נועם כבר בן 9. בשנת הלימודים הבאה, הוא כבר יחזור לבד הביתה. די מפחיד….
הנה חלפו להם 4 שנות צהרונים אחרי שעות הלימודים, גן חובה ובכיתות א'-ג'. משנת הלימודים הבאה, נועם כבר לא יהיה בצהרון אלא יחזור לבד הביתה. "ילד מפתח", קראו לזה פעם לא? חוץ מהחששות של חציית כבישים בדרך הביתה, מתווספים החששות של מידת העצמאות שלו בבית: הכנת ארוחת צהריים, הכנת שיעורי בית ואופי התעסוקה שלו עד אשר אגיע הביתה עם איתי בשעה 16:00.
אבל יחד עם זאת, אני ממש שמח בשבילו. טוב נו בסדר, גם בגלל האלף השקלים שיתפנו לנו בתקציב. וברצינות, זו תהיה הזדמנות בשבילו לפתח עצמאות ואחריות.
המפתחות בידיים שלו
בכל זאת אני מרוקאי (פולנים של עדות המזרח) אז הנה כמה חששות ואתגרים העומדים בפנינו:
הכנת ארוחת צהריים:
כמובן שאנחנו נכין את האוכל ערב לפני או באותו בוקר. בשלב זה, הפעלת גז לא באה בחשבון, מיקרוגל בהחלט מספיק. אנחנו יודעים שנועם מסוגל לחמם לעצמו אוכל ולפנות את הכלים לכיור . בקיץ הקרוב, נתרגל את זה יותר.
אה נועם, אם כבר אתה ליד הכיור, תעשה כבר את שאר הכלים. תודה. ואם אבא ואמא לא היו אחראים ולא הכינו לך מראש אוכל לא להילחץ!!! ע"י אכילת פרוסות עם נוטלה ודגני בוקר Smacks – ניתן לחיות בוודאות 20 שנה בשקט. מניסיון!!
אחריות
הכנת שיעורי בית:
זהו אחד האתגרים הגדולים העומדים בפנינו (ובפניי בעיקר). מכיתה א' ועד היום, שיעורי הבית הוכנו או בכיתה או בצהרון. כהורים, וודאנו שנעשו, עוברים קצת על החומר אבל לא באמת בקרה ואחריות על עשייתם. מהשנה הקרובה, יהיה עליי לשבת עם נועם כל יום ולוודא שהוא עשה אותם. לשבת אתו על החומר הנלמד, לענות לשאלות ועוד. באחריותי להקדיש לזה זמן ברזל.
נועם, נגמרו הימים של "אין לי שיעורי בית". אני אהיה כאן כדי לבדוק. אל תנסה אפילו, גם לי זה לא עזר.
סיכון
אופי תעסוקה:
זהו אתגר לילד. האם באמת יאכל ויכין שיעורי בית? ואם כן ביצע את המטלות הקודמות תוך חצי שעה-שעה, האם ידע לנצל את הזמן הנותר בצורה יעילה? וביעילה נועם, אני לא (רק) מתכוון לטלוויזיה ומחשב… איך נוכל לדעת שהוא לא נתקע כל הצהריים מול המחשב? אנחנו פשוט סומכים עליו.
ובכל זאת, ועל מנת שלא יהיו אי הבנות – הכנו בבית דף "חובות וזכויות": מהן החובות (לקום בזמן; לצחצח שיניים, להכין שיעורי בית…) מהן הזכויות (אפשרות ללכת לחבר לשחק, להיות מחשב, לראות טלוויזיה ועוד…). את החובות והזכויות סידרנו על פלקט ע"פ שעות היום. מה עושים בבוקר, צהריים, אחר הצהריים וערב.
מסוגלות
"קודם חובות, אחר כך זכויות"
זהו משפט שגור אצלנו בבית. קודם לעשות את מה שחייבים לעשות (שיעורי בית, ארוחת צהריים, להתקלח, לארגן קצת את הבית) ואחר כך זכויות (מחשב, קריאת ספר, חברים). כדי שזה יקרה עלינו להטיל משימות עם הוראות מדויקות ולא כלליות מדי. ממש פתק או דף הוראות מסודר. סיימת את הכל (אבל הכל)? אתה יכול להתפנות לפנאי שלך. אבל גם זה בצורה מוגבלת ולא יותר מדי. בשביל זה אנחנו נקנה לו שעון חדש.
ביטחון
שחרור חבל
ככל שהמועד מתקרב, ישנה התרגשות לקראת השינוי. את האמת, יש לי פרפרים בבטן. כבר 9 שנים שאני רגיל לאסוף אותו מהמסגרות שלו והנה הוא גדל לי "פתאום". הוא כבר לא צריך אותי, הוא יחזור לבד…מתי הוא הספיק לגדול לי ככה?!?! זהו עוד שלב בחבל שאנחנו משחררים לקראת העצמאות של הילד. בא לי למשוך את החבל חזק בחזרה ולחבק אותו…
אם כך, הקיץ הקרוב יעמוד בסימן מפתח לעצמאות ואחריות. בחודשיים הקרובים, יהיה עלינו, ההורים, לתכנן ולהאציל סמכויות לנועם וזאת על מנת להיות בטוחים כי הילד יכול לדאוג לעצמו. זו הזדמנות נהדרת של נועם לבנות לעצמו עצמאות ותחושת מסוגלות, סדר יום ברור ומסודר… להרגיש גדול!!! אנחנו אמורים לגדל ילדים שידעו להסתדר עם החיים ולא לסדר את החיים בשבילם. אז יאללה שיהיה לנו בהצלחה!!!
זה אפשרי, נועם. אנחנו מאמינים בך.
תחתית החבית 