ההיית או חלמתי חלום? אבולוצית האבהות והשינה

מלך האריות

הפעם אני רוצה לכתוב על שתי תופעות שנתקלתי בהן לאחרונה. המשותף לשתיהן, היא שהעת המודרנית שינתה, ללא היכר, דפוסי התנהגות של בני האדם. דפוסים בני מאות שנים.

כאן אתייחס לשני נושאים: מוסד האבהות ומחאת שינה בקרב ילדים.

נתקלתי בבחינת תפקיד האבהות כאשר צפיתי בתוכנית הטלוויזיה המצויינת "משפחה מאושר בשישה שיעורים- פרק על אבהות". (כן אני רואה טלוויזיה לפעמים. למרות מה שכתבתי כאן. אני עושה זאת רק אחרי שקראתי עליה ביקורות טלוויזיה).

אבולוציה במוסד האבהות

בפרק עצמו מוצג גבר שהשתחרר מצבא קבע והחליט לממש חלום ילדות- בניית חוות סוסים במדבר. הוא השקיע בה את כל כספו ואת כל חסכונות ילדיו. עולות מהסרט הדילמות המשפחתיות, הקשיים והוויתורים שהייתה המשפחה צריכה לעשות על מנת לממש את החלום.

מבחינת הילדים (נערים), זכורה להם בעיקר "הטראומה" של אבא המעיר אותם בשש בבוקר על מנת לפרוץ עוד שביל עפר, לבנות עוד גדר. הנערה (שנותרה עדיין להתגורר בבית) בונה טבלת ייאוש מתי היא כבר תגדל ותוכל לעזוב את הבית. מצד שני, ניצב האב אשר הגיע לנקודה בחייו בו הוא מרגיש שעליו לממש את עצמו ואת החלומות שלו. לתפיסתו, ההשקעה בילדים לא צריכה לבוא על חשבון ה"עצמי" של ההורה.

שתי נקודות מעניינות עלו כאן:

הראשונה עולה כאשר המראיין המחונן (אירי ריקין) שאל את הילדים: "אתם תוותרו על החלומות שלכם בשביל הילדים שלכם?". התשובה שקיבל היא שהם יחשבו פעמיים. נושא מעניין לפוסט אחר.

הנקודה השנייה, הנה נקודה שלכאורה נראית טריוויאלית בשל היותה ידועה ומוכרת. למרות שבחוויה האישית שלי היא פתאום התנפצה לי בפנים. צפייה בסצינה המתוארת, מעלה תחושה אינסטנקטיבית של תפיסת האבא כמי ש"מכר" את המשפחה שלו לשם מימוש חלום ילדות. אב שאילץ את ילדיו לבנות חווה במקום לשחק עם ילדים בגילם.

המנחה, פרופ' יורם יובל המעולה, טוען כי ישנה נטייה לחשוב שכדי להיות הורים טובים עלינו להעניק לילדינו את מה שהם רוצים. לדידו, זו טעות! אבא זה העניק לילדיו לא את מה שהם רוצים אלא את מה שהם צריכים. ומה ילדים צריכים? אהבה ותחושת ביטחון. מה היה עדיף? שיהיה בקבע, יחזור פעם בשבועיים והילדים לא יראו אותו? כאן הם קמים בבוקר ורואים את אבא. הולכים לישון – אבא כאן.
מהמקרה הזה אנו למדים גם על פגיעה וסירוס מוסד האבהות ב-200 שנים האחרונות. אין לי דרך יותר יפה לנסח, חוץ מלהביא את הדברים בשם אומרם:

בום!

פתאום הבנתי את המזל שנפל בחלקם של הילדים שלי (ובחלקי). אני נמצא כל הזמן עם ילדיי: אני מפזר אותם בבוקר ואוסף אותם בצהריים. מבלה איתם כל אחר הצהריים. כל יום. אנחנו משחקים, משתובבים, לומדים,  קוראים, יוצרים ומה לא.

לילדיי יש דמות אבהית פעילה. נכרה בי ההבנה על השינוי שחל כיום במוסד האבהות. אנחנו מחזירים את גלגל ההיסטוריה לאחור, כמה שניתן. לא כל האבות כך, אבל המון אבות הולכים בכיוון הזה. ראו בעצמכם.

תובנות

אין זה אומר שאב, אשר אינו המטפל העיקרי אינו דואג לילדיו.
גם אין זה אומר שמוסד האמהות הנו כזה.
גם לא שהורה הבוחר לפתח קריירה, אינו מתחשב בילדיו ו/או לא דואג ואוהב את ילדיו.
חלילה.
ישנה מערכת אילוצים שלמה (בניהם גם אילוציים כלכליים) אשר גורמת לנו להקריב, להתפשר ולפנות לנתיבים שונים.
בסופו של דבר, אין טוב או רע. כל משפחה בוחרת את מסלול החיים המתאים עבורה.
כולנו אוהבים ודואגים לילדינו.

 

מחאת שינה אצל ילדים

תוך שיטוט באתרים הקשורים לילדים, נחשפתי לבלוג מסויים. למען האמת, פחות התחברתי לרוח הדברים המובאים בו, אבל נתקלתי במאמר בנושא שינה אצל ילדים או יותר מדויק: "למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה? "

מהמאמר עולה כי מחאות שעת השינה הן ייחודיות לתרבות המערבית. בכל התרבויות האחרות, פעוטות וילדים צעירים ישנים באותו חדר ובדרך כלל באותה מיטה עם מטפל בוגר אחד או יותר, ומחאת שעת השינה כלל לא קיימת.
לטענתה מה שפעוטות וילדים צעירים מוחים עליו, כנראה, היא לא ההליכה לישון לכשעצמה, אלא ההליכה לישון לבד, בחושך, בלילה. עד לפני 10,000 שנים היינו כולנו ציידים-לקטים. כולנו חיינו בעולם שבו כל ילד קטן, לבד, בחושך, יכול היה להיות טרף לטורפים ליליים.קרבה למבוגר הייתה הגנה.

שינה משותפת

לא שאני מטיף לשינה משותפת, ממש לא. איני מאמין בזה ואיני מיישם את זה. אבל גם כאן, אנו רואים כי בעשורים האחרונים העולם השתנה ועלינו להתגבר על אבולוציה של מאות שנים. בבסיס שלנו, אנו זקוקים למבוגר שישמור עלינו כאשר אנו ישנים.
התרגלנו, בעולמנו הבטוח והמתקדם, שילדים צריכים לישון במיטה נפרדת ובחדר נפרד. אבל אינסטיקטיבית הם זקוקים למבוגר שיגונן עליהם.

בטחון בשינה

בום!

 

אז מה אני בעצם רוצה לומר?

שתי החוויות הללו הובילו אותי לתובנות הבאות:

● בכל רגע נתון, עלינו להתחבר לעולמם הרגשי של ילדינו. להבין מהם הצרכים הבסיסיים, הטבעיים שלהם. כך נוכל להבין את עולמם הרגשי.

● העולם משתנה ומתפתח במהירות ואיתו גם סגנונות ההורות. האתגר העומד בפנינו ההורים הוא להסתגל לשינויים תוך שמירה על הקשר לבסיס האבולוציוני. אל לנו לשכוח את שהיה בעבר אלא לקחת ממנו את הטוב ולהתאים אותו לימינו אנו. ובצורה מפורטת יותר: לקחת את הטוב מהזמן המשותף שבילו בעבר אבות עם בניהם ולהטמיע אותו בשגרת היומיום שלנו כך שיהפוך לזמן איכות בעל ערך לשני הצדדים. וכך לחזק את מקום מוסד האבהות במרחב המשפחתי. יש לחזק את מקום האבהות במרחב המשפחתי ע"י יצירת הזדמנויות ללמידה צפייה, ניסוי וטעיה.

אפרופו זמן איכות: רבים האבות הנמצאים בדילמה ובהתנגשות בין שעות העבודה לבין הזמן אותו הם מבלים עם ילדיהם. גם כאשר הם נמצאים הם לא תמיד "שם". האם האווירה תומכת? האם הזמן במשותף באמת איכותי? עידו הנו אב כזה. הוא נקרע בין הצורך לעבוד לבין הצורך האבהי שלו להיות יותר בבית. על כך ועודניתן לקרוא בפוסט המצויין של אבא עידו.

אז אבא, בפעם הבאה שהבן שלך רוצה שתשב איתו קצת ליד המיטה- זו ההזדמנות שלך לתפוס שתי ציפורים במכה:

★ אתה איתו ובכך מעצים דמות האב שבך בעיני הילד.

★ אתה איתו ובכך מעניק לילדך ביטחון. אב המגן על הגור שלו.

אריה וכפירלסיכום:
הנה הנקודות העיקריות שניתן להפיק מהכתוב
image

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ההיית או חלמתי חלום? אבולוצית האבהות והשינה

  1. לפעמים אני רוגז, כאשר בתי בוכה למשמע מילת השלילה "לא", שבאה כתשובה לבקשה מסוימת בשעת האוכל, או כל רגע אחר.
    ואז כאשר אני נרגע לאחר רגעים אלו של לחץ מעבודה, התארגנות ליציאה מהבית, או סתם החיים, אני משתדל (כשזה מצליח לי) להתחבר למקום הרגשי שלה, למה שהיא מרגישה, כדי להבינה ולנחמה, וכדי להזכיר לעצמי שהיא לא מבינה מה עובר עלי, וואני הוא זה שצריך להבין אותה.

    כאשר אני מצליח ליישם זאת, אני מרגיש אב.

  2. פינגבק: אבא של פעם ואבא של היום | להיות אבא: מדברים אבהות

  3. תודה גדולה על הפוסט המעניין שלך. מעורר לחשיבה. אני הולך לעקוב.
    וגם על הפרק מהסדרה!!!
    הכתיבה מרגשת ונוגעת .
    יופי יופי
    נדב

  4. כאימא ריגשת אותי צמד המלים "המהפיכה באבהות" עושה לי טוב על הלב. אנחנו מקוות לזה כבר שנים ואולי אפילו עשרות שנים (לא יודעת אני בסך הכל בשנות ה 30 לחיי). אז תמשיך להיות אבא ולמשיכו כולכם להיות אבות. אנחנו סומכות עליכם, אנחנו צריכות אתכם, הילדים צריכים אתכם יותר מהכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s