מיליוני שנות אבולוציה חלפו מאז שיצאנו מהמים – אולם עדיין יש אושר עמוק, בסיסי וקדמון במשחקי מים. מקום שבו ההורים (בעיקר האבא במקרה שלנו) והילדים נמצאים באותה רמה של "אינפנטיליות" .
מה יש במים שנותן לנו הרגשה כה חופשייה? האם זה אותו זיכרון קדמון של מי הרחם? אולי הצינה שהוא מקנה מחום יולי-אוגוסט?
באופן פרדוקסלי, מספר אנשים לא מובטל מפחדים ממים משום שהם מרגישים חוסר ביטחון וחוסר שליטה. אחרים לא חוששים ומרגישים עצמם כרישים או מינימום השחיין מייקל פלפס.
בקיץ הזה היו לנו 3 חוויות עיקריות הקשורות במים: בריכה בגינה, ביקור במזרקות בנמל תל אביב וים בחיפה.
1. דמיון בבריכה אולימפית בגינה הביתית
את חווית המים הראשונה העברנו בקלאסה בבריכה האולימפית שבגינה שלנו. טוב נו…בסדר… בריכה מפלסטיק בגינה של חברים. למה להתקטנן? אני תמיד שואל את עצמי אותה שאלה כאשר אני נתקל בפרץ דמיון פורה אצל הילדים שלי: האם הם באמת חווים את דמיונם כמציאות? או שמא הם אומרים לעצמם עכשיו נשחק ב…? במקרה הנדון, מסתבר שהיינו באמצע מלחמה (אין מה לעשות זה מחלחל) באוקיינוס האטלנטי כשמסביבנו ספינות ומטוסי קרב. הספינות היו חתיכות דשא שפוזרו במים (נראה יותר כמו קייקים) והיינו צריכים להתחמק מהן. אני הייתי מטוס קרב משוכלל ביותר בעל ראשי קרב אטומי עם שני טילים, הבנים שלי.
מצליחים לשמוע את רעש המנוע? (תסתכלו על הפה שלנו). טסנו מעל הספינות. הן ירו עלינו אבל הצלחנו להתחמק והפגזנו אותן בחזרה כהוגן!!! אולם, לפתע, החלה המערכה הקרקעית (טוב, בעצם הימית) ושני הטילים שלי ערקו לאויב והחלו לתקוף אותי! אותי!!! אני, שנשאתי אותם ברכות תחת כנפיי. אין גבול לכפיות הטובה!
אך לא נשארתי חייב! השבתי מלחמה שערה! וניצחתי! הם נמלטו על נפשם! מואהההההה!! מואהההההה!
בסופו של דבר חתמו על "הסדרה" ו"הפסקת אש". אפרת היתה על תקן המתווך המצרי. סוף טוב, הכל טוב.
2. השתוללות במזרקה
לא ייאמן איך שטח של 5*5 ובו חורים שיוצאים מהם מים יכול לשעשע ילדים במשך שעה. לפחות. האמת לנו, ההורים, הייתה קנאה קטנה בלב. חופשי יכולנו לקפץ גם אנחנו. לא שאנחנו מתביישים להיות ההורים היחידים. ממש לא. פשוט לא הבאנו בגדי ים. חבל. האמת, אין יותר מה לכתוב על הנושא. פשוט להסתכל על התמונות ולהתבונן באושר שלהם. אפרת ואני הבטנו מהצד וחייכנו. כמה פשוט, ככה קסום. קצת מנועם:
קצת מאיתי:
ועוד קצת:
3. ים בספונטני
נועם נשלח למספר ימים בצפון אצל הורים של חבר. לאחר שלושה ימים, נסענו לאסוף אותו מבית קפה בחוף נירוונה, חיפה. לא עברה דקה והילדים אמרו לי: "אבא, בוא ניכנס למים! פליז!!!". מה, מי, מו..אין לנו בגדי ים, לא מגבות, לא קרם הגנה. כלום. "טוב בסדר, נשכשך רגליים קצת". נכנסתי איתם לקו החוף, יחף.
אחרי כמה דקות, מיציתי ויצאתי. החול ברגליים הספיק לי. חזרנו לשבת.
עוד לא אמרתי "איזה חום!!!" וכבר הילדים רצו עוד. הפעם ממש במים, לקפוץ בגלים וזה… נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי: "יאללה זורם!" והתפשטתי. נשארתי עם תחתונים…
זה היה צעד לא שגרתי בשבילי. וזה מה שיפה אצל ילדים: היכולת שלהם לאתגר אותך, בכל פעם מחדש. צריך ללמוד לשחרר. זה העלה בי חיוך. הילדים היו מאושרים כי נכנסו למים. אני, מעצם זה שזרמתי.
אחרי רבע שעה, נתתי להם לשחק לבד.
בקיצור, מים זה כיף, מצנן וגורם לילדים אושר צרוף! לא תמיד חייבים להוציא מאות שקלים על בריכות ופעילויות מהנות. אפשר וניתן להנות מהפשטות של האפשרויות הקיימות סביבנו. והן קיימות. לא מזיק להיות ספונטניים. סתם נקודת איסוף ליד חוף הים, הפך להיות צהריים מהנה עם האישה והילדים.
אז תגידו, גם אתם נרטבתם כהוגן? גם לכם היו חוויות רטובות בקיץ הזה? שתפו אותי!
<
p style="text-align:justify;">** אם הפוסט מצא חן בעיניכם, אשמח אם תרשמו את כתובת האימייל שלכם בתחתית העמוד, לקבלת הודעה כשבעתיד יוצא פוסט חדש. גם לחיצה על "שיתוף" תתקבל בברכה.
יואב כהן-מלמד- "תחתית החבית"
לא, עוד לא הגעתי אליה…כנראה שיש עוד…
תחתית החבית 