הורות כמעשה ניסים – ביקורת ספר

אתם רבים ומתווכחים עם הילדים 200 פעמים ביום ולמחרת שוב זה קורה? מרימים את העיניים לשמיים ומתפללים לנס? כנראה שמשהו פה לא עובד. היו אתם הנס.

ילדים זה שמחה ובעיקר מאתגר. מצבי הקושי שאיתם אני (ואפרת) מתמודדים מצמיחים לנו קרניים. אנחנו הורים בוגרים, אנחנו קוראים המון כתבות וספרים בנושא, מנסים כל פעם גישה אחרת. בפועל, פה ושם זה משתפר, אבל המקרים חוזרים על עצמם. משהו כאן לא מסתדר. משהו בסיסי ועמוק אומר לנו שזו לא הדרך אבל אנחנו לא מצליחים לזהות את שורש המאבק. אני מניח שגם לכם זה קרה יותר מפעם אחת. אם הדבר חוזר על עצמו כל יום, כנראה שמשהו לא עובד. צריך לשנות גישה ב-180 מעלות.

לאחרונה נחשפתי לספר מרתק ובעיקר מאתגר, על הורות. מרתק כי הספר שונה מכל הספרים הרבים שקראתי בנושא הורות. לספר קוראים "הורות במעשה ניסים/ שי אור". סקירה מרתקת על הספר (בו חלקים ממנו מובאים כאן כי הם פשוט טובים), תוכלו למצוא כאן. מאתגר, כי הפוקוס בכלל לא על הילד ו"איך 'נכון' לתפעל אותו" אלא הפוקוס הוא על ההורה. ולמה הוא כ"כ מיוחד? פשוט כי הוא לא מתיימר להיות ספר הורות או ספר הדרכה.

הקושי/הקרייסס הוא שפה

"קושי לא נועד שיפתרו אותו אלא כדי שיקשיבו לו" (עמוד 75). קושי – התנהגות לא רצויה לנו מצד הילד – הוא לא פינוק ולא ביטוי של "ילד מעצבן"/נודניק. קושי מבקש שיכילו אותו ויקשיבו לו. כל איתות וקושי שהילד מייצר הנו איתות להורה, על אי מילוי אחת מ-7 בקשות העומק של הילדים שלנו, שחתמנו עליהם בחוזה הבלתי כתוב כשהפכנו להיות הורים. יכול להיות שהבקשה לא נענית ברובד הגלוי – באופן שבו אנו מתנהלים עם ילדינו, או ברובד הסמוי – באופן שבו אנחנו מתייחסים לעצמנו בהתאם לאמונות הסמויות שלנו המגבילות אותנו.

שבע בקשות העומק של ילדינו

  1. הבקשה לביטחון – להרגיש בבית, תחושה של בית בעולם. להרגיש שמכילים אותי כמו שאני ללא תנאי
  2. הבקשה לחופש ההנאה – החופש לחוות משחק, שמחת חיים, תשוקה
  3. הבקשה לייחודיות – להרגיש את הייחודיות שבי, שאני נפלא/ה בדיוק כמו שאני
  4. הבקשה לקירבה – לחוש קרבה, אינטימיות , פתיחות ופגיעות
  5. הבקשה לחופש הביטוי – שיקבלו אותי בדיוק כפי שאני עם כל מה שיוצא ממני החוצה אל העולם
  6. הבקשה לחופש המחשבה – הזכות לעוף על כנפי הדמיון, להמציא, לחלום
  7. הבקשה לחופש ההוויה – להרגיש אלוהים. להרגיש הכרת תודה על עצם קיומנו, את הקדושה שבי ובכל מה שסביבי.

הילד מנדנד? זה טוב!

נזכרתי בציטוט הזה כשקראתי על 3 השלבים בהם הילדים שלנו מבקשים את מילוי הצורך:

  1. שלב הבקשה – הילד שלנו מצפה שנענה לבקשה שלו, ורק מזכיר לנו בעדינות ש"נחזור למסלול". זה יכול להתבטא במחלה קלה, קשיי הירדמות או קושי קל אחר. לרוב זהו שלב שאנחנו לא שמים לב לבקשה ולכן לא נענים אליה.
  2. שלב הדרישה – כאשר באופן עקבי איננו נענים לבקשת העומק הילד עובר לשלב הדרישה ע"י התנהגות שמשבשת את מסלול חיינו הרגיל ולא מאפשרת לנו להמשיך ללא התייחסות לבעיה. זה יכול להתבטא באלימות, תוקפנות כלפי אח או אחות, חוסר השתלבות בגן/בית ספר, מחלה כרונית ועוד. כאן מגיע שלב ההתבוננות: מה הילד בעצם מבקש ממני? איזו בקשת עומק לא נענית כרגע?
    ילד שמחולל קושי הוא סיבה לגאווה (95) זה אומר שהוא בשלב הדרישה  ולפני שלב הוויתור. הם עדיין מאמינים באהבה שלנו ולכן "מציקים". כאן נכנס הציטוט לפעולה. צריך להודות על הסיטואציה. כן אני בטוח שזה לא קל אבל שווה להכניס את האמרה הזו לראש. 
  3. שלב הוויתור – אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יגיעו לשלב הזה. זהו שלב בו הם מוותרים על אותה בקשת עומק ו"יפסיקו לנדנד לנו" לגביה. הם יסחבו את אי מילויה לכל חייהם. פה איבדנו אותם.

לא רק שיש 7 בקשות עומק אלא שהקשיים הם גם איתות שלהם אלינו ההורים על כך שאחת משבע הבקשות לא נענו עם….הורינו! כלומר הספר הזה גורם לך לחריש פנימי עמוק: בקשר ובהתנהגות שלך כלפי ילדיך וגם בקשר שלך עם הוריך. הספר מזמין אותנו להתבונן באמונות ובדפוסים הנסתרים שלנו שגורמים לנו לתסכול ולקושי. הכותב מזמין אותנו לעצור ולהקשיב באמת – להקשיב לילדינו ולעצמנו.

 

דוגמא להמחשה מהספר (עמוד 141-145):
מקרה של ילדה בת שמונה שכל בגד מציק לה ולוקח לה שעות להתלבש כל בוקר. אמא שלה הסכימה לעצור ולהקשיב – מה הילדה שלי באמת מבקשת כשהיא עושה את סצנות הבוקר האלה? יחד עם שי, היא הגיעה למסקנה שמדובר בבקשה השנייה – הבקשה להנאה, חושניות, משחקיות. היא גילתה שהיא עצמה מסתובבת בעולם כמו "פקידה אפרורית", מסתירה את יופייה ואת נשיותה, נרתעת ממגע. היא זיהתה את המקום בילדותה שבו נחרטה בתוכה האמונה ש"כשאני חשופה, קרובה ומושכת – אני נפגעת". ברגע שהיא זיהתה את הבקשה ואת האמונות המפעילות אותה, התחיל תהליך הריפוי – הן ברובד הגלוי, ביחס שלה לילדתה ובהתפעלות שלה ממנה – והן ברובד הסמוי, ביחס שלה לעצמה ובשינויים שחלו בהרגלי הלבוש שלה ובאהבתה לגופה ולנשיותה. כתוצאה מהתהליך הזה, סצנות הבוקר נפסקו לחלוטין ושינויים חיוביים נוספים הופיעו בחיי הילדה ואמה.

הילד ממשיך לנדנד? 4 צעדים לטיפול בקושי שחוזר על עצמו

  1. הכלה – עוצרים הכל. ללא שפיטה וללא הדחף להבין או לשנות.
  2. התבוננות– לראות את בקשת העומק.
  3. הסכמה להיענות – בעיקר מבפנים אצלנו ונותנים לילד לבטא את האמת והקושי כאן ועכשיו
  4. הרחבה – מחוללים שינוי ביחס שלנו לילד (ערוץ העשייה) ועם עצמנו פנימה (ערוץ ההוויה)

 

זהו בגדול. זה מורכב, זה 411 עמודים. זה בעיקר עמוק. תוכלו לקנות אותו, כאן.
זהו ספר חובה לכל הורה. באמת. הוא שונה מכל מה שקראתם עד היום ולו מהעובדה שהוא גורם לך לעבוד על עצמך, על התגובות שלך. הוא מבקש ממך לעצור ולהקשיב. כן, זה קשה ונראה בלתי אפשרי לפעמים אבל זה נחוץ. אתמול היו לי שני מקרה קושי ביום אחד (!) והצלחתי לעצור ולהקשיב לילד שלי (אבל זה בפוסט הבא)

הקושי נפרם מעצמו….

3 מחשבות על “הורות כמעשה ניסים – ביקורת ספר

  1. פינגבק: איתי בן 5 | תחתית החבית

  2. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “במדבר” – *על הצורך בייחודיות ושייכות* | תחתית החבית

  3. פינגבק: “דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם” / פרשת “במדבר” – *על הצורך בייחודיות ושייכות* | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s