הדרך הטובה ביותר להירגע מהסערה

ושוב זה קורה: "המצב הביטחוני". הטירוף של החודש האחרון מוציא אותי מדעתי. פיגועים, סכינים, הרג, דם ותוך דקות הכל עולה לרשתות החברתיות – די!!

רע לי בגוף. הראש כואב ומתפוצץ. החזה לוחץ, ממש עד כדי בחילות. רוב הפיגועים הם בירושלים ובצפון העיר, ליד מקום העבודה שלי מה שעוד יותר מוסיף ללחץ. סירנות, אמבולנסים. חרדות. ואני ידוע כבן אדם מאוד שלו ורגוע. מדי. ועדיין זה משפיע. דווקא העבודה הרבה שיש לי גורמת לי להתנתק אבל "זה" שם כל הזמן. טלפונים מודאגים מהאישה ומאמא שלי, וואטסאפ, פייסבוק.


דיי!! עצרו רגע!! אני רוצה לברוח, אבל אני לא מצליח! איך עושים את זה?!
 


תוסיפו לזה את החורף והסערה שהגיעו במלוא תפארתם, גורמים לנו להסתגר בבית ומעצימים את תחושת החרדה.
מי שמכיר אותי יודע שאני מכור לחדשות. כמה מכור? בואו נגיד שהצלצול שלי בפלאפון זו הנעימה של התוכנית המצוינת של קרן נויבך ברשת ב' " סדר יום". ורשת ב' כי כמובן התחנה היחידה שהרדיו באוטו מכיר. ובעבודה? גם רשת ב'.  עיתונים, אתרי חדשות, אפליקציות בפלאפון. מה לא? חדשות הערב בשמונה – שנים על גבי שנים לא פיספסתי, קודש הקודשים. אקטואליה, פרשנות ופוליטיקה זה בדם שלי וממלאים כמעט כל רגע פנוי.

אסקפיזם? בחיים לא!

ואז באו הילדים
אולי זה עניין של גיל. התבגרות. וואט אבר. לאט לאט זה מגיע גם אלי. כמו כל התמכרות – צריך להחליף אותה באחת אחרת. מרגע שנולדו הילדים, ההתעסקות היומיומית שלי היא סביבם. אני מפזר את הילדים כל בוקר ואוסף כל צהריים. הם חיי וזה עושה לי טוב.
הצורך העז להרגיש את החיים החליף את הדחף להיות מעודכן בטירוף שבחוץ. ולכן, אני מייצר הפרדה מוחלטת בין החוץ לפנים. בין הטירוף לשפיות. מהרגע שאני אוסף את הילדים, הרדיו באוטו כבוי. וגם בבית, אין חדשות. מה גם שהטלוויזיה יצאה מהבית לפני 5 שנים. בכלל   

אסקפיזם.

אקטואליה זה רע?
אז מה כן נשאר? העיתון. נועם, ילד גדול (9.5). בכל בוקר הוא פותח את הדלת ומרים את העיתון. נותן לי רבע שעה לקרוא ואז לוקח את העיתון לבית ספר. הוא בקיא בחדשות ובפרשנויות. באמת. אני לא יכול להסתיר את מה שקורה ממנו. אנחנו מדברים על זה. אני מנסה לתת לו פרספקטיבה, ראייה היסטורית – בקיצור סוף סוף יש לי למי לחפור!!!! אבל זה כואב ועצוב כל כך שזו המציאות אליה הוא גדל. איתי לעומת זאת צעיר מדי (4.5) אז אנחנו משתדלים שלא לחשוף אותו למה שקורה.
מה שכן, אני מוצא שאני לא יכול להתפלש בזה יותר מדי, איכשהו בכל יום בשבועיים האחרונים אחרי שאני עובר על העיתון או מתעדכן בנייד אחרי כמה דקות אני חייב לשלוף את הילדים מהמשחק/ספר ופשוט לחבק אותם. חזק, חזק.
אסקפיזם.


בשבוע שעבר יצאנו קצת מהבית לפרוק מתחים. אי אפשר להיות סגורים כל הזמן בבית, בעיקר כשעוד חם בחוץ. פגשנו חברים עם הילדים שלהם בג'ימבורי במשחקיית "פעלטון" בקניון איילון. בינתיים שהקטנים השתוללו וקפצו (האבות), הילדים עשו היכרות והטביעו אחד את השני בבריכת הכדורים, דרסו בעזרת האומגה, והעיפו בלונים לכל עבר. 3 קומות של כיף והנאה הייתה לנו.
והיי, בימים שאין חשמל כבר כמה ימים בלא מעט בתים, אפשר להטעין את הפלאפון בג'ימבורי!! הנה משהו קצת חיובי…

מצגת זאת דורשת JavaScript.

קטע ששמתי לב אליו הוא שליד כל מתקן יש שלט רשמי ומקצועי שמסביר איך להשתמש בו כדי לפתח את הילד. מצחיק ששנים אתה יכול לראות מתקן בצורה מסוימת (פשוט "מתחרע" עליו) עד ששמים לך שלט מול הפרצוף.

יצאנו מזיעים.
אסקפיזם (+זיעה).

הפתרון האולטימטיבי – ילדים והרבה!!!
מה עושים? ילדים ! לא מאמינים? שימו לב איך הלב שלכם נפתח לאט לאט והחיוך מתפשט לכם על הפנים:
מזמינים חבר הביתה, שניים אפילו. רעש, צחקוקים, כן, גם מריבות קצת, צעצועים, אוכל, שתייה, לכלוך (לא מאמין שרשמתי את זה אבל גם…), צלחת פירות, חטיף, אופניים, בימבה, משחקי קופסה, מכוניות, חיות, קלפים, לגו, ציורים, צבעים, מים שנשפכים, "אבא, תנקה לי", "אבא, אפשר פרי?", "אבא, אתה יכול לנגב לי?", "אבא, תראה איזה גול של מסי!!!, "אבא, תביא לנו מלמעלה את המשחק הזה. לא זה, זה! לא,לא – זה!", "אבא, הוא חטף לי! זה שלי!!", "אבא של איתי כהן-מלמד, יש לי פיפי/ קקי" , "אבא של איתי, אני רעב", "אבא של איתי, מתי אמא שלי באה לקחת אותי? " ועוד ועוד ועוד

אז הבנתם אותי כבר : 
תחוו, תהנו, תרגישו, תתעצבנו, תקללו (בלב), תצעקו (בשקט), תחבקו, תנקו, תסדרו, תנשקו, תנגבו, תרימו, תחטפו, תפילו, תיפלו, תשברו, תבנו, תיצרו, תקראו, תדמיינו, תדביקו, תציירו, תמחקו, תצבעו, תשחקו, תצפצפו, תלמדו, תצליחו, תכשלו, תבכו, תאהבו זה יעשה לכם טוב.

וזה ידידיי – זה לא אסקפיזם זאת חגיגת החיים עצמם!


ואם כבר קפיצות בג'ימבורי, קבלו את איתי במופע קפיצות מגיל שנתיים:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s