הפיוז קפץ? 8 כללי ברזל להתמודדות עם טנטרום

בשבוע אחד הצטברו 3 תקריות של טנטרום אצל איתי. במוצ"ש הפיוז שלי קפץ. מי שמכיר אותי יודע שאני אדם רגוע מאוד. עד ש…

אני יודע, יש לזה שלל שמות: "גיל שנתיים הנורא", אחריו יגיע "גיל שלוש המעצבן", מיד אחריו "גיל שלוש וחצי המעצבן וחצי", "גיל ארבע הזוועתי", "גיל חמש המחריד" וזה בעצם לא נגמר לעולם. הם תמיד ירצו משהו ואם תספקו אותו, הם ימצאו משהו אחר שאותו לא תוכלו לספק ואז הם יוכלו להתלונן על כך. (קרדיט: לא יכולתי לתאר את זה כל כך מדויק ומצחיק כמוהו, האחד והיחיד, אור לבו – ניילון נצמד).

"גיל חמש המחריד"
תוסיפו לזה קורטוב של מזל שור – וקיבלתם טנטרום מהסרטים. כזה שזועף, שוצף וקוצף, רווי צעקות, אנחות, וזריקת חפצים על הרצפה/קיר/שולחן. מילא בצורה הזו הוא היה מוציא את העצבים ונרגע – אז זהו שלא. להפך. שלושת המקרים האחרונים קרו במהלך הסופ"ש. בדיעבד, כשאני חושב על זה, בשניהם איתי היה אובר עייף. זה עוד יותר  אוכל אותי מבפנים, על איך שהגבתי. הייתי צריך לצפות את זה.

כלל 1 – אל תגיעו עם הילדים לאובר עייפות. הם לא רציונליים בשלב הזה. 

שנ"צ
בורכנו בילדים שישנים – אם זה בלילות או שנ"צים. זו לא הבעיה. כבר כמעט שנה שאיתי לא ישן צהריים בשנ"צ המקודש של יום שישי. נועם כבר כמה שנים לא. אז הם משחקים או רואים סרט. מפרגנים (אנחנו כן?). אז ביום שישי, הם ישבו לראות סרט. 2 דקות לפני שהשעון מעורר מצלצל (יש בית כנסת וארוחת ערב אצל סבא וסבתא) איתי מגיע אלינו למיטה ורוצה לישון.
אני: "מה לישון עכשיו?! צריך לקום ולהתארגן".
איתי: "לא!!! לא מתלבש. אני הולך לישון!".
אני: "איתי הייתה לך אפשרות לנוח ובחרת לראות סרט במקום. עכשיו אנחנו מתארגנים והולכים לסבא וסבתא".

לא עזר. אני מנסה להפשיט אותו. מפה לשם בעיטות וצרחות.
אין דבר השנוא עליי מאשר להגיע לבית כנסת – עצבני. זה סותר את כל היופי של שבת ותפילה.

כלל 2: אני יודע שזה לא עובד בהרבה משפחות אבל אין כמו שנ"צ, לנו ולכם, כדי להישאר שפויים לאורך היום. לפחות בשישי.

עץ גבוה
הייתי בבית כנסת. אכלנו ושבענו. באים ללכת, איתי לקח מפתח מהבית של סבא וסבתא ושם בכיס. לא מוכן לתת אותו. אחרי כמה דקות של דיבורים וניסיונות שכנוע, של מספר אנשים שהתווספו לקודם (מה שגרם לאיתי לעלות על עוד ועוד על הענפים בעץ הדמיוני) לא הייתה ברירה אלא לקחת לו את זה בכוח. בכה, צעק. לא נעים.

כלל 3: לא לעוט על הילד המעוצבן כמה אנשים ביחד. זה גורם לו לטפס גבוה יותר על העץ.

כלל 4: לבודד את הילד מהסיטואציה. זה יעזור גם לכם להירגע. בדוק.

לעשות דווקא לאח שלי

המקרה השלישי היה במוצ"ש, אחרי יום מקסים בו טיילנו והכל עבר בשלום (שכלל שינה גם באוטו). לקראת סידור הבית בערב (כל ערב) ביקשתי שיחזירו את האופניים לחדר. איתי החזיר זוג אחד. נועם ישב על השני ובא להחזיר אותו לחדר. איתי לא הסכים לזה והוא רצה להחזיר גם את השני. אז הוא הרביץ לנועם. וחסם אותו על הדרך. שוב חפצים עפו, צעקות, עצבים. ואז התפוצצתי….

כלל 5: מדי פעם כדאי גם לא להתערב במריבה בין האחים. שיסתדרו, יריבו ואף ירביצו אחד לשני. זה הסיפור שלהם. ייתכן וזה היה נגמר באיזו הערה אחד לשני ואולי במכות אבל בתכלס זה אישיו שלהם.

IMG_0721

הפיוז קפץ לי 

עשיתי מעשה שלא יעשה, שעוד נסלח עכשיו, אבל יכול להיות בעל השלכות בעתיד: פשוט פתחתי את הדלת ואמרתי שמי שלא מתנהג יפה ולא יתנהג כמו שצריך בבית שלנו שפשוט ייצא החוצה (בקטע יותר רע וגס) סוג של "לך לחדר ותרגע". הוא לא יצא. הוא נרתע. זה די עבד. במשך רבע שעה הבית היה מלא צעקות ועצבים. משהו לא נעים. כזה שבטח שומעים בכל הבניין (לא מפריע לי). זה היה קצר אבל סוער. זה ריסק אותי למחרת.

כלל 6: העבירו את המושכות לבן/בת הזוג כשהעניינים יוצאים מכלל שליטה. במקרה שלנו, אפרת התעצבנה עלי ובצדק על התגובה שלי. בוא נגיד שזה לא תרם לי להירגע…

לאחר כחצי שעה הרוחות נרגעו. הלכנו לישון עם לילה טוב ונשיקה כרגיל. ועדיין, למחרת הרגשתי רע עם עצמי. לא היית מאופס בעבודה. זה העיק עליי. הרגשתי רע ואשמה. החלטתי שזה אירוע חד פעמי שלא יקרה שוב. דברים חייבים להשתנות.

כלל 7: להחליט לשנות התנהגות אחת, כלל אחד – שינוי אחד המציין שלא הכל כתמול שלשום. עברנו שלב. השינוי צריך להיות אצלך ואצל הילד. החלטתי כמובן לזכור את המקרה הזה כשאגיע לקצה (לנשום, לספור עד 10…). לגבי איתי – החלטתי שגם אם הדבר כרוך באיחור בבוקר לגן/עבודה – עליו להתלבש לבד. הוא גדול, אוטוטו גיל 5 (בחודשיים האחרונים אני מוצא את עצמי מלביש אותו כי הוא עוד רדום בבוקר).

כלל 8: לדבר על זה למחרת. עם הילד וגם עם בת/בן הזוג. לא לטאטא את זה מתחת לשטיח. טוב אצלי זה קל. אין לנו שטיח בבית….


אפשר לקרוא על התמודדות עם טנטרום, כאן

4 מחשבות על “הפיוז קפץ? 8 כללי ברזל להתמודדות עם טנטרום

  1. תחושת האשמה היא נוראית. אבל העצה היא טובה שאני לוקחת מהטקסט הזה היא לקחת צעד אחורה כשאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s