"לאבא שלי יש סולם…ערכים" – אבא קורא להרגעת הרוחות

כבר שלושה שבועות ישנו אי שקט במדינה. שוב הקיץ מופיע והטמפרטורות עולות וכוונתי לא רק למדחום שתלוי לכם בחדר הילדים. הכוונה שלי היא לטמפרטורה הלאומית. לפני כמעט חודש נחטפו ונרצחו בדם קר שלושת הנערים מהישיבה בגוש עציון. 18 ימים של המתנה מורטת עצבים הסתיימו ביום שני שעבר עם מציאת גופותיהם. לפני שנתחיל, שימעו את השיר היפה והמרגיע הזה. עיצמו עיניים קצת והקשיבו למילים: http://www.youtube.com/watch?v=PYvsK1jjx4I

הכאב כבד מנשוא. ביום שלישי שעבר הדלקתי טלוויזיה וצפיתי בחדשות- דבר שלא עשיתי כבר שנים (בפעם הקודמת היה זה בחזרתו של גלעד שליט). הכאב היה נורא. הנערים נקברו בעיר מגוריי מודיעין היינו בהסגר בבית. כל העיר התגייסה לטובת העניין. כל פיסת אדמה שימשה כחניון לעשרות אלפי המשתתפים. לא נשארה לנו ברירה אלא לצפות בטקסי האשכבה, לכאוב ולדמוע. נועם ישב וצפה יחד איתי. הוא בן 8. הוא שומע רדיו, קורא עיתונים ויודע בדיוק מה קרה שם. לצערי הוא גם שמע את קלטת המשטרה בדבר הודעת החטיפה. כאב לי והתלבטתי אם זה נכון שישמע או שמא עליי להגן עליו עוד טיפה מפני האירועים שבחוץ. זה גדול מדי, זה מוחשי מדי, זה קרוב כל כך. לא ניתן לטאטא את זה מתחת לשטיח. כמובן שזה עבר את המסננת שלי אך המהות הועברה.

הרשת גועשת

למחרת הלווית הנערים, שמעתי ברדיו על רצח נער הערבי משועפט. והנה לנו תזכורת כמה המזה"ת נפיץ. וגם כאן – תפקיד המשטרה, צבא והשב"כ לחקור ולהגיע לאמת. מיד אח"כ הפייסבוק החל רועש וגועש בקריאות לנקמה; עצות אופרטיביות לממשלה ולצה"ל; נוצר שיח שנסוב לא סביב מי רצח אלא שיח המייצר מציאות ומתקבע ב"תודעה" ב-"נרטיב". השיח עסק בשני תרחישים – התרחיש הלאומני (נרצח ע"י יהודים) והתרחיש החברתי-תרבותי (נרצח על רקע כבוד המשפחה).

לפתע אתה מגלה חברים בפייסבוק מתלהמים, קוראים לנקמה, להרוג ערבים, להנהיג עונש מוות ועוד. התסכול והכאב הוא מובן וברור. לנקמה גם. אבל לא נקמה בערבים באשר הם. אלא תפיסת המחבלים ומיצוי הדין איתם. על הצבא לטפל בארגון החמאס (ארגון טרור להזכירכם) בכלל, ובאחראים לחטיפה בפרט. זו "הנקמה" שלי. לא לקלל בפייסבוק, לא לכתוב שטויות ולא לתת עצות.

יש לי מכרים אשר עשו "Unfriends" (לבטל חברות) לחברים שקראו למעשי אלימות והסתה. חלק פתחו דיונים והתווכחו. את האמת לא עשיתי לא זה ולא זה. נתתי לגל לעבור אבל אני רואה שהוא לא עובר. חשבתי שקצת הוצאת קיטור וירטואלית תרגיע את העניינים אבל התבדתי. אנשים מסביבי החלו לאבד את חדוות החיים.

לאבא שיש סולם ערכים

כשראיתי שכלו כל הקיצין, החלטתי ליזום ולפנות לחבריי לקבוצת הבלוגרים, לפנות במסר תקשורתי להרגעת הרוחות. כל אחד יכתוב ויסתכל פנימה מה עשה או לא עשה בשבוע האחרון. מהי תרומתו להלך הרוחות ומה הוא יכול לעשות על מנת להנמיך את הלהבות.                                                                                                                      אכן לאבא שלי סולם ערכים. אני יכול להיזכר בהמון דוגמאות בהן אבא שלי מזכיר לי על "המוסר היהודי". אנו מנהלים משק בית מסורתי-חילוני בו הכבוד ליהדות הנו גדול. אבא שלי תמיד הזכיר לי כי העם הראשון אשר נתן לעולם חוקים ומוסר הנו העם היהודי (ייתכן שכן, ייתכן שלא- זה לא משנה). מדוע אני מזכיר זאת? אומנם מובן הרצון לנקמה, לכולם כואבת הבטן והדם עולה לראש אבל, כן, איננו חיות אדם. איננו חוטפים- כחברה, ככלל- אנשים באמצע הרחוב לשם רצח (מסתבר שכן כנראה). קשה להיות הצד "המוסרי והנעלה" כאשר מעשי טרור קורים פעם אחר פעם, זה נכון. זה לא פשוט אבל בכל זאת.

כדי לחזק את הנקודה הזו ישבתי, אתמול בצהריים, עם נועם ודיברנו על מה שקורה. סיפרתי לו על הכבישים החסומים בירושלים בדרכי הביתה, על שריפות של תחנות הרכבת הקלה, על אבנים שנזרקות ועל הפרשה של הנער הערבי שנרצח. נועם קישר אוטומטית בין שני המקרים ואמר לי: "אבל הוא ילד מה הוא קשור לרצח הנערים?" עניתי לו כי הוא לא קשור לרצח.  אבל גם אם כן – אין זה מתפקיד הפרט לקחת את החוק לידיים! יש להשאיר את הדבר בידי רשויות החוק והאכיפה וכוחות הביטחון.

טיפ להורה/אדם המבעבע

דברו עם המכרים שלכם, עם הילדים שלכם. תדונו על המצב הביטחוני. העלו את השאלות ואת הסוגיות המרכזיות. שתפו את הילדים (כמה שאפשר) בדילמות המוסריות. כשמדברים על הנושא, הרוחות נרגעות. העצבים נרגעים. מנתחים את המציאות בקור רוח ובאופן רציונאלי, כמה שניתן….

קריאתי לאבות, אמהות ושאר אזרחים- הרגיעו! אין זה אומר שלא צריך לטפל בתשתיות הטרור ובאחראים לרצח הנערים. צריך. אך אין זה מתפקידנו. תנו למקבלי ההחלטות להחליט מה שיחליטו בקור רוח וללא שיקול של לחץ דעת הקהל. החלטות המתקבלות אחר פופוליזם, סופן להיות החלטות שגויות.

חבריי, בלוגרים אבות, גם קוראים להרגעת הרוחות:

עומרי אימבר, קורא להרגיע את הפייסבוק.

אור לבו, קורא לנו לנשום ולנשוף.

יואב מורן, קורא לא ללבות את האש שבוערת כבר עכשיו אצל הקיצוניים שביננו. כי אם היא תתלקח – אנחנו לעולם לא יודעים את מי בסוף היא תשרוף.

איתמר סולומון, אומר די.

אוהד, זקוק לקצת שקט עכשיו.

יובל אדם, פשוט קורא: להרגיע!

עומר להט מבקש שיתנו לגדול בשקט.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “"לאבא שלי יש סולם…ערכים" – אבא קורא להרגעת הרוחות

  1. פינגבק: להרגיע את הפייסבוק - אבהות ישראלית

  2. פינגבק: דרושה: קרירות - במבה ביסלי

  3. פינגבק: די | naylonnitzmad

  4. פינגבק: 4-1 להם…אתם רציניים? מה נסגר איתנו? | צופה מהצד

  5. פינגבק: קצת שקט | אבא שלה

  6. פינגבק: להרגיע | The Soapbox – הבלוג של יובל אדם

  7. פינגבק: שמישהו יחזיר את השפיות לפה ומהר! | תחתית החבית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s