עוף זה ציפור ופרה זו חיה

מי לא זוכר את המשפט האלמותי הזה? הוא עלה במוחי כאשר איתי (3.5) שאל אותי "איפה הראש של התרנגולת?" כשאכלנו עוף שלם בראש השנה. יוסטון וויי הב א פרובלם!!!

אז מה לענות אתם שואלים? שאלה טובה. טובה וקלה כמו השאלה המקורית. פפפ…כן בטח. נו, לא יודע!!! איך אני לא יודע? הרי נועם כבר בן 8.5 איך לא יצא לי להתמודד עם דילמה כזו קודם לכן? אולי השכן גידל אותו? לא נראה לי. (בעצם…). איך מסבירים לילדים מה יש להם בצלחת? איך מסבירים להם שהעוף שהם אוכלים עכשיו זה הבן דוד של התרנגולת מפינת הליטוף? ושהסטייק זה בעצם האחיינית של הפרה שראינו בשדות ליד גשר לטרון? גם כן הילדים של היום..איזה שאלות יש להם.

"באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ"/משלי, פרק י"א,פסוק י"ד

אולי כדאי לנקוט בגישה של שקר? "זו לא חיה, מה פתאום? זה עוף. תאכל". "מה פתאום פרה? זה סטייק!". אבל אמא שלי למדה אותי לא לשקר. אולי בתחבולה? אולי כדאי שאקשור את הילדים לכיסא בניילון נצמד ואדחוף את האוכל ישר לפה, בלי שאלות מיותרות?

"לך תבדוק בגוגל!" צעקתי לו. הוא הסתכל עלי בעיניים עגולות ומתוקות אבל עם מבט של WTF?! מה אתה רוצה ממני?". טוב אין ברירה. נשמתי נשימה ארוכה. "שב רגע, אני צריך לדבר איתך על משהו". ישב. אבל לפני כן, עליי להיזכר כיצד עברנו את המשוכה עם נועם.

הם פשוט מתים

הדילמה בנושא עלתה לנו לראשונה עם הילד הראשון (איך לא). בכלל, כהורים, אפרת ואני לא מאמינים בשקרים ועיגול פינות כאשר מדברים איתם על נושאים "כבדים". קצת מעדנים אבל לא יותר מדי. לגבי מה שיש בצלחת, פשוט אמרנו לנועם, כמו פולנייה טובה (ואנחנו לא) שכמו בני אדם החיות מתות. אז ורק אז אנחנו אוכלים אותן. "מה לא חבל לזרוק?". אנחנו לא הורגים את החיות כדי לאכול אותן אלא אוכלים אותן רק כאשר הן מתות. זה עבר חלק. בגיל יותר מאוחר, הנושא עלה שוב. דנו בעוולות שנעשים וכאילו כדי למצוא צידוק מוסרי כלשהו לאכילת חיות, גם קראנו יחד בתנ"ך כי אלוהים ברא פעמיים את העולם. בראשון אסור היה לאכול חיות. בשני כבר מינה את האדם כאדון העולם שבו כבר ניתן לאכול חיות. בגדול,  הנושא הזה פשוט עבר מתחת לראדר. היום, אני יודע שהוא הרבה יותר מודע לנושא אבל זה לא מפריע לו ולנו לאכול בשר.

a4f990a2-f2d0-4e92-8c81-94428af7a57d

אז איפה היינו? אה, איתי.

הומור זה בריא אבל גם טעים

איזה ילד אוהב לקחת תרופות? שיקום! פשוט לא אוהבים. אפשר לריב איתם שעות שיקחו את התרופה. לא יעזור. אחד הדברים שלמדנו מאוד מהר כהורים מתחילים הוא שההצלחה תלוייה בשיווק. אם נמחיש ונשווק את התרופה באופן "מושך" זה יקל על ההתשה. כך עשינו עם התרופה "מוקסיפן". בשבת אחת, כשאיתי היה חולה ולא הסכים לקחת תרופה- היה לנו בבית מיץ לימונדה ורודה של שוופס (טעים!), המכונה בפי הילדים "מיץ ורוד". ומשמיים ממש הצבע שלו זהה לצבע הורוד של מוקסיפן. רגע של תושייה במלחמת ההתשה על המוקסיפן, הולידה רעיון גאוני. ערבוב קטן עם התרופה והופ! הילד בלע את זה כמו קלאץ! ככה בדיוק צריך לעשות עם אוכל.

איתי הוא ילד פרקטי. חותך עניינים. לא שואל שאלות מיותרות (שלא יהיה ספק, שואל והרבה אפילו אבל לא מיותרות. מה לא  הבנתם?). רעב? אוכל. צמא? שותה. בלי קשקושים מיותרים. לכן, כשהשאלה שלו נזרקה באויר התשובה הכמעט אינסטנקטיבית היתה – אי אפשר היה להשאיר את הראש כי לא היה מקום בצלחת. זהו! פשוט וקל. הוא לא שאל למה אוכלים אותה ולמה היא מתה (למרות שהדיבורים על מוות מתחילים בגיל הזה והוא כבר משתמש הרבה במילה "מת"). דרך נוספת להעביר להם האוכל בגרון מבלי להזיע היא לעשות את זה בצורה מצחיקה.

קבלו סיטואציה: אנחנו יושבים לארוחת חג. סבא נתן מראה לכל הנכדים עוף שלם, גדול! ויפה! "ומה יש לתרנגולת בבטן, ילדים?". "ביצה!!", איתי צעק. סבא נתן דחף יד עמוק עמוק בתוך העוף תוך שהוא צועק "הנה. הנה…" (מזכיר לי "רואים את הראש!!!") והוציא משם ביצים!! לא אחת. שתיים!! הייתי בהלם ומזועזע! כי לא ציפיתי לזה. ממתי לעוף בתנור יש ביצים בפנים? הוא אשכרה בישל את העוף עם אורז וביצים בבפנוכו של העוף. והילדים? ביו מבסוטים! "עוד פעם סבא, עוד פעם!!!". בשלב הזה, איתי אמר "אבא תפתח לי את ביצה, אני רוצה לראות את האפרוח". נו, מה אני אמור לעשות עכשיו? אמרתי לו שאין כאן אפרוח. הביצה בושלה לפני שהיה בה אפרוח.

עוף-ממולא-בתנור1

אז מה היה לנו? אפשר להגיד ששתי השאלות הלא פשוטות האלו נענו בצורה חלקה. יש לנו מזל עד כה ששני הילדים שלנו באמת לא עושים עניין מאוכל. אוכלים כי צריך לאכול. וכן גם אם זה חיות. אולי זו הדחקה? לא יודע. אני מניח שכשיגדלו, הם ישאלו שאלות יותר מורכבות. פשוט אגיד להם את האמת. כן, נעשים דברים איומים ולא מוסריים בתחום הזה.

איך אמרה פולנייה חכמה? "אוכל לא אוהבים. אוכל, אוכלים". טוב, לא בכזו פולניות אבל בערך.

יואב כהן-מלמד- "תחתית החבית"

לא, עוד לא הגעתי אליה…כנראה שיש עוד…

 

 

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, לחצו כאן

הפוסטים המלאים:

עומר להט – החלה עונת הציד
אור לבו – על נישואין וכוחה של שפה
אילן שיינפלד – מאמא עוף
עמירם בניון – מקור השניצל
טל חן – על האריה שאהב רק חסה

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן

 

** אם הפוסט מצא חן בעיניכם, אשמח אם תרשמו את כתובת האימייל שלכם בתחתית העמוד, לקבלת הודעה כשבעתיד יוצא פוסט חדש. גם לחיצה על "שיתוף" תתקבל בברכה.

יואב כהן-מלמד- "תחתית החבית"

לא, עוד לא הגעתי אליה…כנראה שיש עוד…

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “עוף זה ציפור ופרה זו חיה

  1. פינגבק: החלה עונת הציד | על כוס קפה | The Cappuccino

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s