נוסחת ה-(CUT & PASTׂ(E או "תעבירו את זה הלאה"

9 חודשים של חרדות, דאגות, חששות, ציפייה מסתיימים להם באושר עילאי ושמחה אינסופית כשלעולם מגיח גוזל קטן ושברירי. כפפות המשי נלבשות על ידיים רועדות המבקשות להגן על הגור הקטן. מייד עם צאתו לעולם מרחפת מעל ההורים הדילמה – האם להביא את הרך הנולד בברית אברהם אבינו?  ואיך זה מתיישב עם הרצון הטבעי שלנו להגן עליו ולא לפגוע בשלמות גופו?

המון הורים מתמודדים עם הדיסוננס הזה מן הרגע הראשון שהרופא ראה והכריז על איבר זקור שאינו משתמע לשני פנים באולטרה-סאונד. העניין מרחף מעל הראש בכל תקופת ההיריון ובו בזמן מודחק לפינה הנידחת ביותר. ואז מגיעה הלידה. (הכל עבר בשלום, תודה ששאלתם). עכשיו, שעון החול הולך ואוזל – 8 ימים של לבטים. אני אבא לשני בנים. פעמיים התמודדתי עם הסוגיה.

כן/לא/למה לא? 

על הכתפיים שלנו יושבים שני מלאכים; מלאך ושטן; גמדים או איך שלא תקראו להם. כל צד והטיעונים שלו. על כתף אחת עומדת לה זה המון המון שנים – המסורת היהודית – מילת העולל בהגיעו לגיל 8 ימים (!!) כסמל לברית שנכרתה בין אלוהים לאברהם אבינו. המילה היא הסימן הפיזי להיותך יהודי. למסורת נלווים גם לחץ או ציפייה חברתית לביצוע ברית מילה. ותוסיפו לזה את החשש להפוך את הילד שלך לחריג חברתית (כולם נימולים רק הוא לא…)  על הכתף השנייה, ההורות הטבעית שלך יושבת חזק וזועקת לך לשמור על העולל שלך. מסורת, מסורת אבל בחייאת! איך אתה מסוגל לפגוע בילד שלך? ועוד מבחירה?! שאלות מוסריות לא פשוטות עולות כאן: האם מותר לנו לקבוע ולהחליט בשביל הילדים שלנו, על הליך בלתי הפיך? לא פשוט בכלל. כל צד והאמת שלו. אגב, פוסט סופר מפורט עם המון טיעונים בעד ונגד, ניתן לקרוא, כאן.

אצלנו בסופו של דבר – המסורת ניצחה.

אם כבר מסורת אז עד הסוף – פגאניות במיטבה

חווית אירוע ברית המילה של נועם נמצא אצלי בראש במעין בליל של תמונות בלי רצף מוחשי: אולם; אורחים; הנה זה מתחיל; טשטוש קל; מישהו קורא "תביאו את התינוק"; דמויות עומדות מסתכלות מעודדות את ההקרבה ההולכת ובאה; אישה שגילתה רק לפני 8 ימים שהפכה לאם נאלצת למסור את היקר לה מכל לחבורת צמאי הדם המעודדת (אפרת נשבעת ששמעה נהמות). תינוק שמועבר מיד ליד בדרך אל המזבח ואז חושך. הכל סביבי נדם למעט רעש דפיקות הלב ההולמות על בית החזה שלי. "ויקרא שמו בישראל…" התעשתות – "נועם"; קולות הבכי מראות החיתולים מגואלי הדם…"מזל טוב!!!". כולם קופצים עליך. נשיקות. המוהל מוסר את התינוק לאמא ומסביר לה (ולי) על החבישה. אתה לא מבין כלום. רק רואה דם מולך. אפרת, חצי מעולפת, נמלטת לחדר צדדי בניסיון נואש לשמור עליו מההמולה שסביב, מנסה להבין מי יותר בהיסטריה היא או התינוק. המוזר בכל הסיטואציה הזו, הוא שמרגע שמסתיים טקס ברית המילה, הפוקוס עובר מהתינוק לסנדק. עלייה לרגל לקבל את ברכתו.

אחרי שהכל נגמר, אתה חוזר הביתה. יושב על הספה שמח שהכל מאחוריך… הנה עברתם את זה בשלום. 5 דקות של נחת ואז… "מאמי, צריך להחליף לו חיתול…"

Ctrl+X

Ctrl+X

מחשבה אחת על “נוסחת ה-(CUT & PASTׂ(E או "תעבירו את זה הלאה"

  1. פינגבק: לחתוך בבשר החי | אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s