מעל כל נהר שוצף ניתן לבנות גשר

נוסעים לסופ"ש בצפון. האוטו מונע, , תא המטען מצויד, הכל מוכן לנסיעה אבל אז הילדים לא מסכימים על מקומות הישיבה. קרייסס. מזל שארזתי את ארגז הגישור שלי. פוסט ה-100.


קצת רקע
: יום לפני הנסיעה, העמסתי על הרכב ציוד מסוים, שהצריך קיפול המושבים והזזת הכיסא של איתי לצד השני של הרכב ולא במקום הקבוע שלו. לפני שיצאנו  לדרך, איתי התיישב בכיסא, שהיה בעצם בצד הקבוע של נועם. קרייסס. עמדות, ביצורים. אף אחד לא מוכן לזוז.

ממתינים לנו בצפון ואנחנו כבר בשעה איחור מהשעה שתכננו לצאת (בלת"ם בבוקר, חבר ביקש עזרה וכמובן שעזרתי). יכולנו , אפרת ואני, לתת צרחה על הילדים ולהחזיר את מצב ל"קדמותו", למצב ה"רגיל" או שיתמודדו  עם המצב ה"חדש", זה מה יש ויאללה תחגרו ובואו ניסע כבר.
אבל לא.
בחרנו בדרך אחרת, יותר מאתגרת. עצרנו את שעון הזמן, הקשבנו, נתנו לזה מקום.
זו הייתה הזדמנות אדירה ללמידה וגם וליישום, הלכה למעשה, את מה שלמדתי בקורס גישור. נשמנו נשימה עמוקה וצללנו אל תוך הסכסוך, כל אחד והאימפוט שלו.

גישור

אנחנו: "טוב ילדים, אתם גדולים ובוגרים – דברו ביניכם ותגיע להסכמה".
איתי: "לא!! אני לא זז מכאן!".
נועם: "אני לא חוגר במקום החדש. אני רוצה לשבת במקום שלי!".
כל אחד מתבצר בעמדה שלו. לא נוסעים.

עדיין מוקדם להגיע לשלב הדיאלוג. הגיע הזמן לפרק את זה אבל לפני זה אני מוציא מהדימיון ערימה של קרשים. תיכף נשתמש בהם.

building-planks

שלב 1: הקשבה

איתי
אני: "אוקיי, איתי, תספר לי למה אתה רוצה לשבת כאן?"
איתי: "הכיסא היה במושב הזה כבר מאתמול, אז התיישבתי". (נועם בינתיים אומר לו: "אבל זה המקום שלי!").
"כן, אבל הכיסא היה פה וזה מקום חדש. זה מגניב! אף פעם לא ישבתי בצד הזה".
"אני לא רוצה לשבת במקום הרגיל שלי. משעמם לי שם. אני לא זז".

בשלב הזה, כמו שלמדתי בקורס גישור, הפוקוס הוא על הקשבה. לאחר שכל צד מציג את העמדה שלו, מגיע שלב השיקוף – לחזור במילים אחרות וחיוביות על מה שנאמר.
אני: "איתי, אתה אומר בעצם שהכיסא היה כאן ולכן התיישבת עליו. זה מקום חדש ולא מוכר וזה מלהיב אותך. אתה נהנה משינויים וזה מרגש אותך, הבנתי אותך נכון?". הסכים.

נועם
אני
: "נועם, תסביר לי למה אתה רוצה לשבת במקום הקבוע שלך ולא במקום החדש, הפנוי כרגע?"
נועם: "איתי תפס לי את המקום הקבוע שלי. על הדלת יש את הציוד שלי (מחברת וספר). אני לא זז מכאן!".
שיקוף: "אני רואה שאתה נסער, שינו לך את הסדר המוכר והבטוח ואתה לא מוכן לשבת במושב בצד השני, הבנתי אותך נכון?". הסכים.

שלב 2: משיח עמדות לשיח צרכים

בשלב הקודם, המונולוגים של הילדים היו בעצם שיח עמדות. כל צד הסביר למה הוא לא מוכן לזוז והתבצר בעמדתו. בשלב הזה, האתגר הוא לפרק את העמדות ולזהות את הצרכים של כל צד. על איזה צורך כל עמדה יושבת? דרך הצרכים ניתן ללמוד על עולמו הפנימי , מניעי/חסמי הפעולה ומנופי הצמיחה של המגושר. הצורך של איתי: הצורך בשינוי. הצורך של נועם: שמירה על המצב הקיים, המוכר, הבטוח. 

בום!

זה לא שאם היו שואלים אותנו לא היינו יודעים את זה על כל ילד. אבל פה קיבלנו, בצורה מרוכזת ובסיטואציה לא אופיינית את האופי של הילדים שלנו על מגש, עטוף בנייר צלופן.
כן, איתי מאוד מתלהב מדברים חדשים, ממשחק חדש, ממצבים לא מוכרים ומאתגרים ואפילו מסוכנים. זה לא שהוא לא חושש, לעתים הוא כן, אבל זה שהכיסא עבר לצד השני של הרכב היה בשבילו מצב חדש. "מגניב לשבת בצד השני, מעניין מה אפשר לראות מכאן", הוא היה אומר.
וכן, נועם אוהב את הסדר הקיים, המוכר, הבטוח. מבחינתו הזיזו את הגבינה שלו והוא לא היה מוכן לזה. הוא רגיל לסדר שלו, לדברים באופן שהוא רגיל אליהם.

הבום בא דווקא בזה שבהתמודדות עם מצבים חברתיים חדשים, דווקא איתי יתקשה יותר וייקח לו זמן להיפתח ולעומת זאת נועם יזרום ישר. זו נקודה שאני עוד צריך לחשוב עליה לעומק. היא שווה התבוננות. ייתכן שבשלב הזה זה רק סיפור שאני/הם מספרים לעצמם. לא יודע. 

הצרכים שמתחת לעמדות

שלב 3: הגדרה מחודשת

בשלב הזה, המגשר מייצר סיפור חדש, הכולל בתוכו את הצרכים והאינטרסים המשותפים של שני הצדדים תוך ראייה לעתיד ולא על העבר תוך ציון נקודת הכשל ביחסים ונושאים לדיון בשלב הבא.
הסיפור החדש כאן הוא כבר לא "הוא תפס לי את המקום" אלא מה המקום שבו אני יושב מקנה לי. לך חשוב המקום המוכר. לך חשוב לעשות שינויים לפעמים. נקודת הכשל היתה כאן חוסר תקשורת לגבי חשיבות המקום עבור כל צד.


שלב 4: דיאלוג

בשלב הזה נתנו להם לדבר. כל צד חזר על הסיבות מדוע הוא רוצה לשבת "כאן" אבל הפעם בלי הסלמה והתבצרות בעמדות. כל צד שמע למעשה איך הצד השני מרגיש עם המצב כרגע. נועם הבין שאיתי ממש מתלהב לשבת בצד הלא מוכר. איתי הבין שנועם ממש רוצה לשבת במקום הרגיל שלו ולא נוח לו עם מקום חדש ולא מוכר.

במהלך השלב הזה, הועלתה הצעה מקדמת לפתרון. איתי הסכים לוותר "אבל רק להפעם. אני אחזור למקום הרגיל שלי ומחר כשנחזור אשב במקום החדש". כלומר, איתי וויתר על המקום, היה מוכן לזוז ולתת לנועם את מה שרצה: כל אחד יושב במקום.

חשוב לי רגע להתעכב על המונח "רק להפעם". גישור אינו פשרה! אלא מיקסום היענות לצרכים של כל צד. Win-Win Situation.
איתי לא וויתר לנועם בזה שהוא הסכים לחזור למקום שלו אלא הסכים להפעם אבל בידיעה שמחר הוא כן זוכה לשבת בצד השני. נועם, מבחינתו מקבל כרגע את מה שהוא רצה בטווח המידי, בידיעה שמחר עליו לוותר על המקום.

בחזרה לגישור: ביקשתי מנועם שיעלה הצעה משלו. הוא לא היה מוכן. לא להסכים להצעה שהציעה לו את מה שהוא באמת רצה (מה?!?!?!) ולא להעלות הצעה לפתרון. אני מודה שזה ניפח לי את הוריד ואיבדתי את העשתונות.

בשלב הזה בגישור, כאשר צד אחד עדיין מתבצר בשלב הדיאלוג, הגיע הזמן לקיים שיחות נפרדות על מנת לנסות ולפצח את האגוז הקשה. הפעם לא עשיתי את זה, ביקשתי ממנו לצאת מהאוטו ולחזור עם הצעה. ולא, שיתבייש בחוץ. אחרי מספר דקות הוא חזר והסכים להצעה. הילדים השלימו, התנשקו והתחבקו. הם בנו משהו ביחד – שיח, דיאלוג, הסכם – גשר. כולם היו מרוצים, הנסיעה עברה בכיף, בשירים ותחושת סיפוק אדירה.

wooden-planks-background

אז מה היה לנו?

  1. קרייסס: בזמן הכי לא מתאים
  2. איפוק: בקלות אפשר היה להתחרפן עליהם ו"לפתור את הבעיה" אבל איך כולנו היינו מרגישים עם זה? רע וטעונים כמו קפיץ
  3. שחרור: במקום להיות לחוצים על לצאת. עצרנו. הקשבנו. יש פה אתגר. בוא נצלח אותו ביחד.
  4. גישור: בקורס גישור, תרגלתי מצבים "נייטרלים". פה מדובר בילדים שלי. מודה שעצמתי עיניים ותרגלתי נשימות. מאתגר להיות כאן אובייקטיבי.
  5. למידה: למדנו שניתן לפתור סכסוך ע"י שיח. למדנו עוד משהו על הילדים שלנו

ובנימה אישית
אני יודע שזה לא היה קל. אלוהים יודע כמה היה לי קשה לאסוף את עצמי ולנהל את הסיטואציה. אבל הסיפוק מהשיח (לא דווקא מההצלחה) הייתה שווה את הכל. הרי איזה כלי נתתי לילדים שלי? את חשיבות השיח בזמן סכסוך. את החשיבות ההקשבה ולנסות להבין איך הצד השני מרגיש. זו דרך מצוינת קצת לראות איך אני נראה מהעיניים של הצד השני.
עודדו את הילדים שלכם לדבר, לשתף, להוציא את הקושי מבפנים, לדבר עליו, להתמודד איתו. עודדו אותם לשוחח ביניהם ולהציע הצעות מקדמות לפתרון.

אז את הנהר השוצף, אפשר לעבור בשחייה, להירטב, להתלכלך וגם חלילה יותר מזה. הרבה יותר נעים לבנות ביחד גשר ולעבור לגדה השנייה ביחד, יד ביד (או שלא) אבל לפסוע ולצלוח את המסע תוך דיאלוג (כואב כמה שיהיה).

לבסוף, תגיעו לצד השני.

old-bridge

3 מחשבות על “מעל כל נהר שוצף ניתן לבנות גשר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s