זכרונות ממונדיאלים קודמים

גביע העולם

גביע העולם

מהו מונדיאל בשבילי?

כדורגל הנו אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם, אם לא ה-!

מליוני צופים (וצופות) בעולם כולו עוטים על עצמם קצת אבקת לאומיות בעידן של גלובליזציה ומעודדים את הנבחרת הלאומית שלהם. הלאומיות קצת השתנתה מאז עידן הגלובליזציה ויפה במיוחד לראות את נבחרת גרמניה, למשל, בהקשר זה.

למה אני מזכיר את גרמניה? זאת משום שהתאהבתי בנבחרת זו במונדיאל 2006 כאשר זכיתי לראות אותה בעיניים, בזמן אמת. בשל המשחק הנהדר שלה ובעיקר בגלל תמהיל השחקנים שלה המורכב משחקנים מצבעים שונים וממש לא "לבנה" כמו פעם. גם סגנון המשחק שלה השתנה והרבה יותר התקפי ואטרקטיבי. הנה אתמול זה קרה וגרמניה פירקה את פורטוגל.

אני בכלל אוהד את צרפת. למה? כי גדלתי בצרפת עד גיל 13 וזו המדינה הראשונה שלי, שפת האם שלי (יחד עם ישראל ועברית, ללא עוררין) ובעל אזרחות צרפתית. גדלתי על "הכחולים" (Les Bleus).

Allez les Bleus!!!

Allez les Bleus!!!

גדלתי על מישל פלאטיני (Michel Platini היה המסי שלי); על אלן ג'ירס (Alain Giresse); ג'אן טיגאנה (Jean Tigana).

 france 1982

france 1982

ובדור הבא של ג'אן-פייר פאפאן (Jean-Pierre Papin), דידייה דשאן (Didier Deschamps ) לורן בלן (Laurent Blanc) , זידאן ועוד טובים ורבים.

1998 france Jean Pierre Papin

זכרונות ממונדיאלים קודמים

נולדתי ב-1979 כך שאת מונדיאל 82 איני זוכר היטב. זכור לי כדור רץ ומשתולל על המסך אבל כנראה שהצעצועים עניינו אותי יותר.

לוגו רשמי ספרד 1982

לוגו רשמי ספרד 1982

את מונדיאל 86 אני זוכר היטב. בעצם רק את הצעקות של אבא שלי כאשר היו מבקיעים גולים (הוא נערך במקסיקו כך ששעות השידור היו מאוחרות ולא יכולתי לצפות בהם עם אבא שלי).

מקסיקו 1986

מקסיקו 1986

הייתי קם באמצע הלילה לאחר ששמעתי צעקות מכיוון הסלון. הייתי מציץ ורואה את אבא שלי יושב לבד (מסכן! למרות שנראה שממש נהנה) וקופץ וצועק ומוחא כף על כל החמצה ומצקצק בלשון.
את המסך לא ראיתי כי הוא היה בעצם צמוד לקיר עליו נשענתי. את "יד האלוהים" כולם זוכרים.

יד האלוהים

יד האלוהים

אלוהים מניף גביע אה לא זה מראדונה

אלוהים מניף גביע. אה לא זה מראדונה

את איטליה 90 אני באמת זוכר. את רובו ראיתי בארץ לבד באחת מגיחות השנתיות בקיץ לארץ. אז כבר הייתי שחקן כדורגל פעיל וא ה ב ת י את המשחק. אומרים שהיה זה המונדיאל המשעמם ביותר בהיסטוריה.

איטליה 1990

איטליה 1990

את מונדיאל 94 כבר חזרנו לארץ וראיתי אותו בבית. זכור לי ששחקן הכניס שער עצמי ואחרי זה ירו בו למוות בבית קפה. ואת הזכייה של ברזיל. לא יותר מזה.

ארה"ב 1994

ארה"ב 1994

את מונדיאל 98 כבר ראיתי בצבא. צרפת זכתה והייתה מדהימה! 3-0 בגמר נגד ברזיל. שני שערים של זידאן. תבוסה לפנים! אגב שנתיים אחר כך זכתה ביורו (2000). נבחרת החלומות.

צרפת 1998

צרפת 1998

מונדיאל 2002 היה משעמם. צרפת עפה עוד לפני רבע הגמר. כבר לא עניין אותי יותר מדי.

יפן 2002

קוריאה-יפן 2002

ואז מונדיאל 2006! הייתי בגמר!!!

גרמניה 2006

גרמניה 2006

בואו נקפוץ ל-2010. דרום אפריקה ועם שאקירה שרה. מונדיאל יפה ונחמד של גרמניה. ספרד (חצי ברצלונה וחצי מדריד) המדהימה זכתה. שמחתי מאוד. פעם ראשונה שישבתי לראות את המונדיאל עם נועם אשר היה אז בן 4.

בין המשחקים היינו משחקים בכדור. מדמיינים שאנחנו ארגנטינה (מסי) ואני ספרד (אנייסטה). היה כיף. הוא לא כל כך זוכר את המשחקים אבל מאז מאוד אוהב כדורגל. באותן שנים, ברצלונה זכתה בכל תואר אפשרי. האהבה לכדורגל נכנסה בו. אני מאמין שהמונדיאל הנוכחי ייחרט לו כבר בזכרונות המונדיאלים שלו.

דרא"פ 2010

דרא"פ 2010

מעניין מה יהיה עם המונדיאל הנוכחי….

מונדיאל ברזיל 2014

מונדיאל ברזיל 2014

אז מה הזכרונות שלכם?

הווי אבא-בן

יש משהו בהוואי של אבא ובן כאשר הם צופים במשחק סוליקו, אחד על אחד. זה כיף, מהנה ומגבש. גם בשאר ימות השנה כיף ללכת יחד לראות משחקים בארץ, גם אם מדובר באיצטדיון טדי ולאהוד את בית"ר. יש אבות שמפחדים שהילדים שלהם יצאו אוהדי בית"ר, פחד קיומי.יש לי זכרונות בני 20 שנה של לראות משחקים עם אבא שלי. בארץ לא הלכתי עדיין עם נועם לראות משחקים. רק ליורו לצעירים הלכנו (בטדי. לפחות זה המגרש הראשון שהוא חווה להיות בו).

נועם זכה לראות איתי את גמר היורוליג בו זכתה מכבי תל אביב, חודש שעבר. היה כיף! אני מאפשר לו ללכת לישון מאוחר בשביל מאורעות מיוחדים, אותם ייזכור לשנים ארוכות. כך גם במונדיאל הנוכחי. ראינו כבר 3-4 משחקים וזה כיף. הוא שואל אותי שאלות, מי זה זה? איפה הוא משחק? ושלל הערות: "מה זה! כרטיס אדום! תראה איך הוא דחף אותו?!". מקווה שלא יגיע לשלב של בדיקת מקצועה של אמו של השופט. אני מניח כי במונדיאל הבא (או אפילו ביורו הקרוב) גם איתי יצטרף לחבורה.

אולם, אבות נוספים רואים את תקופת המונדיאל אחרת. אבא אחד מנסה להנחיל לבת שלו אהבה לכדור. אולם, לא כל האבות אוהבים כדורגל, כמצופה. טל לא אוהב אבל בכל זאת רוצה להנחיל לבנו אהבה לספורט. איך הוא יעשה את זה? כנסו ותגלו. יש כאלו שלא יודעים מה פירוש השם "מונדיאל" ובטוחים שזה מאכל צרפתי. לאחר פשוט אין מה לתרום בנושא. הוא קורה לזה מונדיעלק. ויש אב המכיל את שני הסוגים גם יחד: אוהב כדורגל (או לפחות לא שונא), מכיר את החוקים, יישב ויראה כדורגל עם בניו (יש לו רק בנים) אבל לא יוצא מגדרו יתר על המידה.

מי ייתן וגם הבנים שלי, כמוני, יזכרו את המונדיאלים ושאר משחקי ספורט שהיו להם איתי, אבא שלהם.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s