"יהודים ומילים"- ביקורת ספר

10438730_10152199742213528_327390081_n

הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך הגותי-אקדמי בצורה כל כך נינוחה וקלילה. הספר נקרא כסיפור או כשיחה. לא שיחה בין הקורא לספר אלא כשיחה בין שני הכותבים- עמוס עוז ובתו.

"יהודים ומילים" הוא ספר מרתק הסוקר את ההתפתחות האינטלקטואלית של העם היהודי מראשיתו ועד ימינו. הספר מפתיע בסגנון הכתיבה שלו, בכך ששני דוברים "משוחחים" בשני קולות, של איש הרוח והמילים ואשת ההיסטוריה-אקדמיה- המכונים בספר "הסופר שבינינו" ו"ההיסטוריונית שבינינו". מקסים. אפילו התמונה שעל העטיפה מיוחדת ומייצגת כנראה חילופי דורות והמשכיות: כורסה גדולה, ישנה ובלויה מישיבה, ליד כורסה קטנה חדשה יותר. ביניהן, מונח ספר.

מה שהופך את "יהודים ומילים" לספר מרתק, זה דווקא זווית הראיה החילונית שבארון הספרים היהודי. דוגמא לכך ניתנה בפירוש מקורי ל"שיר השירים" שמיוחס לשלמה המלך. הסופרים מציעים תוספת קטנה של האות "י" ואז כל השיר נקרא אחרת: שיר של אישה לגבר. במקום "שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן…." משתנה הטקסט ל: "שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשִיר לִשְׁלֹמֹה.  יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן"(מתוך האתר הבא) איזו מקוריות! האמת? לא ציפיתי…

הנושאים בו עוסק הספר (השראה ומחקר באדיבות האתר הבא) :

רציפות: הייחוד שלנו כעם/אומה/דת היא ששמרנו על ערך הכתובים בקנאות, מדור לדור. הרציפות היהודית נסמכה מאז ומתמיד על המילה המדוברת ועל המילה הכתובה. בנוסף, אצל היהודים ניתן למצוא ערעור אמיתות. מכך נובעת הטענה כי יהודי עונה לשאלה בשאלה (סיפור קין והבל, וההגדה של פסח).

נשים ומילים: עוסק במורשתן ומעמדן של נשים בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית.

זמן ואל זמניות אירועים העומדים בפני עצמם ללא תלות בזמן התרחשותם. אהבתי במיוחד את הפירושים למילים שאנחנו משתמשים בהם הרבה אבל ייתכן כי לא נתנו עליהם את הדעת: כי קדם הוא עבר בעוד קדימה הוא עתיד, וכן חל בלבול זמנים בין לפנים ולאחור, שהוא עבר, לעומת אחרית שהיא עתיד.

לכל איש יש שם: האם ליהודים נחוצה יהדות? הוא עוסק ב"מונח המופשט "יהדות" ואל עצם שם העצם "יהודים", ומתחקה אחר התפתחותם לאורך ההיסטוריה של העם היהודי. הוגי הציונות התייחסו אל היהדות כלאום ולא כדת. המחברים, כאמור, מתייחסים אליה כאופן מילולי. אבל יש להבחין בין יהדות לעם ישראל. המילה יהדות, הנישאת היום בחוגים דתיים עם קונוטציות דתיות ואף מתנשאות, אפשר לומר – היא בכלל המצאה יוונית – יודאיזמוס – שהשתרשה במאה ה-19 אצל הוגים יהודים.  בתנ"ך גם אין "דת", רק חוק, או שדת באה במובן של חוק. מפרשת בנות צלפחד אנו למדים על סדרי המשפט (ועל היות ישראל רפובליקה אגרארית). יהודים מופיעים לראשונה באסתר, עם הגלות.

טענות מרכזיות+ נקודות מעניינות בספר:

שתי טענות מרכזיות עומדות בליבו של ספר זה. הראשונה היא הטענה שחשיבות האמיתות ההיסטורית של האירועים המתוארים בכתבים העבריים היא משנית לעובדת רציפותה של המורשת עצמה. כלומר, לא משנה אם הכתוב אכן התרחש, הוא נכתב ונצרב כסיפור כתוב ועבר במהלך הדורות. העובדה שההמצאה הפכה למורשת טקסטואלית של כל כך הרבה דורות – היא עצמה כבר עובדה היסטורית. השנייה, היא שהלאומיות היהודית מושתתת על טקסטים. הספר הזה, מתייחס תפיסה של היהדות כתרבות.

שתי נקודות שעניינו אותי במיוחד. הראשונה: ניתוחים פילולוגיים של מילים וביטויים מצביעים כי יש קשר עמוק בין מחשבה, השקפת עולם למילה או לביטוי. לדוגמה: מילת המרחב "אחור", מובנה הוא אחורה מבחינה גאוגרפית או זמן, אבל, היא מצביעה על אחרית שהוא קדימה.  השנייה: אין חשיבות אם דמויות מסויימות שבמורשת היהודית היו קיימות. אלא, ההצמדות של "והגדת לבנך", בעיקר ברגעים הקשים ביותר לעם היהודי, הם המנוע לשרידותנו כעם (מקור).

זווית אישית:

הנקודה העיקרית שדיברה אלי יותר מכל היא ייחודו האורייני של העם היהודי: היכולת של העברת מורשת של מילים, טקסטים , למידה בלתי מתפשרת , חקרנית, מתנצחת בכללי ויכוח מוכרים, משנה את הקיים תוך שמירה עליו, הם המנוע העיקרי לשרידות וההגדרה של העם היהודי. בתור מי שאוהב לקרוא ספרים לקחתי את הנקודה ואימצתי אותה לחיקי. איני יודע אם האהבה לספרים שקיבלתי מהוריי היו בגלל היותנו יהודים (או שכן) אולם תמיד הוריי היו עם ספר ביד (בעיקר אבא שלי בגלל שהוא רופא הוא תמיד היה ועודנו קורא ספרות מקצועית ואם לא מקצועית אז ספרותית). לכך גם הילדים שלי נחשפים. או שאני עם ספר או עם עיתון ביד (טוב נו גם פלאפון…אבל זה גם סוג של קריאה).

יהודים של מילים1

"עלינו לשאת לא רק אמונה, לא רק גורל קולקטיבי, ברית מילה אלא גם את חותמה המעצב של ספרייה שלימה". משפט קסום בעיניי.

יהודים של מילים2

משפט נוסף שחשוב לי לשתף כהורה, כאבא: לאחר תיאור האוריינות בעיניים יהודיות לאורך הדורות, נשאלת השאלה האם כיום – בעידן הטכנולוגי-דיגיטלי- האם זה עדיין רלוונטי? הסופרים טוענים, לדעתי, שאפילו יותר. בלי קשר לאוריינות יהודית, העידן האלקטרוני מאיים על אוריינות וקריאה בכלל. בכל העולם. "עליהם לקרוא עם ילדיהם ספרים. מוקדם. הרבה".

יהודים של מילים3

ספר זה עשה לי חשק לחזור ולעשות את מה שעשיתי כבר עם הבכור שלי: להקריא לילד את התנ"ך. כסיפור היסטורי-תרבותי.

עשיתי זאת לפני כמה שנים. החזיק מעמד חודשיים. זה בהחלט לא קל אולם המטרה חשובה: מבחינתי- קריאה בספר הספרים בהיותו אוצר תרבותי-לאומי וגם. מבחינתו- שמיעה של שפת (הקודש) המקור. אני מאמין כי נקודה זו תהווה סיבה (נוספת מיני רבות בשבילו) לאהוב ספרים (אל דאגה הוא כבר מכור).

<

p style="text-align:justify;">לסיכום, ספר מיוחד במינו. בהחלט לא רגיל. ספר שקוראים אחת לתקופה. מומלץ בחום.

ראיון מרתק עם בתו של עמוז עוז ניתן לקרוא כאן.

יהודים ומילים, עמוס עוז ופניה עוז-זלצברג, הוצאת כתר, 276 עמ'.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s