמָ֔ה עַד-רֶ֖מֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם
בני האדם עושים וחושבים רע. אלוהים שנשבר לו XXX מחליט לעשות מעשה קיצוני ולפרק את הבסטה.
עשיתי, ניסיתי, תיקנתי, איימתי,הענשתי, חינכתי. לא הצלחתי. אני מוחק הכל.
בעייני זו הפעם הראשונה שהאחריות שלו מוטלת בספק…
 ו,ח: וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה.
הפרשה מסתיימת בכך שנוח אדם…נוח ומצא חן בעיניו. יהיה לו תפקיד בשבוע הבא.
שבת שלום!
מודעות פרסומת

3 מחשבות על “"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם" / פרשת "בראשית" – *אחריות מתחילה מבראשית*

  1. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת "וזאת הברכה" – *התורה שייכת לכל מי שיחפוץ בה* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s