הרהורים של אבא לפני פתיחת שנת הלימודים

מגיע הרגע שהילדים שלך כבר גדולים ואתה צריך ללמוד לשחרר עוד קצת. זה לא פשוט לכן אני נעזר במלאך ובשטן שעל הכתפיים שלי. הם אפילו הציעו לי פתרון ממש מגניב ומתקדם.

נועם ואיתי כבר גדולים. הם בני 10 ו-5 בהתאמה. בתכלס, אפרת ואני יכולים לשחרר לגמרי, לבלות הרבה יותר ולהתרכז בהתפתחות האישית שלנו. אבל כל כך הרבה שאלות ודילמות עולות לי למוח. מלאך ושטן יושבים לי על הכתפיים ומנקרים לי בראש. תוק. תוק. תוק. תוק…

הדילמות והשאלות
השנה, נועם חזר הביתה אחרי בית הספר ונשאר לבד עד שאני ואיתי היינו מגיעים ב-16:00 – הוא כבר גדול. איתי עדיין בצהרון. בעוד כחודש, איתי עולה לגן חובה שנמצא בתוך הבית ספר של נועם. אולי הם יחזרו ביחד הביתה? אבל איך הם יחצו את הכביש? ילד עד גיל 9 לא חוצה לבד, אבל עם ילד בן 10 אפשר? ואיך הם יתנהגו בבית, ביחד לבד? הם יאכלו, יכינו שיעורי בית ואז ישחקו? ואולי הם ייתקעו מול המחשב ואני לא יודע מזה בכלל? ומה קורה בערבים? אפרת ואני יכולים לצאת לסרט והם יישארו בבית? הם ישנו לבד? ואם אחד מהם יקום ויקרא לנו? לכמה זמן לצאת? והאם אוכל באמת ליהנות בבילוי או שהראש שלי יהיה עסוק במה שקורה בבית? אולי בכלל לא מדובר בשאלות אלא בחששות בכלל? אולי לא יקרה כלום? אולי הכל יהיה בסדר? ממה יש לחשוש? ממה יש לפחד? האדם טוב מנעוריו או שמא רע? זאבים ממתינים שנפקיר את הגורים שלנו כדי לעוט עליהם? האם בכלל יש זאבים בחוץ? אולי מדובר בכלל בכלב לברדור של לילי? אבל גם כלב נושך? ומה יהיה אחר הצהריים, אחרי שכבר יהיו שם שעות? הם יוכלו עוד להישאר בבית? יצטרכו להתאוורר בחוץ? דיייייייייייייייייייייייייייייייייי!

מלאך
"הם ילדים, תעזוב אותם בשקט", אומר לי המלאך על כתף ימין. "תאמין בהם. קבע להם כללי התנהגות וסמוך עליהם. תן להם את החופש שהם כל כך זקוקים לו, הם ילדים, ריבונו של עולם (ואני מכיר אותו טוב ממש מקרוב). ילדים הם יצורים סתגלניים בטירוף, מתאימים את עצמם לכל מצב. המוח שלהם יותר חזק וגמיש מכל מעבד תוכנה. הם קולטים גירויים בכמויות ענקיות. תן להם לשחק, תן להם את האחריות, תצמיח אותם, תעצים אותם. תן להם להתמודד. כן, להתמודד עם פחדים, עם אי וודאות, עם מצב לא מוכר, לא בטוח, לא רגיל, שונה. תן להם להתלבט, תן להם להתדיין על זה. אילו אפשרויות עומדות בפניהם, איזה מהן כדאי לאמץ ועל איזה כדאי לוותר? כשאתם בבית, הם יודעים לחמם לעצמם אוכל? אתם כל הזמן רצים אחריהם? כבר לא נכון? הם גדלו. הם עצמאיים. הם בוגרים. הם נבונים. הם ילדים".

"אדון מלאך, אפשר להשחיל מילה?" אני שואל. "הס, עוד לא".

והוא ממשיך "תן להם להשתולל, להתלכלך, לשבור, לעקור, לעקם, לתקן, להדביק, להציק, לצחוק ולהצחיק, לבכות, לנשוך, להרביץ, ללמוד, לדייק, לחפף, לגזור, לשמור, להעתיק, לצייר, לנצח, להפסיד. לחוות הצלחות ולחוות כישלונות. תן להגיע להסכמות – אם על ידי שיח ודיאלוג ואם על ידי ריב. גם זו תקשורת. זה הבית שלהם. זה המבצר שלהם. זה המקום המוגן ביותר עבורם. זה הבית שמכיל אותם, אוהב אותם, בוכה וצוחק איתם. זה המקום המוכר והאהוב. המקום בו הם יכולים להיות הכי חופשיים, בלי גבולות ובלי חסמים. להביא לידי ביטוי את עצמם, את עוצמתם בלי חשש מביקורת. בלי עין ביקורת שצופה עליה מכל פינה.

"אפרופו בית. שמעת על "הבית החכם של בזק" – אולי אתקין את זה וזהו?", אני שואל.
"?????", תהה המלאך.
"זו אפליקציה ידידותית לשליטה וניהול הבית מכל מקום, יש לה חיישני תנועה, טמפרטורה, לחות ואור לניטור הבית 24/7, מצלמה לצפייה במתרחש בבית בזמן אמת, אפשר לקבל עדכונים מותאמים אישית על המתרחש בבית, מערכת שמע דו כיוונית המאפשרת לנהל שיחה עם השוהים בבית, מערכת אזעקה".
"תשמע, זה נשמע…"
"כל מה שאמרת סבבה לגמרי ואני מאמין בהם, אבל…המצפון עובד שעות נוספות. זה לפחות ישתיק אותו. יש אנשים שקורעים את עצמם בעבודות ולא נמצאים הרבה בבית. גם כל העניין הזה של שליטה, לדעת מה קורה בכל רגע עם הילדים. תשמע, אני דואג להם".

שתקו!", קטע אותם השטן לפתע.

השטן

"תקשיב לי – אל תקשיב לו. הילדים הם כפויי טובה. מכה שלא ברא השט…עזבו. אתה רק מסובב את הראש והם שמים עליך ז**. הם ימרו את פיך בהזדמנות הראשונה שתהיה להם. כל ה"כללים" שהמצאת לא שווים את הנייר עליהם הם רשומים. תשלוט בהם. ילדים חייבים גבולות ופיקוח. אתה חייב לדעת מה קורה איתך. אמרתם בלי מסכים? מה נראה לך שהם עושים בבית כל היום? לומדים? פפחחחחח. יצירות? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. הצגות? כן בטח…תעשה לי טובה, בסדר? וכן, תעבוד כמה שמתחשק לך, תגיע הביתה מתי שבא לך. ממילא אתה קורע את התחת שלך בשביל לממן את כל השיגעונות שלהם והם עולים ים של כסף. בימים שלי, לא היו דרישות כאלה, אפילו לי כשטן ואלוהים יודע כמה דרישות יש לי. אל תסמוך על שיקול הדעת שלהם, הוא לא קיים. הם תלותיים, ילדותיים, נרקסיסטיים, יש להם פיקים במצבי הרוח, הוויסות הקולי שלהם, השטן ישמור, שלא לדבר על וויסות הרגשות (מה זה?). אגב, הטנטרומים, כן? זו המצאה שלי . מוצלח? לא משנה…בקיצור, לא תתחרט, אני מבטיח לך ומילה של שטן, זו מילה".

/* *///www.googleadservices.com/pagead/conversion.js

טוב עכשיו מה?
מצד אחד המלאך. מצד שני השטן ובאמצע  – האדם עם האמונות, הערכים, המצפון, המפה שלו. סוג של אלוהים אם חושבים על זה. השילוש הקדוש. קשה אה?
כן, קשה לי. הערכים שלי משתוללים לי בראש. כן פיקוח ושליטה או לא? כן חופש ואמון מלא בהם, או לא? לאחר זמן מה שישבתי וחשבתי הגעתי למסקנה שהכל תלוי מה אנחנו עושים עם זה. הפתרון והחזון הערכי לא נמצאים במכשיר אלא בידיים שלנו. המכשיר לא יפתור את כל הבעיות וההשלכות של העולם המערבי אלא אנחנו. נרצה, המכשיר ישתיק את המצפון שלנו, הוא יהווה כלי שליטה ובקרה.
הוא יכול להוות גם כלי שחרור וגילוי עצמי. לפני מספר ימים אספתי את הילדים והייתי צריך ללכת לקורס גישור. אפרת נתקעה בפקק. מה עושים? משאירים אותם לבד ומפעילים את המצלמה של בזק. אפשר לדבר איתם דרכה, לראות שהכל בסדר וזהו. שיחררנו. הם יכולים להיות לבד למשך זמן מה. מי יודע, אולי נתפלא לראות שהם כן מעסיקים את עצמם יופי. גם זו הזדמנות לצפות בהם אחרת, פחות כהורים מעורבים בסיטואציה אלא  יותר כמישהו מהצד. הלוואי והיינו עושים את זה יותר על עצמנו. ראיתם את עצמכם מצולמים? לא רק בסרט הבר מצווה של הבן דוד אלא ממש סיטואציה רגילה? תופתעו לגלות את עצמכם מסתובבים בתחתונים בבית (מראות קשים), את התגובות הספונטניות שלכם, את הבעות ותנועות הגוף, את הכעסים והצחוקים שלכם. זה יכול להיות מעניין. שווה התבוננות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s