על קצת קור, הרבה חום ותה צ'אי

כשהילד שלך חולה, גם אתה חולה. כשכואב לו, גם לך כואב. זו תמצית ההורות.

איתי חולה כבר כמה ימים. "ויראלי" קוראים לזה. "טריויאלי ואלמנטארי", תאמרו – הכל נכון.
תגידו גם שהוא כבר גדול ומה יש לעשות מזה עניין. נכון אבל דווקא בגלל  שבגילאים כאלו זה קורה רק פעם בשנה ולא כל יומיים כמו כשהם היו תינוקות – זה מעצים אצלי את תחושת חוסר האונים והכאב שאני חווה כשהילדים חולים גם אם זו רק שפעת קטנה ומעצבנת

חום
אתה חם, רותח. אני מחבק אותך ואני נשרף. אתה הופך להיות אדום כמו עגבניית שרי, שאתה כל כך אוהב.
והחיוניות שלך מתאדה, ככל שהמעלות עולות. השובבות שלך, המזג הייחודי והאנרגיות דועכים. לעומת זאת , אתה הופך להיות סמרטוט, סחוט (אבל יבש!) ללא כוחות.
אני מחזיק אותך בידיים ואתה שבר כלי, מעולף, רועד. אני מחבק אותך, שלא יהיה לך קר. מקווה שזה עוזר לך, פרח שלי.

נקודת האור בקשר לחום הוא שנועם ואיתי מאוד מצחיקים כשעולה להם החום. מפטפטים ללא הרף, ההומור שלהם פורץ החוצה (דווקא רעיון טוב בשבילי). אם זה היה אתי, הייתי מסריט את הרגעים האלה.

שיעול
כל שיעול שלך מקפיץ את הגוף הקטן שלך, מרעיד את כל המיטה. ואמא ואני שומעים את זה מהחדר הסמוך ומתפתלים. מתפתלים כמו בהישמע ברק ורעם ממש כמו שהיינו קטנים. לך תחזור לישון אחרי זה…
המצפון לא נותן לך מנוח, בוא לישון איתנו.. שנהיה קרובים אליך, שנרגיש אותך. אבאמא כאן גור קטן/גדול. אני רוצה לבלוע כל שיעול שלך, לאכול ולבלוע את כל החיידקים שלך. תעביר אלי את הכל. בשביל זה אני פה (טוב, מה? רק לאמא לא נשאר?!).

תרופות
לא משנה אם מדובר בתרופות טבעיות או כימיקליות – הילד לא ישתף פעולה. נקודה. מצד שני, אתה יודע שהוא חייב לקחת אותם. אתה מנסה בטוב ולא הולך. מנסה ברע – גם לא.
ואז אתה נרגע ומנסה להרגיע אותו. מושיב אותו על הברכיים שלך, מחבק אותו. מנסה להסביר לו כמה זה חשוב וזה לטובתו. כשהוא משתכנע זה נפלא,  אתה גאה בעצמך. כשלא, אז…לא.
יאללה, עוד אדוויל, עוד סירופ, עוד משחה לאף, שפריץ של מלח לאף, טיפות אוזניים, טיפות עיניים….אין לזה סוף. כשהילד שלך חולה, את מכין לו גם הרבה תמציות תה מגניבות ושותה לו איזה חצי (מה?! לא?!). תיכף אתן מתכון לתרופת פלא (עלאק).

אבא תרים אותי
וכן, צריך ללכת לרופא, בעיקר בשביל לקבל אישור מחלה כי אתה יודע שזה יהיה "ויראלי" בסוף. הוא בקושי יכול ללכת. "אבא תרים אותי" כשיורדים מהבניין. "אבא תרים אותי" לאוטו. "אבא תקשור אותי", "אבא תרים אותי" (שוב) כשיוצאים מהאוטו. ובהמתנה לרופא (האמת זה כיף) ושוב ושוב.
והוא כבר לא קטן ולא כל כך קל. לפני חודש זה קרה עם נועם, הייתה לו דלקת אוזניים. הילד היה כל כך זרוק שלא יכל ללכת. לך תרים ילד בן 10… באהבה.

חום ינו'-פ(י)בר'
אז מה אגיד לכם, כן זו עונת החורף. מדהים כמה קר בחוץ ולאנשים יש חום. לא מבין.
עם או בלי קשר, בדרך לרופא דיברנו על חום וקור בטבע. לחצנו על המעלית (2-). מפה לשם, הסברתי לו על חום וקור/ מצבי צבירה (נוזל, קרח וגז).
היומיים/שלושה/שבוע האלה שאתה בבית ומסתובב סביבם ורק דואג להם – מכאיבים לך בבטן, בנשמה. אני לא מפסיק ללטף להם את הפנים, את השיער; לחייך אליהם, לעוות את הפרצוף מכאב, מדאגה, לחבק אותם אבל הכי כיף זה לישון איתם!

טוב יאללה נסחפתי, כולה שפעת אבל הכל אמת לאמיתה. שנהיה רק בריאים!!

kids_sick_01

התמונה המקסימה הזו, נלקחה ממאמר חשוב על מחלות חורף בקרב ילדים.

תרופת הפלא: צ'אי המסורתי

לוקחים סיר (כדי שיהיה לכולם) וממלאים אותו במים.שמים בו:
גרגירי הל (3);
ציפורן (4, נו מהר! אפרת לא רואה שימו עוד 2);
קינמון (אבקה או מקל) והכי טעים-
3 פרוסות ג'ינג'ר (כנ"ל: מהר!)

אפשר להוסיף חלב למי שאוהב. אני יכול לשתות איזה 6 כוסות ביום בשקט.

 

20004786_d1-e1373129406811

התמונה המהממת מהאתר, הבא.

*הפוסט הזה נכתב ביד אחת באפליקציה בפלאפון. ביד השנייה איתי אצלי בידיים*.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s