סמכות הורית ברשתות החברתיות – איך עושים את זה נכון

העולם בחוץ יכול להיות מסוכן ואכזר. העולם הוירטואלי – עוד יותר. הילדים שלנו חשופים להצקות, השפלות וחרמות. מה עושים? תופסים פיקוד על הרשת ומנהלים אותה. רשמים, שאלות ודגשים חשובים מהרצאה בנושא. 

לא מזמן התקיימה הרצאה בבית הספר של נועם "סמכות הורית ברשת" (בדגש על רשתות חברתיות). המנחה: רות גנאל. תודה לאל שטרם נתקלנו במקרים כאלה אצל נועם לכן טוב לשמוע ולתפוס את זה בזמן.

ההרצאה החלה בהדגמה "חווייתית" של הסכנות הטמונות לילדים שלנו ברשתות החברתיות: הקלטה של ילדה שהלכה עם משפחתה למסעדה לכבוד יום הולדתה. היא העלתה המון תמונות לפייסבוק: מתנות, חיוכים וחיבוקים. היא ציפתה למזל טוב ולייקים. בפועל נאמר לה כי "את עפה על עצמך". משם זה התדרדר לאיומים. חרמות.

מפחיד. אתה שומע אותה והגוף שלך מתכווץ מכאב. היא הרגישה בודדה, לבד בעולם הזה, אף אחד לא אוהב אותי ואני רק מדמיין את הילד שלי אומר מילים מן הסוג הזה ועובר לי רעד וצמרמורת בגב.

הצורך בשייכות ולחץ חברתי
מה ניסתה הילדה להשיג באמצעות הפוסט הזה? מה אנחנו מחפשים ומנסים להרגיש כשאנחנו מעלים פוסטים של המסעדה בה אכלנו או הטיול אליו יצאנו? שייכות. זהו רגש וצורך מאוד בסיסי אצל כולנו. שייכות מניעה ילדים וגם אותנו. פעם קיבלנו את זה בקשרים החברתיים שלנו. היום הפלאפון מספק להם את הצורך הזה. עצוב. זהו כרטיס צהוב, לנו ההורים.
ולמה כיום יש לילדים פלאפון בגיל כ"כ מוקדם? כי לאחרים יש. לחץ חברתי. אין לנו ברירה אלא לעשות פשרה בין הערכים לבין המחיר החברתי. מתן פלאפון לילדים בגיל הזה משול שהילדה שלכם תיקח את נעלי העקב (5 ס"מ. דק ואדום) ותצא להליכה איתה. במוקדם או במאוחר היא תמעד. לא משנה כמה אזהרות, אין להם את הבגרות להשתמש במוצר הזה בצורה נבונה.
פתרון אפשרי: "מדד 75% " – אם רוב הכיתה קנתה אז תקנו גם. כן, לא נעים להגיד את זמן אבל קניתם זמן. קניתם? תערכו חוזה.

 השפעת הרשתות החברתיות על הילדים

מתפוררת המיומנות של קריאת תווי פנים וניואנסים לטונציית הדיבור – דור המסכים. "בא לך ללכת לסרט?"  – "כן, סבבה" (נסו עכשיו להגיד את זה הכי עייף ומותש שאתם יכולים). לו היו שואלים אתכם את השאלה פנים אל פנים או בטלפון הייתם מרגישים שהאדם מולכם לא רוצה ללכת היום לסרט. הייתם מבינים את הרמז ולא מבקשים שוב. שלא לדבר על זה שהראש בכלל לא מורם אלא רק למטה. אנחנו כבר לא יודעים לזהות הבעות פנים.
בנוסף, הפגיעות היום חזקה יותר. פעם, אם הציקו לילד, ההצקות היו בשעות בית הספר. ב-13:00 זה היה נגמר. היום זה מלווה את הילד עד הלילה. אפשר להוסיף לזה גם את כמות הילדים המציקים. היא גדולה היום עשרות מונים ממה שהיה פעם. זה לא רק 5 הבריונים של השכבה אלא עשרות, אפילו מאות ילדים.
מה גם שהיום ניתן לעלוב ולהשפיל מישהו בעילום שם. אפליקציות למיניהן: סיקרט (המטרה המקורית שלה הייתה לקבל עצה, לחשוף בלי להיחשף. תכלס הילדים השתמשו ולא מבוגרים). בליינד ספוט: מסרים בעילום שם הנעלמים תוך 10 שניות. כולל תמונות.
הכי עצוב, הוא שהילדים לא יודעים להביע ולבטא רגשות (ע"ע אימוג'י).

תכלס, אם נודה בזה, זה משפיע עלינו המבוגרים באותה מידה.

שיימינג
ביוש בהגדרה זה טוב. הביוש מתחם לנו את השיפוט המוסרי של החברה. בפועל זה יוצא מכוער. הנה מה שכתבתי בעבר על הנושא. השיימינג כיום, כאמור יכול להימשך כל היום וע"י מאות אנשים בו זמנית. הביוש יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות השמצה: העלאת תמונה מבוימת בפוטושופ של הילד, שמועה לא נכונה על הילד. זה מספיק. לא משנה בכלל אם זה אמת או לא. עלבונות, חשיפת סוד (ההורים שלך מתגרשים ואתה שומע את זה מהילד בכיתה ששמע את זה מההורים שלו) איומים (בנקודה הזו, חשוב לשים לב למונחים הקיצוניים שהילדים משתמשים: "אני יקרע אותך" או חלילה "אני יהרוג אותך" (טעות במקור). יש לזה השלכות. זה כתוב. אפשר להתלונן במשטרה על רצח. גם אם נאמר "בצחוק". זה לא מצחיק).

כן, ילדים יכולים להיות קקות…

חוקרי התופעה מבחינים במספר דפוסי פעולה של הילדים בזמן חשיפה להשפלה ברשת. חלק מהילדים מתאדים, דגים שותקים. הם לא באים לעזרת הילד ("מה אני צריך שיתהפכו עליי?!"). אחרים משתלהבים (עליהום/תופעת העדר). יש מי שמגיבים או לא מתייחסים בגלל קושי באבחנה ( בטח היא צוחקת ורוצה צומי -ע"ע הילדה מכפר סבא שהתאבדה לפני הטיול השנתי). חשוב שאנחנו, ההורים, נבהיר לילדים שלנו ש"כשיש ספק אין ספק". לדווח למבוגר מיד.

 

מיומנויות להתמודדות עם הצקות :

אם חלילה זה קרה והילד חווה הצקות מצד ילדי הכיתה. צריך לדבר על זה. יש ילדים שיודעים לשחק את המשחק החברתי ויש כאלה שלא. הפתרון הוא אימון חברתי. הנה מספר תרגולים אפשריים:

1.לתרגל בחירת מילים: מילים מדויקות לתחושות שלהם ולא מילים קיצוניות. כיום, הילדים משתמשים במילים מאוד קיצוניות על מנת לתאר מצבים פשוטים ובנליים. פעם השתמשנו ב"סוף הדרך". היום זה "מתה"/ "מצחיק למות"/ "אני מתה..חחח…פיפיייי" ועוד.
2. אימפרוביזציה: תרגול ממשי של מצבים אפשריים ולבחון איך הילד מגיב.
3. לבנות לילד ארגז כלים – כשהילד חווה קושי העצה שההורה נותן, מתאימה בד"כ רק להורה ולא לילד. יש לתת לו יותר מתגובה אחת. אח מציק לאחותו ורומז/ אומר לה שהיא שמנה. לא להתערב! כדאי לתת לדברים לקרות כדי לראות מה התגובה שלה לסיטואציה כי בטוח אחרים אמרו לה את זה כבר. אחרי זה לדבר איתה.

קבלו את הדוגמה של האח המציק לאחותו: האח עובר ליד אחותו ואומר "ממוווו"מה לענות לו?

  • להחזיר לו ב: איה! איה! (אתה חמור) 
  • להתעלם – לתרגל עם הילדה. נשמע קשה וטראומטי אבל להגיד ילדה בלי סוף "את שמנה!!!" "את דבה!!" בכל מיני טונציות את שהאוזן שלה לא תתרגש מזה. 
  • יכולת סחיטה – אם לא תשתוק אספר לאמא ששברת את המשחק….
  • סתום! – טון חזק ובטוח

מסקנות

  1. אין תחליף לפיקוח הורי ברשת! הילד ימעד ויטעה. לא להחרים את הפלאפון ולא לתת עונשים, זה לא מביא לתוצאה אלא פשוט להוות דוגמה אישית. גם לנו כדאי להוריד הילוך עם הפלאפון. 
  2. אפשר להשתמש ברשת גם לדברים טובים – מעשים טובים, התנדבות, פרויקט בר מצווה, איסוף תרומות לנזקקים. 
  3. לשאול מה קורה. לדובב – באמת להתכוון לשאלה ולא רק לסמן וי. רישיון חפירה! זה הדרך שלנו להראות את האהבה שלנו. גאוני. בפעם הבאה שאומרים לכם שאתם חופרים תשלפו את הרישיון! 
  4. להיות חברים בקבוצת הוואטסאפ שלהם: לפחות ביסודי. בגילאים יותר גדולים לרגל. כן זה נשמע נורא אבל הזכות לפרטיות פחות חשובה מההשלכות והסכנות של התופעה. לא פעם מדובר בפיקוח נפש. אני מנהל וחבר בקבוצה של הכית  של נועם. מדהים כמה חופרים שם ולא נותר לי אלא לעקוב. סיוט, אבל שווה את זה.

20160303_144005

הגברת התקשורת, משפחתית ואישית

על מנת להגביר את התקשורת המשפחתית ובכך לעודד שיח מכיל ומשתף – דבר אשר יעזור לחשוף התעללות (בכללי בכיתה או חלילה בילד שלנו) – המנחה המציאה שני משחקי חברה:

"התחברות 54" – שאלות שפותחות שיחה ודיון. (אני אוהב ש…אם היית חיה, איזו חי  היית בוחר ומדוע? איך יקראו לספר האוטוביוגרפי שלך?…).

המשחק השני הוא משחק מודעות עצמית, המורכב מ- 4 סוגי קלפים לפי צבעים: הלוואי שהייתי…; דברים שאני אוהב/ לא אוהב בך (ביקורת ושיקוף); פרקליט שטן: משחק תפקידים בסמכות הורית: הקלפים מדמים סיטואציות אבל בעלי התפקידים מתחלפים (ההורה הופך לילד – הילד להורה); 21 שאלות ועובדות על סמים ואלכוהול.

קנינו. אני מאמין שזה יפתח את השיח המשפחתי שלנו עוד יותר. קצת דינמיקה משפחתית לא הזיקה לאף אחד.

לסיכום, זו הייתה הרצאה מרתקת, גם אם לא חידשה לנו היא הציבה בפנינו מראה. המנחה הייתה דינאמית, מצחיקה, קלילה, רהוטה ומדויקת. ממליץ בחום.


הזמנה לפתח דיון
אז…נתקלתם חלילה בהצקות והשפלות ברשתות החברתיות של הילדים שלכם? הם היו הצד הפוגע? הנפגע? עדים? איך הם הגיבו? איך אתם הגבתם? איך אתם מפקחים על ומנהלים את התופעה? אשמח לשמונ מה אתם חושבים. 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “סמכות הורית ברשתות החברתיות – איך עושים את זה נכון

  1. הי יואב, תודה ששיתפת את המידע והרשמים, ותודה על הקישור לבלוג שלי. הורות בעידן הדיגיטל מציבה הרבה אתגרים, מודעות ושיחה על הנושא יכולות לעזור להרבה הורים אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s