לדפוק את הראש בקיר

צוות הגן התעלל בילדים. הכל מצולם ומתועד: משיכת שיער, הטחת ראש בקיר וברצפה ועוד. ענישה? אין. סחבת? חוגגת. 

 

כל זה אינו חלום בלהות אלא מציאות. צוות בגן ילדים בחולון התעלל בילדי הגן. הכל מתועד אבל דבר לא קורה. סחבת, דחיית דיונים, מואשמות "חולות" פתאום, סנגורים עושים צחוק מהצדק. שנה וחצי של דיונים – והאופק מתרחק.
על מנת לכתוב את הפסקאות הבאות – הסתכלתי על הילדים שלי ישנים. עצמתי עיניים והתחברתי לפנימיות שלי, הכי עמוק שיכולתי. תוך כדי זה, חשבתי על הילדים של שני חברים שלי, שעברו התעללות בגן הילדים המדובר. מה שיצא לי זעזע אותי וטלטל אותי בטירוף.


הרביצו לילד שלי

אתה בטוח שאתה הורה טוב. אתה בודק את צוות הגן, את המבנה. הכל בסדר. אתה מקבל המלצות, בודק ברשת. תקין ומופתי. אתה שולח את הילד לגן ובטוח שאתה מפקיד את האוצר היקר ביותר שלך בידיי צוות אוהב ומעצים.

ואז זה מתחיל – הילד מראה סימנים של מצוקה ואתה לא קולט. הוא חוזר להרטיב ואתה לא מקשר. הוא מתחיל להיות אלים ואתה כועס עליו. הוא בוכה בבוקר שלא תלך לעבודה – ואתה לא יודע מכלום אתה אומר לו "יהיה בסדר. גם אבא בכה כשהיה קטן. והוא לא עוזב לך את היד ואתה כבר מתחיל לכעוס עליו שאתה מאחר לעבודה. "מתי כבר הוא יגדל לעזאזל?!", אתה מסנן עם איזו קללה עסיסית.

ואז אתה משחק איתו בבית והוא פתאום משום מקום מכאיב לך. מאיפה זה הגיע? "כמו הגננת" הוא אומר. אתה עדיין לא קולט. אתה מבקש שידגים עליך. הוא מדגים ואתה בשוק. זה כואב!! מאיפה הרוע הזה בא?! ואז אתה מתחיל לעכל: מתעללים בילד שלך ולא שמת לב בכלל!

אתה רוצה לקבור את עצמך. אתה רוצה להרוג אותה. מי העז לפגוע בילד שלי?! הזעם עולה לך בגוף. אתה עוד שנייה מתפוצץ. אבל הילד מולך בהלם. הוא מפחד מאיך שאתה נראה באותה שנייה. אתה נושם. אתה מחבק אותו. אתה בוכה יחד אתו. אתה מלטף אותו ואומר לו שאתה כאן ושומר עליו למרות שאתה מרגיש אבא חרא שלא עמד בהבטחתו לשמור מכל משמר על הגוזל שלו. "אין דבר נתלונן במשטרה, יעצרו אותה, יהיה משפט והיא תירקב בכלא", אתה אומר לעצמך אבל בעוד שנתיים היא עדיין תעבוד בחנות בגדים בקניון הקרוב למקום מגוריך.

דרושה ענישה אפקטיבית

אין ענישה מספקת ומהירה מספיק, בבתי המשפט. סחבת על סחבת ואתה לא מאמין שזה ייתכן. הרי הכל מצולם! אין מעצר עד תום ההליכים ומתבשלת עסקת טיעון. ואתה לא מאמין. אתה מתפוצץ מבפנים אבל נזכר שאתה אדם שומר חוק ונאור ולא לוקח את החוק לידיים. ובינתיים, אתה מקווה שהילד שלך עדיין רואה אותך כגיבור על, עם סולם מגיע כמעט עד שמיים. ככה לפחות תרגיש טוב בעיני עצמך כי אתה לא תופס עצמך כגיבור, אלא כהורה חרא. אתה חשבת שעשית סקר שוק, שיש לך "אינטואיציה הורית". בולשיט! לא ראית את זה קורה וזה קורע לך את הלבלב.



למה לא הקשבתי לך ילד שלי? למה לא שמעתי את הזעקה שלך בזמן? למה לא שמתי לב לבכי שלך ומה הוא אומר? לו הייתי תופס את זה כמה ימים לפני כן? איך אוכל לתקן עכשיו את הנעשה? איך זה ישפיע לך על העתיד? עד נשמתי האחרונה אתקן את הטעות הזו.

זה לא קרה לבן שלי אבל כשהענישה מתעכבת במקרים שכבר קרו – מחר זה יכול לקרות גם לילדים שלי ושלכם. למען הגברת הענישה, חבריי ל"כוורת" ואני הכנו סרטון להעלאת המודעות להתעללות בילדים. הנה הוא לפניכם.

שתפו. בהמוניכם. למען הילדים שלנו. למען אהבתנו אליהם.

הצטרפו למאבק:

דף המאבק – צדק לילדים – החמרת הענישה למתעללים\ות בחסרי ישע: 

https://www.facebook.com/%D7%A6%D7%93%D7%A7-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%A1%D7%A8%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A2-881639255261745/timeline/?ref=bookmarks

חתמו על העצומה:

http://www.atzuma.co.il/pikuachganim

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s